זלמן ארן, שר החינוך בשנות החמישים, נהג לומר שהוא הולך אחרי ראש הממשלה דוד בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מדי פעם הוא נוהג לפקוח את עיניו כדי לוודא שראש הממשלה עצמו מוביל בעיניים פקוחות. אני נזכר באמירה זו כאשר נראה לעתים שראש הממשלה נותן לציפי לבני חבל ארוך מדי, שבעזרתו היא מנסה לתלות לא רק את עצמה אלא את כולנו. מן הראוי שראש הממשלה יפקח את עיניו, יראה מה מעוללת הגימנזיסטית (אבחנה קולעת של אהוד ברק) הסוררת ומה הנזקים שהיא גורמת למדינת ישראל במצעד האיוולת שהיא מוליכה ובמשחק הדמקה שלה עם מכחיש השואה הערמומי מרמאללה, שמצא טרף קל. לבני, שהפכה לכוהנת הגדולה של השמאל הקיצוני-הגזעני, מעלה בקביעות הן את תדירות התבטאויותיה והן את רמת הגזענות הכלולה בהן, ואינה מבחינה שדבריה אינם עולים בקנה אחד עם תפקידה כשרת המשפטים. למעשה היא מתפקדת כצרת המשפטים. לא ניתן להגדיר אחרת את מי שזוממת לשלול מיהודים (הן לא מדובר על אזרחים ערבים-ישראלים) לבנות את ביתם ביהודה (מקור שמו של העם היהודי) או בשומרון, ואף לגרשם מבתיהם, רק בגלל היותם יהודים. מה לנו כי נלין או נחשוש מפני עליית הימין הקיצוני באירופה, כאשר האיום הקיומי על החזון הציוני מקורו בקיצונים מסוגם של ציפי לבני, עמוס עוז ודומיהם? אי אפשר לספר לעולם שאנו מדינה יהודית ודמוקרטית אם ממשלת ישראל עצמה מונעת מיהודים לבנות באופן חופשי את בתיהם בלב ארצם ובתוככי בירתם. עצוב ומביך היה לשמוע את ראש הממשלה ביום ירושלים מדבר על הבנייה בירושלים, כאשר ביתר ימות השנה הוא מונע בנייה בירושלים ואינו מאפשר את התפתחותה בכיוון היחיד האפשרי, מזרחה. אדוני ראש הממשלה, זכור את מילות התקווה: "ולפאתי מזרח קדימה, עין לציון צופייה". מה לנו כי נלין או נחשוש מפני עליית הימין הקיצוני באירופה, כאשר האיום הקיומי על החזון הציוני מקורו בקיצונים מסוגם של ציפי לבני, עמוס עוז ודומיהם? דווקא עליית הימין הקיצוני באירופה יכולה לשמש מנוף להעלאתם של יהודי אירופה (מאוקראינה ועד צרפת) ארצה. העלייה צריכה להיות היעד המרכזי של מדינת ישראל, ולא מצעד האיוולת של "שטחים" תמורת טרור. העלייה תוכל להיות היעד המרכזי של מדינת ישראל אם ורק אם ישראל עצמה לא תעביר מסרים אוטו-אנטישמיים, כאלה המאיימים בגירוש יהודים מבתיהם בארצם והפיכת לב הארץ ל"נקי מיהודים" (בגרמנית זה נשמע חד יותר). אבל, כאשר צרת המשפטים מוליכה במרץ לעבר שלום חזירי, מצב שעיקרו נישול יהודים מבתיהם בארצם והקרבתם למען מולך "השלום", על ראש הממשלה להראות לה את הדרך החוצה. כל עוד נתניהו מחזיק בממשלתו את הסוסה הטרויאנית, הוא אחראי למעשיה המסוכנים וההרפתקניים, וקלונה הוא גם קלונו. לגברת האומרת שסיפוח "שטחים" לא יקום ולא יהיה יש לומר שמדינה פלשתינאית בלב ארץ ישראל לא תקום ולא תהיה. מדינה כזו היא היפוכו המוחלט של שלום, ומי שחותר/ת באופן בלתי נלאה להקמתה – לצד מדינת ישראל בתחילה ועל חורבותיה בהמשך – לא מוביל/ה לשלום אלא לחידושה של מלחמת אוסלו, המלחמה שנבעה מהסכם הדמים מלפני עשרים שנה. הכנסת הנוכחית היא ככל הנראה תקופת הכהונה האחרונה של לבני ומפלגת "התאונה" שלה בבית המחוקקים. העלאת אחוז החסימה תסתום כנראה את הגולל על יצור מלאכותי ומזיק זה. אבל, עד אז, על ראש הממשלה מוטלת החובה לרסן את הסוסה הטרויאנית ולהפקיע מידיה את הניהול ההרפתקני של המתן ומתן עם מכחיש השואה ומרעיו, תהליך שהושעה אפילו על דעתה. אבל, צרת המשפטים ממשיכה בשלה, וראש הממשלה מוחל על כבודו, נושך את שפתיו ומבליג. למאבק הכוחות הסחטני של השמאל הקיצוני, המנסה לכפות על מדינת ישראל את "חזון" שתי המדינות כתחליף לחזון הציוני, הצטרף גם יו"ר מפלגת "יש לפיד", אשר מסית בעצמו לגירושם של רבבות רבות של יהודים מבתיהם בארצם, כאילו היו מיטלטלין. כמו לבני, גם לפיד מתכחש לציונות שספג בבית ההורים. הוא יודע שרק הפשרת הבנייה ביהודה ובשומרון מסוגלת להוזיל את הדיור בארץ – והוא מצטרף לכוחות הפועלים למניעת הבנייה החיונית. הוא מדבר גבוהה גבוהה על יוקר הדיור – והוא מתעלם מכך שאם חלילה יגורשו רבבות יהודים מבתיהם, מחירי הדירות יאמירו ויאמירו. במלאת 47 שנים למלחמת ששת הימים ולשחרור ירושלים ואיחודה יש להצטער על המחדל המתמשך של כל ממשלות ישראל במשך כמעט יובל שנים: מעבר ל"קו הירוק" חיים כיום רק כ- 750,000 יהודים. אם מספרם היה כפול, איש לא היה מהרהר ומסית לגירושם. אפילו ציפי לבני היתה מבינה שזה בלתי אפשרי.
