מאז מסיבת העיתונאים האחרונה (20.08.14) של ראש הממשלה ושר הביטחון, עדר התקשורת אינו מפסיק לעסוק בגערה הפומבית של ראש הממשלה נתניהו בשר החוץ ליברמן ובשר הכלכלה בנט. כידוע, ראש הממשלה לא הזכיר איש מהם בשמו, וקיימים בממשלה שרים נוספים שמתבטאים באורח עצמאי עד כדי סתירה למדיניות הממשלה, ועל כן ראויים לנזיפה. מן הסתם, קריאתו של ראש הממשלה הייתה מופנית לכל השרים שאינם פועלים ומתבטאים לפי הקו שהוא קבע בממשלתו. אבל, פרשני התקשורת עוסקים רק במי שמצטייר כמבקר את ראש הממשלה מימין ומעלימים עין מחביביהם משמאל. ככל הנראה, ראש הממשלה ושר הביטחון פועלים באופן שהחמאס יוחלש אך לא יוכרע. יש לברך על גישה זו. הפלת החמאס ושימוש בלתי מוסרי בקורבנות צה"ל כדי להעביר את השלטון ברצועת עזה מן המחבלים של חמאס אל המחבלים של עבאס אינם נבונים ואינם מוסריים. מאז ימי אוסלו לא היה היגיון בהפרדה המלאכותית בין מחבלים "רעים" שבהם יש ללחום לבין מחבלים "טובים" שלהם יש לתת מדינה בלב ארץ ישראל. הגיעה העת שמדיניות אבסורדית זו תוסר מן הפרק, ועל כן כל צעד המחליש את חמאס אבל אינו מחזק את עבאס הוא מבורך. לעומת זאת, הפלת החמאס והשלטת עבאס על הרצועה – על כידוני צה"ל ועל קורבנותיו – אינן נבונות ואינן מוסריות. אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להקמת מדינה פלשתינאית. כידוע, השרים ליברמן ובנט שוללים את השיחות עם חמאס קודם להכרעתו, או לפחות להחזרת ההרתעה כלפיו. הבעיה איננה שיחות עם החמאס, מכיוון שאי אפשר שלא לדון עם שליטי עזה על הדו-קיום בשטח. אבל, אין להתדיין עם החמאס על בסיס של שווים מול שווים. מדינה ריבונית מותקפת וארגון טרור תוקפן אינם יכולים להימצא על אותו בסיס. לכן שיחות הן מוקדמות מדי בשלב הנוכחי, ובוודאי שאין לסבכן על-ידי שילוב "הקהילייה הבינלאומית" – שם קוד למדינות המתחרטות למעשה על עצם הקמתה של מדינת ישראל, מדינת היהודים. כידוע, מן הצד השני, שרת המשפטים לבני שוללת את השיחות עם חמאס בנימוק אחר: אין לדבר עם האויב. היא שכחה. לכל אורך השנים, הטיעון של "מחנה השלום" היה ש"שלום עושים עם אויבים" ועל כן יש להידבר איתם. אבל, כאן שוב חוזרת האבחנה המלאכותית בין מחבלים "רעים" שבהם יש ללחום לבין מחבלים "טובים" שלהם יש לתת מדינה בלב ארץ ישראל. אם הגישה היא שאין לדבר עם האויב הרי שאין לדבר גם עם עבאס וארגוני הטרור שלו, שמטרתם זהה לזו של החמאס. על כן, מי שרוצה לנצל את המלחמה הנוכחית כדי לקדם את ענייניהם של המחבלים החביבים עליו – שוגה, ועל ראש הממשלה להבהיר לו/לה שאין זו גישתו. כאמור, צודק ראש הממשלה בגישתו שיש להחליש את החמאס אך לא להפילו. כאשר ראש הממשלה לא הדיח את לבני מממשלתו כאשר המשיכה להתרועע עם מחמוד עבאס אחרי שממשלת ישראל שללה את ברית הדמים שלו עם החמאס, הוא השמיט מידיו את היכולת לפטר שר סורר אחר כלשהו. כידוע, מן הצד השני, שר האוצר לפיד מסתובב בעולם ומנסה לקדם ועידה אזורית. מי הסמיך אותו לכך ומדוע ראש הממשלה אינו קורא אותו לסדר? ועידה בינלאומית אינה אלא ועידה לאונס קבוצתי של ישראל בידי ערבים (כולל עבאס) ואירופאים – "הקהילייה הבינלאומית" – כאמור, שם קוד למדינות המתחרטות למעשה על עצם הקמתה של מדינת ישראל – בתמיכה כזו או אחרת של הצמד אובמה-קרי. כידוע, מן הצד השני, יו"ר האופוזיציה הרצוג מתראיין על כל גבעה גבוהה ומול כל מיקרופון רענן ואף הוא מנסה במילותיו – לרבות המצאת המלה חסרת הפשר והצורך - "הסדרה" – לקדם את חביביו מן הרשות ברמאללה, שהם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. יש לברך על הופעותיו הרבות, המציגות עד כמה הוא עלוב בהשוואה לראש הממשלה. כל עוד יתמיד נתניהו בגישה שאינה מקדמת הקמתה של מדינה פלשתינאית כתוצאה של המלחמה הנוכחית – תבוא עליו הברכה. נתניהו חייב למצוא את הדרך להתנער מ"נאום בר-אילן", לא להידבר עם ממשלת עבאס-חמאס ולא לנקוט "צעדים בוני אמון", שאינם אלא צעדים בוני אסון, כמו: שחרור המחבלים שישראל התחייבה באיוולתה לשחרר, או הקפאה גזענית של התיישבות יהודים בארצם. לעומת זאת, אם יחזור ל"נאום בר-אילן" הוא יחטא למורשתו ולתפישתו ויביא במו ידיו את הקץ לכהונתו.
