כיהנתי בכנסת כחברת סיעת המפד"ל כשקיבלנו בדיוק חצי ממספר המנדטים שיש היום לסיעת הבית היהודי הגדולה. הפנים שלנו היו לכלל הציבור, אך עדיין נותרנו מפלגה סקטוריאלית, שמעניינת בעיקר את הציבור הדתי לאומי. היינו שישה חברי כנסת פעלתנים, השקענו רבות למען הציבור לילות כימים. אבל אז הגיעה המכה הגדולה שהאפילה על הכל – ההתנתקות. ציבור ענק, תורם למדינה, אידיאליסט, מלח הארץ, שילדיו ביחידות הכי מובחרות בצבא, בתעשיה ובהייטק, נותר לבד, שותת דם. 8,000 איש גורשו מבתיהם וחבל ארץ שלם הפך למבצר מחבלים עם טילים לתל אביב וצפונה ומנהרות מתחת לבתי תושבי כפר עזה. באותה תקופה הבטחתי לעצמי: לא עוד. את הלקח מוכרחים להפיק. לא ניתן להשפיע, לא על היהדות, לא על הרווחה, לא על הארץ עם מפלגה קטנה. חייבים לפתוח את השורות ולהיות מאוחדים. הפלגנות, הסקטוריאליות, עמדו בעוכרנו בשעת מבחן. בשתי הכנסות האחרונות לא כיהנתי בכנסת, אבל ראיתי איך המפלגה דועכת לאיטה. בבחירות האחרונות "המהפך" של בחירות 77' חזר לבית היהודי. 12 מנדטים, מי היה מאמין. די להסתכל על סדר היום הציבורי היום כדי להבין איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו. היום הבית היהודי היא מפלגה שלמרות שהיא עשרה אחוז מהכנסת, השפעתה גדולה בהרבה. ניתן לראות זאת בהעצמת היהדות, למשל עם הקמת מנהלת זהות יהודית ודאגה לישיבות (בדרך כלל כשאני רוצה לדעת מה המפלגה עושה טוב אני מציצה בעיתון "הארץ" – מה שהעיתון לאנשים חושבים לא אוהב, הוא אופציה להערכה מצדי), בנושא המדיני שפתאום עמדות הימין תופסות תאוצה, וראיתי זאת גם בסוגיה הביטחונית לאחר חטיפת שלושת הנערים ובמבצע צוק איתן. טביעות האצבע של השר בנט ושל המפלגה בלטו מאוד בעצירת משוחררי שליט, במלחמה במנהרות, ובכלל – ברוח הלחימה. הפעילות הענפה הזניקה את המפלגה לעמדת 19 מנדטים בסקרים, סכום מנדטים שמעולם לא חלמנו עליו. חברות וחברים, השפעה כזאת לא הולכת ברגל והיא לא נשארת לעד, אם לא מתחזקים אותה כמו שצריך. אנחנו בתקופה של שינוי חשיבה טוב, חשיבה של גאולה בעשייה ובחשיבה על כלל ישראל, כולל דיבורים לא מתנצלים על כוונה להנהיג יום אחד את המדינה. בשביל זה צריך לשנות את החוקה, כדי לאפשר למפלגה להיות מותאמת לעידן הנוכחי, שתהיה דינאמית יותר ותככנית פחות, שתעבוד למען הציבור ותפחית מינונים של התכתשויות פנימיות. שתהיה יותר דמוקרטית עם פריימריז נרחבים מצד אחד עם יותר משילות מצד שני. מי שרוצה להנהיג, מי שרוצה להשפיע, חייבת את הכלים לכך. אני מבקשת מכם לקראת ההצבעה מחר לא להיתפס לסעיף כזה או אחר שייתכן שאינכם אוהבים. תסתכלו על המכלול, תביטו על החוקה ממעוף הציפור, לא מתוך המבוך. ותראו שאת המנגינה שאנחנו משמיעים לא ניתן להפסיק בגלל אמוציות פנימיות. יש לנו סוס מנצח , בואו ניתן לו לדהור קדימה.
