1 אפשר לטעון עד מחר שלסגן השר דני דנון יש סיבות משלו לרצות לעזוב את משרד הביטחון, והוא רק מחפש עילה שתהפוך את פרישתו למצפונית והרואית. בשורה התחתונה, העמדה שהוא מציג היא העמדה הנכונה מבחינה מדינית, ביטחונית, משפטית ומוסרית. סיבוב נוסף של שחרור מחבלים רוצחים, כשהפעם ביניהם גם בעלי אזרחות ישראלית, הוא מעשה חמור שבהחלט מצדיק פרישה מהממשלה. וזה עוד לפני העסקה הרקובה הנוספת שאליה חותר ג'ון קרי כעת, שבמסגרתה תשחרר ישראל עוד מאות מחבלים ותטיל הגבלות על הבנייה ביו"ש ובירושלים בתמורה להסכמה פלשתינית לשנה נוספת של משא ומתן. 2 ממשלת נתניהו-ליברמן-לפיד-בנט שגתה שגיאה חמורה כשהסכימה בקיץ האחרון לשחרר מחבלים רוצחים כתנאי מוקדם לקיומו של משא ומתן עם הפלשתינים. בהתאם לקביעת חז"ל שעבירה גוררת עבירה, ההסכמה הזו הייתה הידרדרות נוספת שבאה בעקבות המפולת של שחרור אלף מחבלים ובהם מאות רוצחים בתמורה לשחרורו של גלעד שליט. בעסקת שליט ממשלת נתניהו השנייה עוד הסכימה לכך כדי להציל נפש מישראל. אבל בכך הוכשרה הקרקע לעוד חצייה של קו אדום, כשבשלב הבא ממשלת נתניהו השלישית שולחת לחופשי מחבלים רוצחים רק כדי שמחמוד עבאס יואיל לשבת איתנו לשולחן המשא ומתן. הכללתם של מחבלים בעלי אזרחות ישראלית בפעימת השחרור הרביעית היא תועבה גדולה עוד יותר. לא במקרה בעת החלטת הממשלה על שחרור המחבלים הוחלט שעל כך תהיה הצבעה נוספת. שרים רבים הבטיחו אז שהם לא יאפשרו שחרור רוצחים בעלי אזרחות ישראלית. כעת עליהם לפרוע את השטר, להצביע נגד ולעשות כל שלאל ידם כדי שפעימת השחרור הרביעית לא תאושר. העונש שגזרו בתי משפט בישראל על בעלי אזרחות ישראלית שרצחו אזרחי ישראל בשטח ישראלי לא יכול להיות כפוף לסחטנות, בטח לא מצד ישות מדינית זרה תומכת טרור. בכלל, ישראל חייבת להיחלץ מהפינה שלתוכה תמרן אותה אבו-מאזן, שהצליח ליצור מצב שבו המשא ומתן נתפס כאינטרס ישראלי ולא פלשתיני, וכך נדרשת ישראל לשלם לפלשתינים על עצם קיומו. כל זה נובע מכך שישראל לא השכילה להציב איום נגדי מול האיום הפלשתיני להקים מדינה באופן חד-צדדי, באמצעות האו"ם ומוסדותיו. אפשר היה למשל להודיע שבתגובה להכרזה חד-צדדית שכזאת ישראל תספח לריבונותה את כל שטחי C , או לפחות את חלקם – בקעת הירדן למשל. התלות הכלכלית והביטחונית של הרש"פ בישראל היא מוחלטת, ולא חסרים מנופי לחץ שאפשר להשתמש בהם. 3 ההצעה האמריקנית להכניס את שחרורו של יהונתן פולארד אל תוך החבילה הזו מוכיחה שארה"ב מחזיקה את פולארד בכלא לא מסיבות של ביטחון, צדק ומוסר, אלא כקלף מיקוח שניתן לנופף בו כדי לסחוט את ישראל. על אף הרצון העז לראות את פולארד איתנו כבר בפסח הזה, אסור להיכנע למשוואה הלא מוסרית שגוזרת גזירה שווה בין מה שעשה פולארד למען ביטחון ישראל ואזרחיה לבין מעשיהם המתועבים של הרוצחים הערבים. פולארד הקריב את חירותו למען שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, והוא לא מעוניין ששחרורו יושג בתמורה לשחרור מחבלים שיסכן חיי ישראלים. למרות הסבל הרב שעובר עליו כבר קרוב לשלושים שנה, פולארד הביע לא פעם התנגדות לשחרורו במסגרת עסקה שכזאת. כל עוד הוא מחזיק בעמדה הזאת, הכללת שחרורו בתוך עסקת חבילה שבה ישולחו מחבלים לחופשי היא מעשה לא מוסרי, ספין שנועד להסיט את תשומת הלב ולהסיח את הדעת. על שחרורו של פולארד יש להיאבק בנפרד, ולאחר שהוכח כעת ששחרורו בהחלט בא בחשבון מבחינתה של ארה"ב - גוברים הסיכויים שהמאבק הזה גם ינחל סוף סוף הצלחה. 4 סיעת הבית היהודי יכולה וצריכה להוביל את הקו המתנגד לעסקה הגרועה שמציע לנו ג'ון קרי. בנט, אריאל וחבריהם יודעים שבעסקה הזאת ישראל רק משלמת ולא מקבלת כלום, שהרי גם עצם קיומו של המשא ומתן על הקמת מדינה פלשתינית רק גורם נזק לאינטרס הישראלי. השותפות בממשלה היא גם שותפות באחריות למהלכיה. אם השותפות הזאת משתקת את חברי הבית היהודי וכובלת את ידיהם מלנהל מאבק גלוי ויעיל נגד רעיון המדינה הפלשתינית, אולי הגיע הזמן לצאת מהממשלה. מי שמתיימר להציב אלטרנטיבה מנהיגותית לא יוכל לאורך זמן רב להמשיך ולהיות נגרר. בנושא המדיני מסתבר שניתן להשפיע מבחוץ, מהאופוזיציה, לא פחות ממה שהם משפיעים כיום כשהם חברים בקואליציה. מצד שני, אם הבית היהודי יצטרף לאולטימטום של דני דנון, ייתכן שתיווצר בתוך הממשלה חזית שתמנע את הצורך לממש אותו. מפלטו של המושחת אהוד אולמרט הוא עוד אחד מבין אנשי ליכוד רבים שבנו קריירה פוליטית וקיבלו אשראי מהבוחרים בזכות עמדות ניציות, אך לאחר שהגיעו למעלה החליפו את עורם האידיאולוגי. אצל אולמרט נרשמה שחיקה מקבילה גם בתחום טוהר המידות. האיש שהחל את הקריירה הפוליטית שלו כלוחם ללא חת בפשע המאורגן, מסיים אותה כראש הממשלה הראשון בישראל שהורשע בקבלת שוחד. הזיקה שבין שחיתות מוסרית לרפיסות מדינית אינה תופעה ייחודית לאולמרט. גם אצל אריאל שרון התברר כי "עומק העקירה כעומק החקירה". לעומת האמרה שהפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל, מסתבר שבישראל התבוסתנות המדינית היא מפלטו האחרון של המושחת. על סדרת הח"כים המורשעים מתנועת ש"ס דובר רבות, עד שש"ס הפכה לסמל של מפלגה נגועה בשחיתות. הרבה פחות דובר על שורת המורשעים של קדימה: עמרי שרון, אברהם הירשזון, צחי הנגבי, חיים רמון, אהוד אולמרט. כידוע, לא העכבר גנב אלא החור גנב. המושחתים שוברים שמאלה משום שהגופים האמונים על טוהר המידות נוטים לגלות סלחנות כלפי פוליטיקאים מושחתים אבל בעלי דעות נכונות. תיקי החקירה נגד אריאל שרון נסגרו בד בבד עם התקדמותו בנתיב ההתנתקות. החלטתה של ועדת החקירה בראשות השופט וינוגרד להימנע מלהמליץ על פיטורי ראש הממשלה אולמרט למרות מחדליו במלחמת לבנון השנייה, נומקה בכך שדעותיו המדיניות של אולמרט הן סיבה טובה לתת לו הזדמנות להמשיך. פוליטיקאים בכירים ומושחתים יודעים ששבירה שמאלה יכולה להקנות להם חסינות משפטית, ממש כשם שעבריינים פליליים ממהרים לחבוש לראשם כיפה כשהם באים להופיע בפני שופטים. גם התקשורת היא שותפה מלאה להפיכת השמאלנות המדינית לעיר מקלט לעבריינים פליליים. אמנון אברמוביץ' לא שילם מחיר מקצועי או תדמיתי על הכרזתו שיש לאתרג את שרון ולהעניק לו חסינות כדי לאפשר את הנסיגה מעזה. ביום שלאחר הרשעתו של אולמרט כתב עליו שמעון שיפר, הפרשן המדיני הבכיר של 'ידיעות אחרונות', כי "קיימת נטייה לשכוח ולהשכיח את העובדה שבשנותיו בראשות הממשלה מילא את תפקידו בכישרון רב, והנהיג באופן שזכה להערכה עצומה מבית ומחוץ". אפשר היה לצחוק אלמלא זה היה עצוב. אולמרט היה ראש ממשלה כושל שבמשך חודש שלם לא הצליח להפעיל את צה"ל הגדול כדי לעצור את ירי הרקטות של החיזבאללה על כל אזור הצפון. הוא נאחז בקרנות השלטון הרבה לאחר שהתמיכה בו בסקרי דעת הקהל ירדה לשיעור חד-ספרתי. מסתבר שבבועה הסגורה שבה חיים עיתונאי 'ידיעות אחרונות' לא שמעו על כך. אולמרט היה מוכן למסור את כל יהודה ושומרון ולחלק את ירושלים, ולכן ברור שהוא "זכה להערכה עצומה". במערכת 'ידיעות אחרונות'.
