סקרי דעת הקהל שנערכו במהלך מבצע צוק איתן החמיאו לבית היהודי. ואולם אין מדובר בהערכה להתנהלות הנהגת המפלגה במהלך המבצע, ולראיה - סקר ערוץ הכנסת הראה שרוב גדול בציבור סבר שהתקפותיו של חבר הקבינט, השר נפתלי בנט, על רה"מ במהלך המבצע היו ביטוי לחוסר אחריות. לדעתי, ההסבר לעלייה הזמנית בסקרים לא קשור כלל לפוליטיקה. במהלך צוק איתן נחשף הציבור לקצינים ולחיילים שמסרו נפשם בגבורה על הגנת המולדת, ובהם חובשי כיפות לרוב. מפקדים ולוחמים עמדו בראש הכוחות הלוחמים מול מחבלי חמאס. מפקדים שהתחנכו על מורשת הציונות הדתית, מורשת שהשכילה לשלב בין תורה לבין ממלכתיות, בין מסורת עתיקת יומין לבין מציאות מודרנית, בין שאיפה למצוינות לבין ערכי יסוד יהודיים. אזרחי ישראל ביקשו להעניק רגעי תהילה ולומר תודה ללוחמי דור הכיפות הסרוגות, בעיקר אל מול המוטרדים מריבוי מפקדים דתיים בצה"ל. הדרך הזמינה והמהירה שבחרו היתה באמצעות תמיכה זמנית בבית היהודי, בסקרים כמובן. בימי טרום המדינה ובשנותיה הראשונות, בני ההתיישבות העובדת נשאו בנטל הביטחון ושילמו מחיר גבוה בחיי אדם מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. תרומתם להתיישבות ולביטחון היתה מכרעת. הקיבוצים והמושבים קבעו למעשה את גבולות המדינה ובניהם יצרו את נורמות התעוזה והלחימה בצה"ל לשנים רבות. החברה הישראלית קשרה כתרים לקיבוצניקים, דור צברים חדש, לא עוד יהודים גלותיים. שירים וספרים נכתבו לכבודם והשפעתם הפוליטית היתה בלי כל יחס למספר חבריהם. לדור הכיפות הסרוגות אין אליטה תרבותית ותקשורתית שתספר עליהם ותהלל אותם, לכן הציבור עשה זאת במישרין. בשנות ה־80 של המאה ה־20 קיבוצים נכנעו לעגל הזהב. החלל הערכי שנוצר היה גדול. החברה התעטפה בקדרות ובייאוש, אם בארזי האומה נפלה שלהבת מה נותר מעשבים נמוכים שגדלים ליד שורשי העצים? אך כמו תמיד, לאורך אלפי שנות היסטוריה יהודית, התברר שלא אלמן ישראל. אל החלל שנוצר נכנס בעוצמה דור איתן שהניף דגל חדש־ישן של גאולת כלל ישראל מתוך הבנה עמוקה, חזונית ומעשית, את משמעות שיבת ציון בימינו. לאחר מלחמת ששת הימים קבוצה קטנה מבוגרי ישיבת מרכז הרב התחילה מהלך היסטורי ענק שבמרכזו התיישבות בחלקי המולדת המשוחררת. לאחר מלחמת השכול והכישלון ביום כיפור, בני, ולאחרונה גם בנות, הציונות הדתית הרימו גם את נס הביטחון. עם שלם יודע בעצם ימים אלה להכיר טובה ולהודות לשורת נושאי הדגלים. מבצע צוק איתן הוכיח שהחברה הישראלית בכללותה מצויה בתהליך תיקון עמוק ומשמעותי. בקלות אפשר לזהות את ההפנמה והתקווה לחיים שיש בהם משמעות ערכית. רוח אחדות, נחישות, אמונה ונכונות להקרבה נצצו באור יקרות מכל עבר. אין ספק שקרוב היום שבו הרוח תכניע את החומר, החזון יביס את העכשוויזם והאחדות תנצח את האני. בינתיים ראשי מפלגות הקואליציה, ששלמות הארץ וטובת החברה חשובות להם, צריכים להתעלם מהסקרים, מחמיאים או מעציבים, ולתת כתף לקראת מערכות ביטחוניות, מדיניות, כלכליות וחברתיות שעוד נכונו לנו. דווקא הקואליציה הקיימת, על הגיוון שבה, יכולה להוביל מהלכים היסטוריים לטובת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. פורסם ב"ישראל היום"
