החלטתו המוצדקת של מנכ"ל השירות הלאומי, שר-שלום ג'רבי, שלא להכיר בארגון 'בצלם' גוף נתמך הראוי לסיוע של מתנדבי השירות הלאומי, עוררה מרבצם, כמצופה, את המתחסדים והצבועים מן השמאל, שקראו "להעמיד את ג'רבי במקומו". הגדילה לעשות המשנה ליוהמ"ש עו"ד דנה זילבר, שהורתה לג'רבי להקפיא החלטתו. בכך הוכיחה זילבר, אם הדבר בכלל טעון הוכחה, את אמיתות טיעונו המבריק של המשפטן הבכיר פרופ' מני מאוטנר: מאז המהפך של 1977, מנהל מחנה השמאל מלחמת מאסף להצלת ההגמוניה הקורסת שלו, באמצעות מערכות ציבוריות ופקידי ממשלה שלא נבחרו בידי הציבור, האמורים לכפות עמדות השמאל על הציבור. "מחנה השמאל", אומר מאוטנר, "איבד הרבה מאוד כוח ונותר לו מעוז אחרון בביהמ"ש העליון. דרכו העביר כוחו למינויים ציבוריים, כמו היועץ המשפטי, מבקר המדינה, ועוד קבוצות לא נבחרות של פקידים, שנועדו לנטרל את המערכת הפוליטית הנבחרת, שבה אין לקבוצה זו דריסת רגל". כמו על מנת להוכיח את אמיתות התיזה של מאוטנר, קפצה זילבר, פרקליטה טהרנית ומיתממת, והורתה שלא להפעיל את החלטת ג'רבי, הנשענת על ההנחה הבריאה, שלא יתכן ששירות שהמדינה מספקת חינם לארגונים ציבוריים ולטובת הציבור, יהיה שירות אנטי-לאומי, שינוצל לניגוח הלאום ולחתירה בשעת מלחמה תחת אושיות המדינה, עד כדי משת"פיות עם האוייב. האלו, זה שירות לאומי?? תעלוליו של האירגון רבים מספור, אך רק באחרונה סיפק לנו מנכ"לו חגי אלעד סיבה נוספת להוציא את בצלם אל מחוץ לגדר. אלעד מסרב בעקשנות לראות בחמאס אירגון טרור, ומעדיף לכנותו 'אירגון פלשתיני חמוש'. העובדה שהאירגון הרצחני הזה, שגם האירופים רואים בו אירגון טרור, שיגר אלפי רקטות נושאות מוות לעבר אזרחי ישראל, ושרק בזכות נסי נסים ויעילות מערכת כיפת ברזל, ניצלו מטבח המוני, ממש כך, אלפי ורבבות ישראלים, אינה מטרידה את טהרני בצלם. הטרור על פי בצלם ואל תגידו שבצלם לא שמע על קיומו של המונח טרור. אלא שהמונח טרור מוצמד בפיו לגופים אחרים: "אירגוני הימין הקיצוני" הם טרור; "השיטות בהן נוקטת מדינת ישראל", הן טרור. הפשע נגד האנושות שביצע החמאס, אינו טרור. במהלך מלחמת צוק איתן התייצב בצלם באורח ברור לצידו של התוקפן החמאסי. הוא דרש מקול ישראל לשדר תשדירי פירסום שבהם ייקראו שמות הפלשתינים שנהרגו בעזה. קול ישראל דחה את הדרישה הקנטרנית, אך בצלם מצא אפיקים אחרים, האינטרנט והרשתות החברתיות, לטפטף דרכם נתונים שיקריים על אודות הנפגעים בעזה: על פי בצלם היו רובם קטינים, נשים וזקנים. בתחילת הדרך עוד מנה בצלם גם את מספר הטרוריסטים אוחזי הנשק שנהרגו, אך ככל שהעמיקה הלחימה הוא חסך מעצמו טירחה מיותרת זו ויצר את הרושם שכל הנפגעים היו אזרחים תמימים. בצלם לא הסתפק בכך. הוא הירבה לפרסם תיאורים רגשניים סוחטי דמעות, על פלשתינים אומללים שאינם יכולים להירדם בלילות מפחד הפצצות צה"ל. מיסכנים שכאלה. תחקירני האירגון פירסמו בעולם אלבומי תמונות וקליפים שתיארו את ההריסות של "האומללים העזתיים". שהרי על פי בצלם, החוק הבינ"ל אוסר הרס בתי אזרחים, בתי ספר, מרפאות ומיסגדים. למי איכפת שבמיבנים הללו ממש שכנו מיפקדות טרור והוסתרו כני שיגור הרקטות? ולמרות תעשיית השקרים וחצאי האמיתות, ישראלים, לכאורה מהוגנים, אינם מתביישים לשבת בהנהלה הציבורית של האירגון. רשמו לפניכם, רשימה חלקית: עמוס עוז וא.ב. יהושע, דוד גרוסמן וחווה אלברשטיין, גילה אלמגור ורבקה'לה מיכאלי, רות דיין ופרופ' אליס שלווי, פרופ' קרמניצר ופרופ' יגאל שוורץ (זה שלא מצא מקום בלקסיקון הספרות הישראלית לנעמי שמר, אבל כלל בו משוררים מחבלים דוגמת מחמוד דרוויש), ועוד כמה טיפוסים הזויים מהאקדמיה, התיאטרון והספרות, חלקם אפילו חובשי כיפות. זה פרצופו של האירגון שמתחזה לגוף נייטרלי להגנת זכויות אדם, ואינו אלא אירגון לזכויות הפלשתינים ולהכפשת ישראל, אולי על מנת להוציאה, על בסיס שקרים מניפולטיביים ודמגוגיה שיקרית, ממשפחת העמים אלף לילה ולילה בצלם לא יכול היה לנהל את תעשיית השקרים שלו, אלמלא השתתפה הקרן להכחדת ישראל (ששמה המכובס הוא: הקרן לישראל חדשה), במימונו המסיבי: 255 אלף דולר ב-2012. כספים אלה משמנים בין היתר את פרוייקט מצלמות הווידיאו, שחולקו למאות פרובוקטורים פלשתינים כדי לביים תקריות אלימות שיכפישו באמצעות חצאי אמיתות את חיילי צה"ל. כספים אלה גם מימנו את מנהלת איסוף המידע (לשעבר) ליזי שגיא, שטענה שישראל אחראית לזוועות הגדולות באנושות, עד כדי דביקות בערכי הנאציזם, ואת חבר ההנהלה חוסיין אבו חוסיין שהציג את ישראל כ"מפלצת גדולה התוקפת אותנו יום יום ומכרסמת בבשרנו". עכשיו בא העיתונאי היהודי גרמני טוביה טננבאום, ישראלי לשעבר, וגילה פן מכוער נוסף של בצלם. טננבאום הופיע בשטח כאיש המדיה הגרמנית, שמבקש את סיועו של בצלם לסיוריו בשטח. בצלם נענה כמובן בשמחה והצמיד לו את התחקירן הראשי עאטף אבו א-רוב. טננבאום ריכז את מימצאיו, אשר תועדו בצילום והקלטה, בספרו החדש 'תפוס ת'יהודי!'. בספרו הוא כותב כי א-רוב ניהל בפני 'העיתונאי הגרמני' מסע תעמולה שטני וכוזב עד כדי זוועה: "היהודים גונבים את מימי הפלשתינים ולכן יבשו היערות שכיסו את ההרים הצחיחים בבקעת הירדן"; היהודים "הורגים בשנתם עשרות פלשתינים וטוענים שזה בגלל ההתנגדות", וכיוצא באלה שקרים שנועדו לשכנע שהיהודים אינם יצורי אנוש. א-רוב אף נתגלה כמכחיש שואה ואנטישמי עלוב, שרקח מרקחת של עלילות דם וסיפורי אלף לילה ולילה. זה פרצופו של האירגון שמתחזה לגוף נייטרלי להגנת זכויות אדם, ואינו אלא אירגון לזכויות הפלשתינים ולהכפשת ישראל, אולי על מנת להוציאה, על בסיס שקרים מניפולטיביים ודמגוגיה שיקרית, ממשפחת העמים. אז מה הפלא שג'רבי החליט למנוע שיגור מתנדב של השי"ל שיסייע למכונת השקר הזו על חשבונה של מדינת ישראל? ומצד שני, מה הפלא שהמערכת המשפטית המוטה בקביעות שמאלה, התגייסה לסכל את יוזמתו המבורכת?
