אני יושב בסלון ביתי למעלה מארבע שעות לאחר קבלת החדשות הנוראות ומוצא את עצמי מהרהר עמוקות במה שזה עתה התבשרנו. בעוד כלי התקשורת מכל עבר עוסקים במה עומד לקרות מעכשיו אני בוחר לקחת את מחשבותי למקום אחר. אני חוזר במחשבותי ללפני תשעה עשר ימים. פוליטיקאים, רבנים, מנהיגי קהילות כמו גם אנשים רגילים מהשורה - כולם היו מוטרדים מהפילוג בעם ישראל. כל קהילה, כל פלג וכל קבוצה עסקה בטובתם האישית של חברי קבוצתם בלבד ואף אחד לא הצליח לגשר מעל הפערים הגדולים שנפערו בעם ישראל. נדמה שלא חווינו כזה סחף עכור של פילוג ושסע בעם היהודי כבר שנים רבות, אולי אפילו מאז שמדינת ישראל הוקמה.... מתי בפעם האחרונה התאחדו כל יהודי העולם, בכל קצוות הגלובוס בתפילה, באמונה ובמעשים טובים למען מטרה אחת מאחדת? מתי בפעם האחרונה כל מנהיגינו, הרוחניים, הפוליטיים ואחרים יצאו בקריאה משותפת אחת? אף אדם ואף קבוצה לא יכלו לעשות מה ששלושת הנערים המדהימים האלו עשו. נפתלי, איל וגיל-עד עשו מה שאיש אחר לא יכל היה לעשות. הם איחדו את העם היהודי. ולא רק זאת, אלא בעיתוי כל כך חשוב וקיומי. אימותיהם מלאות ההשראה והכוחות, אבותיהם, הסבים והסבתות שלהם וכל קרוביהם וחבריהם של שלושת הנערים היפים האלו הטעינו בליבו של כל יהודי בעולם את הרצון העז להתפלל ולהתאחד. הם הדגימו במעשיהם האצילים ובדבריהם את המשמעות האמיתית והעמוקה של הפסוק "כל ישראל ערבים זה לזה". מי עוד יכל היה לעשות זאת? נפתלי, איל וגיל-עד, לפני 19 ימים לא הכרתי אתכם כלל, וכעת כל העם היהודי מבכה קשות את אובדנכם. אני מלא צער על כך שלעולם לא נוכל להודות לכם בעולם הזה על כל מה שעשיתם למען עם ישראל. לעולם תחסרו לנו ולעולם לא נשכח את הכוח העצום והאחדות המדהימה שהענקתם לנו. אנו מבטיחים לעולם לא לאפשר לעצמנו לחזור להיות מי שהיינו לפני 19 ימים. שיניתם אותנו לנצח. אנחנו אוהבים אתכם!
