לא הצלחנו למגר 'צוק איתן' אינו הראשון בסידרת הלחימה נגד אירגוני הטירור האיסלמיים שהתקשינו להכריעם. למרות שצה"ל גבר בכל קרב ישיר לא הצלחנו לעקור מן השורש את הפת"ח ב'שלום הגליל', לא את החיזבאללה ב'לבנון השניה' ולא את החמאס ב'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן', ועתה ב'צוק איתן'. הצד השווה בכל אלו שלא שלטנו לאורך זמן בטריטוריה בה פועלים ארגוני הטרור. הם התאוששו בתום הלחימה וחזרו לסורם. ישראל מעולם לא יזמה לחימת מנע נגד ארגוני הטירור בזמן ובמקום שבחרה, למעט מבצעים חשאיים ("אביב נעורים") או נקודתיים (חיסולים אישיים). מדוע לא יכולנו למגר את ארגוני הטירור שמחוץ לשטח שליטתנו? מראשית הציונות ועד הקמת המדינה נלחמו נגדנו ארגונים וכנופיות ערביות. נלחמנו נגדם וניצחנו באמצעות ארגונים שלנו; הפלמ"ח, ההגנה, האצ"ל והלח"י. למחרת ההכרה באו"ם (נובמבר 47) הכריזו מדינות ערב על מלחמה, ונצחנו במלחמה הקוממיות הזו. מאז ועד מלחמת יום כיפור נלחמו בנו מדינות ערב וניצחנו בכל המערכות; במבצע סיני, בששת הימים, במלחמת יום כיפור ובמערכות שביניהם ואחריהם. ארגונים במקום מדינות מאז מלחמת יום כיפור הפנימו מדינות ערב שלא יוכלו להכריענו בכוח צבאי, וחדלו האיומים מצד מדינות שכנות (סוריה איננה איום ממשי). הכרה זו באה לידי ביטוי בהסכמי השלום עם מצרים וירדן. (באיום הגרעיני מצד איראן אנו מטפלים כמו שמטפלת מדינה מאוימת במדינה מאיימת). דא עקא, משהבינו מדינות ערב שלא יוכלו לנו צבאית החלו לפעול נגדנו במסגרת ארגוני טירור לאומיים (אש"ף, פת"ח, החזית העממית) וארגוני טירור איסלמיים קיצוניים (חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלמי) מתוך מטרה מוצהרת להשמידנו כמדינה יהודית ולסלקנו כעם מארץ ישראל. מה שלא הצליחו מדינות, מנסים ע"י ארגוני טירור. ישראל נלחמת מול הטירור עם 'משקולות צוואר כבדות'; נתונה לפיקוח האו"ם, כבולה באמנות בינ"ל ובקשרי מדע, סחר ורכש (כולל ביטחוני). כדמוקרטיה אנו תחת פיקוח הממשלה, הכנסת, דעת הקהל, מבקר המדינה, הבג"צ, התקשורת ומערכת חוקים וערכים (מוסר, טוהר הנשק). מדינה החורגת מכללי האו"ם, מאמנות בינ"ל ומדעת הקהל העולמית מסתכנת בסנקציות רשמיות או בלתי פורמאליות. מאידך, לארגוני הטירור אין חובות משמעת לא כלפי עמם, לא כלפי האו"ם או מדינות העולם. אין להם מוסר מלחמה ולא חוקי מדינה או ביקורת ארגוני זכויות אדם ותקשורת. ארגוני הטרור האיסלמי מגבירים איומי השמדה בחסות אמונה דתית פונדמנטליסטית יוקדת. אין להם שום עכבות או מיגבלות ולשיטתם הכל מותר; מתאבדים, רצח אזרחים, ירי מתוך בתי חולים, בתי ספר ומסגדים, הרס וחורבן והקרבה אכזרית של בני עמם. החקיקה הבינ-לאומית מפגרת מאד מול ארגוני טירור. העולם הנאור פטר אותם, עד כה, מחובות המשפט הבינלאומי. האם ואיך יכולה ישראל, כמדינה דמוקרטית, לחסל את ארגוני הטירור הללו? שליטתנו ביו"ש מוכיחה ששליטה קבועה בשטח מאפשרת לגדוע באופן משמעותי את הטירור. אם נשלוט בעזה בקביעות דומה נוכל לחסל את החמאס. אולם נראה שאין מגמה זו תואמת את הצורך בהסכמה לאומית רחבה לכך. היכולת הפוליטית והצבאית מוגבלת מחשש לשלם מחיר דמים גבוה (תרתי משמע) וערעור מעמדנו הבינ"ל וחשש לסנקציות. מאידך, שליטה זמנית בעזה תעניק רק פתרון זמני. משמעותה הרתעה ולא הכרעה. כעוצמת הפגיעות בטירור כך יהיה משך ההרתעה. חלום: ארגונים מול ארגונים פתרון דמיוני ומנותק מהמציאות הוא להציב מול ארגוני הטירור ארגוני לחימה בינלאומיים, 'ארגוני הברית'. הללו יהיו פטורים ממיגבלות החלות על מדינות. הם יקבלו תמיכה כספית והסברתית מהעולם היהודי והנוצרי וממדינות שמוכנות לסייע בגלוי ובסתר. ימצאו די מתנדבים לשרת בארגונים אלה שמאמינים בצורך החיוני למגר את הטירור האיסלמי המאיים על הסדר העולמי. אך רבותי, נקיץ מחלום באספמיה! במציאות המרה הנוכחית אנו ניצבים מול אנטישמיות מערבית גואה, ומדינות ידידותיות מפנות לנו עורף בלחימה בחמאס, כאילו היהדות היא זו שמאיימת על העולם ולא הפונדמנטליזם האיסלמי. עד שהעולם יתעורר נאלץ להמשיך ולהילחם בטירור הזה לבדנו. הסכמים הם שפה מחייבת בין מדינות ולא ארגון טירור. מולם קיימת רק לחימה, תוך זקיפת רוח העם, חיזוק האחדות, גיבוי המנהיגות המדינית ועידוד תחבולות בתחום הצבאי. כל אלו, יחד עם אורך רוח וקור רוח, יובילו לניצחון. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה... (מתוך עלון 'שבת בשבתו')
