לפני יותר משלוש שנים בחודש חשוון תשע"א התכנסה לראשונה, ועדת המפקד לציונות הדתית, עם חברי הכנסת של המפד"ל, אנשים מוערכים עתירי זכויות. התחושה והאמירות בחדר היו קשים מאד, שהציונות הדתית אינה מחוברת למפלגתה, שקיים חוסר אמון, וצפיה לשינוי עמוק. שבניגוד לתחומים שונים שבהם הציונות הדתית הפכה במהלך השנים להיות שותפה ומובילה, בפוליטיקה היא נדחקה לשולים. ולמרות שלדרך של הציונות הדתית יש תפקיד חשוב בפסיפס הדעות של החברה הישראלית אין לה יצוג הולם סביב שולחן קבלת ההחלטות, בסוגיות הקיומיות והגורליות של מדינת ישראל. ההערכה בחדר היתה שלאחר הבחירות יעמדו על הפרק החלטות גורליות, ויתכן חלילה, שגם הפעם הציונות הדתית לא תהיה מיוצגת. תהליך אינטנסיבי, מסור, קשה וכואב, של פעילות הועדה בראשות הרב ד"ר דני טרופר, יצרה מהפך משמעותי בכך שהובילה לפריימריז דמוקרטיים ליו"ר ולחברי המרכז ופתחה את השורות למתפקדים חדשים. היתה הרבה סקפטיות, היו כאלה שהיה להם קשה לעכל את השינוי, הלכו אימים שזה ישנה את האופי של התנועה ויהפוך להיות ליכוד ב'. שגורמים עוינים ישתלטו. אולם כפי שצופה, דווקא התהליך הדמוקרטי הפיח רוח חדשה, פתח את הדלת, ואפשר הזדמנות שווה, למיטב בניה של הציונות הדתית להשתתף במהלך. דמוקרטיה במיטבה. בכך גם הונחו היסודות לשיתוף פעולה ולהרחבת השורות גם לציבור רחב יותר שמזדהה עם תפיסת העולם הציונית דתית, אף מקרב אלה שאינם דתיים. המהלך הזה היווה את התשתית של ההישג בבחירות. והוא אכן היוה הישג חסר תקדים עבור הציונות הדתית. הוא סימן את הדרך, שהחלום להפוך את הציונות הדתית למפלגת שלטון שמשפיעה על סדר היום הציבורי, ביחד עם כל מרכיבי החברה הישראלית הוא בר השגה. לא משום שהציונות הדתית רוצה בשררה, ובהשתלטות, אלא משום שהיא נושאת באחריות לעתיד המדינה, ומאמינה שבתפיסת עולמה ובהון האנושי שמשתייך אליה יש נדבכים נחוצים למימוש אחריות זו, ביחד עם כל חלקי החברה הישראלית. חלק ניכר מהגרעין שהוביל את ועדת המפקד, המשיך במלאכה במסירות ובנאמנות בועדת החוקה, כדי להשלים את המהלך, ממהלך זמני למהלך ארוך טווח. מצד אחד היה עליו למסד את השינוי ואת הפריימריז, בחוקה מעודכנת. והיה עליו להכניס בה איזונים, כדי לתת מענה לחסרונות שיש בשיטת הפריימריז. לתת אפשרות לתיקון, קטן אמנם, במידת הצורך, אם וכאשר יהיה בכך צורך. היה עליו לשקף בחוקה את המשקל הרב לכך שיו"ר מפלגה נבחר ע"י הציבור הרחב, ולא ע"י מרכז מצומצם. הציבור יוכל להחליף את היו"ר אם ירצה בבחירות פתוחות, אולם משנבחר ינתנו לו מספיק כלים כדי שיוכל לנהל את המפלגה, בצורה יציבה. אין ספק שהרוב יתמוך בחוקה, משום שהוא מבין את הצורך החיוני בחוקה להשלמת התהליך, ולהובלתו לעתיד. אין ספק שמחוללי השינוי מראשיתו התפללו לנער הזה, ואכן הדבר קורה. לקראת ההכרעה בהצבעה על החוקה, מתקיים דיון דמוקרטי, בין המצדדים במהלך ובין החוששים ממנו. לעיתים הדיון גולש להתבטאויות חריפות, מידי, אולם הוא משקף את הדמוקרטיה במיטבה, שמאפשרת ויכוח לגיטימי, בתוך הבית, גם אם הוא דיון נוקב. קבלת החוקה אינה עדיין סוף הדרך. יהיה צורך לעשות הכל כדי לעגן לעתיד ובאופן יציב את החיבור ההדוק והמופלא שנוצר עם החברים היקרים מתקומה, שבאצילות נפשם ובמסירותם הוכיחו את האפשרות לשותפות מצויינת. אך זה בהחלט צעד משמעותי ביותר בתהליך, בכיוון הנכון.
