הירצחו של הנער הערבי הביא עמו גלים עכורים של שמחה. עוד לפני שנודע מי בכלל חשוד ברציחתם, היו שמיהרו להפיץ שידם של יהודים ברצח הזה. אין להתפלא על הערבים שבשבילם שפיכות דמים היא כלי לגיטימי, שלא לומר הזדמנות, בכל מאבק. ומות אנשיהם הם עילה לפרעות ביהודים. מעניין שהמומחים הנשאלים עתה - במהלך מבצע צוק איתן- מה יכול לסיים את ה"סיבוב הנוכחי" של חמאס נגדנו, טוענים שהחמאס זקוקים לתמונת ניצחון. לזו- להגדרתם- יש שתי אפשרויות. או פגיעה קשה של ישראל באוכלוסייה עזתית, או פגיעה קשה שלהם בישראלים. משמע, הדם המפעפע הוא משאת נפשם. לא הסכם שלום, כמובן. אז מי הפגין שמחה על הרצח המזעזע הזה. הערבים, זה ברור. אך נוספו עליהם גם יהודים שצהלו על איזון המשוואה – לדעתם- בין ערבים ליהודים. הם רצחו שלושה יהודים, והיה חשש שהאחווה היהודית שפרצה, האהדה למשפחות הנפלאות על התנהגותן האצילית והמרשימה, כמו גם הדוגמא הבולטת להבדלי המוסר בינינו לבינן, יטו את לב הציבור הישראלי אל עקרונות הציונות הדתית ודרכה ואל הימין הישראלי. ואולי גם העולם יסיק הפעם מסקנות נכונות. והנה בא רצח הנער הערבי ויצר- לדעתם- שוויון בין היהודים לערבים ברמה הערכית. וכמובן שהתקשורת ניצלה את ההזדמנות ופמפמה הרבה בתחום. וכל זה עוד לפני שהמשטרה עצרה את החשודים ברצח. ובוודאי לפני הרשעתם. לא כאן המקום להפריך את ההשוואה הנואלת הזו. די בציטוט- שאינו קל- של מי שהייתה ראש הממשלה, גולדה מאיר, שאמרה: נוכל לסלוח לערבים שהרגו את בנינו, אך לא נוכל לסלוח על שלימדו את בנינו להרוג. אמירה קשה שמזכירה- אך לא זהה- לפסוק בבראשית: "ויירא יעקב וייצר לו" (כשנודע על בואו של עשו עם 400 אנשיו) ורש"י במקום : ויירא- שמא ייהרג. וייצר, שמא יהרוג. וכבר שמענו את אבי הנרצח, בשיח טלוויזיוני עם סבו של גיל- עד הי"ד, מתחמק מלהשיב לשאלת הסב למה השמחה הגדולה, וחלוקת העוגות במגזר הערבי, על רציחתם של שלושת הנערים. אגב, היו גם ערבים אזרחי ישראל שהיו שכורי שמחה. שהוכיחו שבמדינה נאורה ומתקדמת ואנושית, הם נותרו בעולם פרימיטיבי ורצחני. מעורר מחשבה הוא גם החיקוק על האנדרטה במקום הירצחו של הנער הערבי "נרצח על ידי יהודים". לא, כמקובל באנדרטאות אחרות, על ידי "בני עוולה". (מזכיר את הוויכוח על האנדרטה לזכר רבין). הדגשה שאולי דווקא יוצרת את המודעות ההפוכה. זו האומרת: יש כאן אירוע יוצא דופן שאינו מאפיין. הוא שונה במהותו ובתפיסתו הערכית- חברתית- סוציולוגית מרצח של יהודים בידי "בני עוולה" שמוצאם ברור. טוב לו, לעולמנו, שיש בו לפיד מאיר של אהבה, ערכים ומוסר. וטוב לנו שאנו, נושאיו, ממשיכים להאיר אתו את האפלה הסובבת. זו הדרך הנכונה- ואולי היחידה- להגיע לחברה של אמת וצדק, של איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
