לילה שבין שני לשלישי השבוע. רוח קלה נושבת בין בתי עמונה. בבית אחד יושבת חבורה של שבעה שמונה גברים. בקבוק יין נפתח, זיכרונות האירועים ההם עולים וצפים, עוד לגימה, עוד פיסת זיכרון, עוד מעגל שנסגר.

אהוד אולמרט, ממלא ראש הממשלה בפועל, האיש שלאחר ההתנתקות ולאחר הכרזתו על תוכנית ההתכנסות, שש לחקות את קודמו ולהרוס את ההתנחלות הראשונה שנקראת בדרכו, במטרה להוכיח לכולם עד כמה הוא מנהיג חזק, גבר; האיש ששולח בלי לחשוב פעמים, עשרת אלפים שוטרים להכות באלימות מטורפת, בשלושת אלפים בני נוער אידיאליסטים, בני הארץ הזו, והכל "בנחישות ובלי רגישות" - ציטוט שלו; האיש שבשמו נקשרו עשרות פרשות שחיתות ומכולן הוא יצא בעור שיניו עד לשבוע זה; האיש הזה – ראש ממשלת ישראל; האיש הזה הולך, סוף סוף, לכלא. בעזרת ה'.
יש רק פתרון אחד להשחתת המידות הזו. לקיחת אחריות. בני הארץ הערכיים, אלה שהחליט שהם רוצים לתת את עצמם למולדת, למדינה, מבלי לקבל שום תמורה, ראוי היה שדווקא הם ילכו לפוליטיקה ולניהול ענייני המדינה

"אבל לא "בנפל אויבך אל תשמח?", שואל אחד מהחבורה. "אויבך הפרטי, היחיד, ולא אויב הכלל", משיב לו האחר, "ויש אומרים שנופל מוסרית. על נפילתו זו, אל תשמח. אבל רשע – אויב הציבור, עליו ממשיך הפסוק: "ובאבוד רשעים רינה". לחיים לחיים", הוא חותם בחיוך.

לראש הממשלה?! פדיחה

מי שלא נבוך השבוע עם הרשעתו של אולמרט, מי שלא נע באי נוחות במקומו לא מחובר לישראל 2014. מצעד הפוליטיקאים והבכירים היוצא ובא דרך קבע בשערי להב 433, יחב"ל, יח"א ושאר היחידות החוקרות של משטרת ישראל הפך להיות דבר שבשגרה. בכלל, לפעמים יש תחושה שמשטרת ישראל זה צוות חקירות אחד גדול ועוד כמה שוטרי תנועה.

אז נכון שאדון אולמרט שבר שיאים במספר תיקי החקירה שנפתחו בעניינו, במספר כתבי האישום איתם התמודד ובמספר התיקים שנסגרו מחוסר ראיות. נכון שאצל אולמרט היה איזה רצון ציבורי סמוי "שיחטוף כבר". סך הכל אין עוד פוליטיקאי שנכנס לפוליטיקה כמוהו, בלי שקל בכיס ויצא ממנה מליונר. אבל אפילו אצלו לא רצינו שזה יקרה לראש ממשלה. לראש ממשלת ישראל שלנו. פדיחה.

השבוע שאל עיתונאי בכיר, איך קורה שאיש ציבור נכנס לפוליטיקה בלי כסף ויוצא ממנה מליונר. חברו ענה לו: 'כנראה שהוא לא החליט אם הוא רוצה להיות ביל גייטס או דוד בן גוריון'. לאחר הרהור קל הוא המשיך ואמר: 'בעצם נראה לי שהוא החליט שהוא גם וגם...'.

והחי יתן אל ליבו

יש רק פתרון אחד להשחתת המידות הזו. לקיחת אחריות. בני הארץ הערכיים, אלה שהחליט שהם רוצים לתת את עצמם למולדת, למדינה, מבלי לקבל שום תמורה, ראוי היה שדווקא הם ילכו לפוליטיקה ולניהול ענייני המדינה. בהעדרם, אנשים סוג ב', מקולקלים במידותיהם הולכים לנהל את המדינה ואנחנו אנא אנו באים. במקום שאין אנשים היה איש.