נכדו של הגה"צ הרב יצחק אבוחצירא "בבא חאקי" זצ"ל פרסם לאחרונה באתרי האינטרנט של הציונות הדתית מאמר המראה כי סבו בעצם היה רב חרדי ציוני, ובין השורות נשמעת נימת ביקורת כי חלק צאצאיו החרדים נוח להם להשכיח עובדה זו ולציירו כחרדי לכל דבר על כל המשתמע.
נכדו, כותב המאמר, נריה כנפו, הזדעק לומר אמת פשוטה שהיתה ידועה ומפורסמת לכולם, שהרי לא רק סבו, כמעט הרוב המוחלט של כל הרבנים הספרדים, היה כסבו ציוני לאומי וחרדי, לא חרדי במובן העכשווי והרגיל שפרושו בעצם אנטי-ציוני, אנטי מדינה וסמליה, אנטי-יצרני, שמרבית עסוקו הוא לטפח חברת לומדים, ולהלחם כנגד כל פתיחות מחשבה או מתינות דתית והצליח להמאיס עצמו על חלק חשוב מהעם, אלא חרד במובן הפשוט "חרדים לדבר ה'", חרדים לעם ישראל ושלמותו, חרדים לכבוד התורה, חרדים לכבוד הזולת וחרדים שלא יתחלל שם שמים על ידם. הפסוק "והייתם נקיים מה'ומישראל" הלך אצלם בכפיפה אחת - להיות נקי גם מה' וגם מישראל, ואי אפשר לזה להתקיים בלי זה.
קרה משהו לספרדים בארבעים השנים האחרונות, ובמיוחד עם הקמתה של ש"ס. מפלגה שהייתי שותף לתחילת דרכה כ"בשורה ספרדית", של "החזרת עטרה ליושנה", כתקווה ליהדות יפה מקרבת ומתונה, כתקווה לביעור האפליות וביעור העוני והבערות בקרב האוכלוסיה הספרדית שהופלתה לרעה עם הקמת המדינה ומאבקי ההישרדות.
חייבים לומר כי לא רק "בבא חאקי" חינך את בניו לחיי תורה ומעש, את מי שהיה ראוי ומתאים לתורה בלבד ואת שאר בניו לחיי המעשה, אלא כל הרבנים הספרדיים חינכו ילדיהם לשרות בצה"ל,וכשראו בין ילדיהם מי שראוי להמשיך בבוא העת בתורה, ברבנות, למדוהו תורה, אבל תורה שגם יתפרנס איתה, זו היתה הדרך של כולם, אלא שפתאום החזרת עטרה ליושנה מבית היוצר של ש"ס,היוותה שינוי וכיוון דרך חדשה, דרך של אימוץ הסגנון של עולם הישיבות החרדי אשכנזי ליטאי, של חברה שמחנכת את ילדיה רק ללמוד תורה, מסתגרת בתוך עצמה, רוחשת בוז עמוק למדינה ולסמליה, מאבדת מסורתה מלשעבר ולאט לאט הפיכת כל הספרדים לאנטי ציונים, וממילא להקצין, להסתגר בתוך עצמה, ויחד עם זאת להתחיל מסע של דמגוגיה והשכחה, דמגוגיה כאילו שכך בעצם היתה דרכה של הספרדיות ושל הרבנים הספרדים, ולהשכיח עובדות ידועות. 
גם המפד"ל והציונות הדתית שלא נתנה מעמד ראוי ולא הבליטה במיוחד את חלקם של הרבנים הספרדים, גרמה בעקיפין הן לדחיקת רבניה הציונים והשכחתם, ולהקמתה של האלטרנטיבה החרדית והספרדית בדמותה של ש"ס
האם הרב רפאל סבן, רבה של נתיבות ומנהיגה של יהדות תוניסיה לא חינך את ילדיו בישיבות תיכוניות (והיתה לו אופציה אחרת) ולשרות בצה"ל?! האם הרב יצחק אבוחצירא (השני) לימים רב שכונה בחיפה לא שירת בעצמו בצה"ל?! האם הרב יוסף שרביט, הרב של אשקלון לא שיכל בן בצה"ל?! ועוד ועוד עשרות ומאות רבנים שהיו כולם"חרדים", גדולי תורה, וציונים מובהקים.
השיטה החרדית כל כך אלימה ומפחידה, ומציירת כל מי שאינו כמותה כ"פשרן", על גבול הרפורמיות כך שלבוא להצהיר ולומר על רבך או סבך כי היה ציוני זה בצם לשים "נפשו בכפו" ולהסתכן בדה-לגיטימציה שתעשה לו, ובמקרה הטוב לציירו על גבול הנאיביות והתמימות וכמי "שפותה" על ידי הציונות ו"המזרחי", המשוקץ בעיני החרדים.
אלא שמה לעשות הרב אבוחצירא וכל רבני דורו היו חברים בחבר הרבנים של המפד"ל והיו מהפעילים הבולטים, אלא שחוסר מעמד ראוי בבית הפוליטי שהיו בו, והעובדה שלא הקימו מוסדות אלטרנטיביים המתאימים לסגנונם, אורחות חייהם ומנהגיהם היוותה זרז וצורך לאלטרנטיבה. מצד שני ומאידך הקמתה של ש"ס ופעילותה בקרב הנוער והמבוגרים, גרמו לנתק ולשנוי דרך בהנהגה הרבנית הספרדית.
כמובן שנוח היום לצייר את כל הרבנים כמי שתמכו בקו החרדי הקלאסי (שקר מוחלט), ולהשכיח מי שנחשד בחטא הציונות, מה היו הגאונים הרב עוזיאל, הרב יעקב משה טולידאנו, הרב יוסף משאש,הרב שלום משאש, הרב חיים דוד הלוי, הרב כלפון משה כהן (מג'רבה), הרב עמרם אבורביע ומאות רבנים שתכלה ותקצר היריעה מלהכילם?...
גם המפד"ל והציונות הדתית שלא נתנה מעמד ראוי ולא הבליטה במיוחד את חלקם של הרבנים הספרדים, גרמה בעקיפין הן לדחיקת רבניה הציונים והשכחתם, ולהקמתה של האלטרנטיבה החרדית והספרדית בדמותה של ש"ס. שסימנה את יצירתה של הליטאיות-הספרדית. ש"ס דליטא!...
המושגים של "אהבת ישראל", הפכו לתהליכי קירוב רחוקים לדרך מסוימת בלבד, ובמילים אחרות הפיכת כל מי שאינו חרדי, לכזה, בשם אהבת ישראל הזו, רודפים כל מי שיש לו דעה אחרת, ושנחשד חלילה כאינו חרדי לפי השטאנץ החדש, ואז מותר לבזותו, לכנותו "עוכר ישראל", וכל נאצה מותרת בעבורו.
תופעות חדשות של אנשים שהורשעו בפלילים על גניבה ושוחד, שמועמדים בראש התורן, וניתנת להם במה להשמיץ גדולים וטובים מהם, או תופעה של חכמים בעיני עצמם ובעיני תלמידיהם הבורים,לצאת בראש קריה כנגד, רבנים ראשי ישיבות, ובעצם קבוצה שלמה בעם ("עמלק", "בית של גוים", "הקדיחו תבשילם", ושלל נאצות מבית היוצר של רבנים כמו כהן, בעדני ושאר ירקות) לא היו מעולם אצל הספרדים.
הסובלנות והמתינות, היו מנת חלקם של כולם, מעולם לא רדפו רב על דעותיו אם פסיקותיו תהיינה אשר תהיינה, והדוגמא היפה היא הגאון רבי יוסף משאש שהפתיע לעתים בפסיקותיו המתונות, מעולם לא נרדף או בוזה או הושמץ על ידי חכמי דורו, למזלו הוא חי בדור אחר, לא היה בדורנו, אחרת מזמן היה מוצמק עליו התואר "רפורמי". אוי לו לדור שאלה רבניו, בושה לספרדים שאלה מנהיגיהם.
