בראיון שנתן שמעון פרס, אדריכל "שלום" אוסלו ומלחמת אוסלו, הוא בישר לכל באי תבל על כך שכמעט הגיע להסכם שלום עם מחמוד עבאס, והאשים את ראש הממשלה נתניהו בטרפוד השלום, שכבר היה כביכול בהישג יד. כלומר, הנשיא השנוי במחלוקת הכריע לטובת האויב בשאלת האשמה ב"כישלון" תהליך המתן ומתן שניהלה ציפי לבני מול עריקאת. כל מה שניסו הצדדים להשיג בסבב השיחות המיותר והמזיק שנכפה על-ידי הממשל האמריקאי היה שהצד האחר יואשם באי-הגעה להסכם. בא שמעון פרס ופסק לטובת ..... הצד האחר. כאשר לא רק האופוזיציה החוץ-ממשלתית (בוזי הרצוג) והאופוזיציה הפנים-ממשלתית (ציפי לבני) מאשימים את נתניהו, אלא אפילו שמעון פרס, מה הפלא שג'ון קרי ומרטין אינדיק האמריקאים עושים כך. מצד אחד הוא מינה את לבני לנהל את התהליך בלי שהבינה את הנסיבות ואת המציאות. מצד שני, רוב שנות כהונתו של שמעון פרס היו במקביל לשנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה למרבה הצער, מי שהביא למצב חמור זה הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה נתניהו בכבודו ובעצמו. מצד אחד הוא מינה את לבני לנהל את התהליך בלי שהבינה את הנסיבות ואת המציאות. מצד שני, רוב שנות כהונתו של שמעון פרס היו במקביל לשנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה. אבל, נתניהו לא עמד על כבודו ועל סמכויותיו כראש ממשלה ואיפשר פעם אחר פעם לחתרן הבלתי-נלאה (שאלו את יצחק רבין) לחתור תחתיו ומעליו ולהמשיך את התהליך האובדני שהחל בו לפני למעלה מעשרים שנה, כאשר חתר תחת ראש הממשלה רבין, חרג מסמכותו כחבר בממשלת רבין, וקידם במחשכים את הסכם הדמים הזכור לרע. מאוחר יותר, כאשר נעשה ראש ממשלה בעקבות רצח רבין, ניצל את החודשים המעטים בתפקיד כדי להסגיר את ערי יהודה ושומרון לידי הכובש הערבי שהוכנס ארצה במסגרת הסכם הדמים. במקום לעמוד על כך ששמעון פרס לא יחרוג מתפקידו כנשיא, נתניהו איפשר לו להיות מעורב בכל המגעים המדיניים. למעשה שינה נתניהו את שיטת הממשל בישראל ללא סמכות: הוא האציל סמכויות שלו לאחר, לשמעון פרס, כאשר לא ברור הבסיס החוקי לכך. ופרס כמו פרס, הוא לקח ולקח, לא למד משגיאות עברו האוסלואידי המפוקפק, ועוד האשים ומאשים את ראש הממשלה בטרפוד השלום. התוצאה: שמעון פרס מעליו וציפי לבני מתחתיו סבכו את נתניהו ואת ישראל יותר ויותר, בהמשיכם את מצעד האיוולת האוסלואידי, שנתניהו נגרר לתוכו והצטרף לשיגיונותיו: "פתרון" שתי המדינות. לא זו בלבד. ראש הממשלה נתניהו החמיץ הזדמנות פז ולא הביא למינויה של ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הממצאים הרבים שנוספו מאז ועדת החקירה הממלכתית לעניין רצח רבין, ועדת שמגר. ייתכן שוועדת חקירה כזו הייתה שופכת אור חדש על אירועי הלילה האפל של ה-4 בנובמבר 1995. ייתכן שהייתה גובה עדות ממנהל המכון הפתולוגי דאז, הפרופסור יהודה היס, אשר שתיקתו מאז מעוררת תמיהות. ייתכן שהיתה מגיעה למסקנה שלא כדוריו של יגאל עמיר הם שהביאו למותו של רבין, ושהיו כדורים נוספים. אזרחי ישראל זכאים לדעת את האמת על נסיבות רצח ראש הממשלה רבין. ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, אמר השבוע, בהקשר אחר לחלוטין ובביקורת על מערכות הביטחון ואכיפת החוק שאין מדובר בחוסר יכולת אלא בחוסר רצון. ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, כשל אז ובתקופת שירותו נכשל הארגון שבראשו עמד וראש הממשלה נרצח. האם גם אז לא היה מדובר בחוסר יכולת אלא בחוסר רצון? למעלה משמונה עשרה שנים אחרי, אזרחי ישראל זכאים לדעת את האמת על נסיבות רצח ראש הממשלה רבין.
