שנת הלימודים הסתיימה. כעת, בעודכם אוחזים בתעודה שהעניקו לכם המחנכים אתם פוסעים לעבר שער היציאה מבית הספר. יציאה שדרכה אתם נכנסים אל החופש הגדול, הגדול מדי. חלקכם ימשיך איתי לשנה נוספת, בעוד שהאחרים צפויים להתקבל בחום על ידי מורים חדשים. כמו כן, ייתכן כי רובכם ימשיכו לפקוד את מסגרת בית הספר שתפעל במתכונת מעט שונה, יותר חווייתית וקלילה. סיום השנה חותם אצלי שנה ראשונה בעולם החינוך. שנה שבה היו שיעורים שרק חיכיתי שיסתיימו ושכולם יצאו מהם בשלום. לעומת זאת, אני מוכרח לציין שהיו גם שיעורים שיצאתי מהם עם חיוך וסיפוק. קיבלתי אתכם עם תחילת השנה בזרועות פתוחות ובשמחה. כאלו קטנים וחמודים. ילדים שבאו מהגן, עם פנים עגלגלות וחיוך שובבי, שעל גביהם השבריריים ילקוטים שמכסים כמעט את מלוא קומתם. עם אנרגיות בלתי נגמרות, תוססים עד בלי די, וכנראה עם הרבה קשיים, בעיקר רגשיים והסתגלותיים, שהצטברו והעמיקו עם הזמן. אבל חשוב לי להביע את מה שאני מרגיש במכתב, גם בתור אמצעי לפורקן ושחרור בעבורי, אבל גם בשביל שאולי ביום מן הימים, כשתגדלו מעט ותתבגרו, המכתב ייפול לידכם ובעקבותיו יצופו בכם מחשבות והרהורים. עם בועה גדולה של ציפיות נכנסתי לשנת ההוראה הראשונה אך מהר מאוד היא התנפצה לי בפנים. קיבלתי אתכם, במכסה מכובדת בכל כיתה, חדשים "עם הניילון" לצד כאלה שהניילון כבר נתלש מהם לאחר שנה של התאקלמות. שנה ראשונה, הזהירו אותי, היא קשה מטבעה, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה. שהרי, תהיתי לעצמי, מה נורא כבר יכול להיות בללמד תלמידים השייכים לשכבת הגיל הכי מתוקה שיש. שמושכים להם בלחי כי הם כל כך מתוקים. כאלו שמביאים לך חיבוק בכניסה לכיתה. שבוכים ורוצים את אימא, ו"הוא הרביץ לי" ו"הוא העליב אותי". אתם באמת מתוקים, בייחוד כשאינכם באים בחבילת אחת, בתוך כיתה אחת, עם ארבע קירות, שאליהן מתנקזים שלושים תלמידים ומורה אחד- שהוא אני. בהחלט הייתם בעבורי אתגר. חשוב לי שתדעו שהשתדלתי להיכנס לכיתה כאשר מולי ניצבות העובדות הבאות- שאתם קטנים, לא מבינים הרבה ממה שמתחולל סביבכם, ועם המעבר לבית ספר עולמכם השתנה פתאום. לבטח בעקבות זה צצים בכם גם פחדים וקשיים. לפיכך הרבה מקרים התקבלו אצלי בהבנה ובסלחנות, גם אם היו אלו מקרי אלימות לא נעימים שנוצרו ביניכם, ואף ברגעים של יחס מזלזל כלפיי. ולא, לא עשיתם לי חיים קלים בלשון המעטה, והיו מקרים שיצאתי מדעתי. אך גם ריחמתי על אלו שצפו מהצד חסרי אונים ובהזדמנות זו אני מבקש סליחה מהתלמידים שנפגעו מהאווירה שנוצרה. אני מרגיש צורך להתנצל על כך. אבל כעת, בחלוף השנה, על אף כל המטען הקשה שאני יוצא ממנה, אני יודע שאי אפשר לשפוט אתכם הרבה. העולם שאנו חיים בו הוא מורכב ומבלבל ובהתאם לכך משימת החינוך היא קשה מנשוא, ולא תמיד אתם אשמים, ולא תמיד אנחנו, המורים, יודעים כיצד לפעול ומה נכון לעשות. החופש הוא בעבורי, וגם בעבורכם, זמן להתרענן, להתמלא בכוחות מחודשים ולנקות את הראש לקראת שנה הבאה, שאני מקווה שתהיה מאתגרת וגדושה, אבל קצת פחות סוערת ומבהילה. לסיכום, השתדלתי כל הזמן לחנך, לאהוב ולהעניק לכם. זו הייתה משימה לא קלה. לא הכול הצליח, לא תמיד הבנתם, לא תמיד יכולתם להתנהג כפי שמצופה מכם, ויחסכם אליי לא תמיד היה בהתאם. אבל למרות זאת אני משתדל לסלוח, להבין, לא לשמור בלב, על אך שקשה, כי יש מקום בלב שצועק שהוא נפגע, שמסרב לסלוח. אני בכל אופן אנסה לשים אותו בצד ולהתעלם, ולהבין שאתם בסך הכול קטנים, ושכל אחד מכם הוא עולם ומלואו, ולקוות שאוכל להמשיך למלא את המשימה שהוטלה עליי בצורה הכי טובה שניתן. שיהיה לכולנו חופשה נעימה.
