חטיפתם ורציחתם הטראגית של שלושת הנערים גילתה לציבור כולו ולנו בפרט את הכוח הגדול של הציבור הדתי לאומי, הכוח המיוחד של הנשים המאמינות, הערכיות המחנכות, ובעקבותיהם גם כלל הציבור הדתי לאומי, מערכת ערכים והמוני אנשים שאני גאה להשתייך אליהם וללמוד מהם. שנים רבות הרגשנו סוג ב', עד היום כשאנחנו רואים קצין בכיר גלוי ראש אנחנו מרכינים ראש בהכנעה. שנים רבות רצינו להיות בשורה הראשונה עם כלל הציבור בהנהגת המדינה, אך בכלל לא חשבנו ולא העזנו לדמיין שיכול להיות רמטכ"ל דתי, או ראש ממשלה משלנו, תמיד סיפחנו עצמנו אל האחרים. אבל אנחנו צריכים משהו אחר, אנחנו צריכים לעלות כיתה ולתפוס את ההגה ולהשיט את האוניה של מדינת ישראל לכיוון הנכון. כיום אנחנו יכולים לראות יותר מניצנים של מנהיגות ציונית דתית הסוחפת את החברה לעבר האופק הגדול של בניין מלכות ישראל בארץ ישראל, ביסוסה וחיזוקה של האומה בכל צדדיה. לא סוד הוא שיש לנו גם הרבה חסרונות; לא תמיד אנחנו מקפידים מספיק על ההלכה, לא תמיד אנחנו לומדים מספיק תורה, לא תמיד אנחנו מספיק יצירתיים, לא תמיד אנחנו מחוברים למוקדי ההשפעה התרבותית הרחבה, אבל הכיוון שלנו הוא הכיוון הנכון, האמיתי הכולל והיסודי של תחיית עם בארצו לאורה של תורה. מפגן האחדות האדיר שהיה בשבועות האחרונים גילה את כל אותם המוני ישראל הנחבאים אל הכלים וגם חריקות מצידם של אותם חוששים סדרתיים מהמגזר הדתי, מהמתנחלים, מהקבוצה האחרת שניסו להשחיר ולהקטין את המשמעות הרחבה של החיבור הכלל ישראלי שביקשנו לבטא לא הצליחו לגרד את שכבת האחדות. הסוף הטרגי של החטיפה יש לו בקצהו קרן של אור המאירה את העתיד, המגלה לנו כי יש עוד מקום לחיבורים בין חלקי האוכלוסייה, לשיבה המונית של העם לערכי הציונות והיהדות, וזה מגלה את שורשו של התהליך המתחולל לנגד עינינו של מהפיכה שקטה, רוח גדולה שמפעמת בקרב המחנה וצריך רק אנשים המוכשרים להוביל אותה. הכוח של ההנהגה עובר רוויזיה גם בשדה הפוליטי ולעומת מבקרי הבית היהודי אני רוצה לומר, דבר טוב קרה לערכי הציונות הדתית מזה שנים רבות מאוד. יש תקווה להנהגה אחרת, וגם אם בשולי הדברים יש עדיין מה לתקן, אנחנו צריכים להבין שיש כאן משהו חדש ואחר, וסופו מי ישורנו. החשש של הכוחות השומרים על מסורת ישראל יש לו מקום, אך, רבותי ללא תגובות הסטריות וללא עין רעה, הבה נלמד לראות את האור ואת הטוב, את השינוי המבורך ברצון להנהיג, ונעזור בכיוונה של ספינת הציונות הדתית שהיא עצמה תשיט קדימה את המדינה ואת העולם כולו לחוף מבטחים טוב וישר. הבעיה הגדולה של אותם חלוצי הציבור שנכנסים למוקדי הכוח היא, שהם נשחקים שם, ובמקום להוביל הם נגררים ורבים מהם מאבדים את הצביון המיוחד של הציונות הדתית ועוברים תהליך של היטמעות בחברה החילונית. לכן, הצעירים שפונים למקומות ההשפעה וההנהגה חייבים לחזק את ההכרה הציונית דתית שלהם לפני ובתוך התהליך, כי אחרת יסתנוורו ממה שקורה ובמקום משפיעים הם יהפכו למושפעים. הדרך עוד ארוכה ועדיין אנחנו צריכים להשתחרר מקטנות מוחין ומעכבות, אבל אם נמשיך בדרך זו גם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט, נוכל להנהיג את המדינה לחוף מבטחים.
