יונתן פולארד הואשם ע"י שלטונות ארה"ב בבגידה ובריגול ונגזר עליו מאסר עולם, שאותו הוא מרצה מאז שנת תשמ"ה – 1985. על פי הפרסומים פולארד מסר מידע חיוני לביטחון ישראל, מפני אויביה, שהיה אמור להיות מועבר אליה ממילא בשל הסכמים בעניין זה בין ארה"ב לישראל. אולם הם לא הועברו! (יש הטוענים שההימנעות נבעה מהפצצת הכור העיראקי) עפ"י החוק האמריקאי הוא יכול להשתחרר לאחר שלושים שנה. בעוד שנה. מי שעוקב אחר התפתחות הפרשה מתקשה להבין את היחס אליו, משום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארה"ב עבור ריגול למדינה ידידותית היה ארבע-עשרה שנות מאסר. במשפט העיד שר ההגנה האמריקני לשעבר, קספר ויינברגר, בדלתיים סגורות, כי פולארד פגע באופן בלתי הפיך בביטחון ארה"ב משום שחומר המודיעין שהעביר לישראל הגיע לידי הק.ג.ב הרוסי ע"י מרגלים שהושתלו בישראל וכאן! לא פחות ולא יותר! (הטענה הופרכה ע"י בכירים מהק.ג.ב). בכירים בממשל האמריקני בעבר ובהווה תומכים בשחרורו, בהם שרי החוץ לשעבר קיסינג'ר, ושולץ, סגן הנשיא לשעבר קוויל, התובע הכללי לשעבר מייקל מוקאסי, היועץ המשפטי לשעבר לבית הלבן ברנרד נוסבאום, ועשרות אנשי קונגרס וסנאטורים בהווה. גם הסנטור ג'ון מקיין, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, ביטחוניסט, שהיה מהמתנגדים בעבר לשחרורו קרא לשחררו לאלתר. ג'יים וולסי מראשי הCIA לשעבר התוודה בראיון לערוץ טלוויזיה ישראלי שפולארד נושא בעונש חמור מאד ביחס לעברות המיוחסות לו: "אם יש אמריקנים-יוונים ופיליפינים-אמריקאים שמרגלים אחרי ארצות הברית והשתחררו כבר מהכלא, ופולארד שם כבר רבע מאה, אז אני חושב שהסיבה היא אחרת, ובמקרה הזה יש כאן קשר לאנטישמיות". אולם מי שעדיין סבר לתומו שפולארד נמק בכלא האמריקאי, בגלל הפגיעה בבטחון ארה"ב, באה ההתניה לשחרורו תמורת ויתורים ישראליים מפליגים, והוציאה את המרצע מן השק. כעת כבר ברור לכל שהוא מוחזק כבן ערובה, לסחיטת ויתורים קשים, על האינטרסים הריבוניים והביטחוניים של מדינת ישראל, כדי להמתיק את הגלולה המרה של הויתורים במהלך שיווקם לציבוריות הישראלית. הרי ברור לכל ששחרור מרצחים שיחזרו לפעילות טרור, לא עשוי להמעיט את ה"סכנה הביטחונית" ש"קיימת" בשחרורו! הציבור הישראלי רוצה לראות את פולארד כאן, ללא תנאי! ומתקומם על החזקתו כבן ערובה כל כך הרבה שנים, כשמסביב משחררים רוצחים פושעים מסוכנים, וגם עבריינים בטחוניים כמה פאטתיות היתה בהתבטאויות בתקשורת על ה"ויתור" המופלג של האמריקאים, על האנטרסים הבטחוניים האמריקאים בשחרורו. משל סוחר מכוניות שמנסה להעלות את מחיר המכונית המשומשת בתואנה שלבעלים הקודמים קשה מאד להפרד ממנה. בשנת תשנ"ח-1998 במסגרת הסכמי וואי הבטיח הנשיא קלינטון לראש הממשלה בנימין נתניהו לשחרר את פולארד. אולם הוא חזר בו. הטענה הרשמית הייתה שראש הCIA ג'ורג' טנט איים להתפטר במידה וישוחרר. אולי יש אמת בדבר, אולם דניס רוס שהיה השליח האמריקני למזרח התיכון בתקופת קלינטון, מיועציו הבכירים ומאדריכלי ועידת וואי, כתב בספרו כי במהלך הועידה שאל אותו קלינטון האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, "כי הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". בעמ' 438 בספרו מתאר רוס שיעץ לקלינטון שלא לשחרר אותו, בגלל ערכו כקלף מיקוח, עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "זה יהיה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת" הציבור הישראלי רוצה לראות את פולארד כאן, ללא תנאי! ומתקומם על החזקתו כבן ערובה כל כך הרבה שנים, כשמסביב משחררים רוצחים פושעים מסוכנים, וגם עבריינים בטחוניים. זהו ציבור חכם שלא יקנה את הסחר בחרותו של פולארד כדי לסחוט ויתורים על האינטרסים הבטחוניים והריבוניים של ישראל.
