אם יש תובנה מוסכמת על כל חוקרי ופרשני מערכת המשפט בישראל, באקדמיה ובתקשורת, הנה היא זו: בית המשפט העליון פוסק לעיתים לאו דווקא על פי עקרונות של צדק (שהוא, מסתבר, מונח יחסי), אלא בכפוף לאג'נדה האישית של היושבים בדין. כך למשל דחה בג"ץ השבוע עתירה של עמותת ימין להריסת 17 מיבנים פלשתיניים בלתי חוקיים, שהוקמו על קרקע פרטית, בטענה שהתערבותו אפשרית, רק אם הבעלים הרשומים של הקרקע יואילו בטובם לעתור אישית לפינוי המבנים. טענה דומה כלל לא עלתה על דעתו של אותו בג"ץ, כשנדרש לדון בעתירות של עמותת השמאל שלום עכשיו להריסת מיבנים שבנו יהודים על קרקע המתחזה להיות פרטית. עניין של נראטיב. בעוד עשרה ימים, ב-22 בספטמבר, צפוי בג"ץ לזכות בתיגבור משמאל, כאשר מני מזוז, היועהמ"ש לשעבר ומועמדה של שרת המשפטים ציפי לבני, סייענית התנתקות מושבעת, יצורף להרכב שופטי הבג"ץ, הודות ללחציה של השרה לבני על הוועדה לבחירת שופטים. בחירתו של האיש, שעל פי מבחן התוצאה של התנהגותו המשפטית, הינו שמאל קיצוני, מובטחת. אלא מה? זה בדיוק מה שנחוץ שם, בעליון, בשם אי האיזון הלא קדוש. המאתרג הראשי היה זה הפרשן אמנון אברמוביץ שהמציא את נוסחת האיתרוג, אך זו מומשה בשטח בידי המאתרג הראשי מני מזוז. כמות נכבדה של חומרים משפטיים מרשיעים כלפי שרון ובניו בפרשת האי היווני, שהצטברו על שולחנו, ובכלל זה גם המלצת פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, לא שיכנעה את מזוז, המאתרג הראשי, להעמיד את שרון לדין. מזוז לא סבר שמאות אלפי הדולרים שקיבל שרון ג'וניור, עבור עבודה-בעיניים של גלישה סתמית באינטרנט, נועדו לשחד את אביו. להבנתו, שרון האב "לא ידע" על הקומבינה שהזרימה מאות אלפים מכיסו של דודי אפל לחשבון הבנק המשפחתי. ואל תספרו לי שמזוז קיבל לכך גושפנקה של בג"ץ. זו בדיוק הבעיה: גם כבודם העדיפו להצטרף למחול המאתרגים. מה משקלם של אי-אלו חשדות כבדים כלפי שרון, המוביל בגאון את ההתנתקות? שמונה מתוך תשעה שופטי בג"ץ הרי קבעו לגביה בהקשר אחר, מתוך רוחב דעתם המלומדת, כי "הפינוי מפחית את רצונם של הפלשתינים לפגוע באוכלוסייה ישראלית". הבנת את זה, ברוך? מזוז התגייס בכל כוחו ב-2005 לדיכוי זכות המחאה הדמוקרטית ולביצור שילטון החושך, שדמה יותר בזמן כהונתו לדמוקרטיה הסטליניסטית. מזוז הקים 'מחלקה יהודית' בפרקליטות ודרש מגורמים בפרקליטות לפעול לצימצום דרסטי של חופש הביטוי של הימין ולהגברת פעולות האכיפה נגד 'המסיתים' בימין. רק חסר היה שיקים כאן, בנוסח שלטון האימים של סטלין, מוסדות לכליאת חולי נפש, מתנגדי המשטר. בהסכמת ציפי לבני, גם היא דמוקרטית ידועה, הוא קידם את ההתנהלות המשפטית הכי בלתי מוסרית שהיתה אי פעם במדינה דמוקרטית כלשהי. לראשונה בישראל, ובניגוד לכל נורמה משפטית סבירה, הובאו החשודים בפני בתי המשפט בקבוצות, ללא ציון שמם הפרטי, ורק עם מספר אישי אקראי, ונדונו בחבורה, כגוף אחד. רבים נעצרו ליותר מ-24 שעות מבלי שהובאו בפני שופט, בניגוד לחוק האוסר זאת. בהנחיית מזוז הירבתה המשטרה לעצור מפגינים צעירים, ועוד בטרם הספיקו לנצל את זכות הצעקה הלגיטימית, מצאו עצמם אזוקים ומובלים בקבוצות לבית המשפט. מפגינים אחרים שהגיעו באוטובוסים הוחזקו בתוכם במשך שעות באכזריות רבה, ללא מים ומזון, ומבלי לאפשר להם להתפנות לצרכיהם. בראשית יוני 2005 שלל מזוז מן העצירים את זכותם לגשת לבחינות הבגרות בבתי המעצר: "אין דבר כזה מעצר דה-לוקס. מי שחוסם כבישים צריך לעשות את החשבון". מיותר לציין שבאותו זמן ממש, ניתנה למחבלים רוצחים שפוטים למאסרי עולם, הזכות להיבחן בין כותלי הכלא. עצורים הושלכו באכזריות שטנית לצינוק, לשם התעללות ושבירת הרוח. היחס אליהם היה גרוע מזה המותר בחוק לרוצחים שפלים. בסוף יוני 2005 הודיע מזוז על החמרת היחס: "מעתה לא יתאפשר לעצורים להשתמש בטלפונים סלולריים. שעות ההליכה שלהם בחצר יוגבלו וזכויות הביקור שלהם יושוו לאלה של אסירים מהשורה" ('ידיעות', 30.6.05). הגינות נוסח מזוז. שלטון הצחוק מזוז, עבד נרצע של השליט המופקר, הישרה במערכת את 'רוח המפקד'. החוק היה לצחוק. בן חסותו שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, הורה על דעת מזוז להנהיג מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי חוסמי כבישים: מי שיתלה כרזות על רמזורים ייחשב למסכן חיי אדם, עבירה שעונשה 20 שנות מאסר. שבוע לאחר מכן אישרה ועדה בראשות ניצן למשטרה, להפעיל כוח ("כוח סביר") כנגד המפגינים, ולעצור גם ילדים בני פחות מ-12, מה שהאיץ אלימות משטרתית קשה נוסח ניסו שחם השפל, ומעצרים סיטוניים של קטינים. לא היתה אפילו מראית עין של צדק, יושרה, הוגנות, דמוקרטיה, זכויות אזרח, זכות המחאה. הכל היה כשר בשירות ממשלת העריצות של שרון המאותרג. מאפייה בגיבוי משפטי. ההתעמרות האנטי דמוקרטית הזו, השתוללה בברכת מערכת המשפט, ובגיבויו הנלהב של מזוז. הכל היה כשר כדי לרצות את רשעותו של האתרוג. ילד עצור שיסרב להזדהות, הודיע אז שי ניצן, יוּצא ע"י המדינה מחזקת הוריו ויוכרז 'ילד נזקק'. לא היה זה איום סרק. קטינה שסירבה להזדהות נשלחה לפקיד סעד כדי להחיל עליה דין 'ילדה נזקקת'. נערה שהניפה כרזה נגד ראש הממשלה בחידון התנ"ך לנוער, הושלכה לכלא כאחרונת העבריינים. שבע קטינות בנות 12-14 הוחזקו בכלא 35 יום. המשטרה החלה לבצע 'מעצרי מנע' כמו במשטרים האפלים בגרמניה הנאצית, בקובה, בסוריה ובפקיסטן. היתה אז התבהמות חסרת תקדים, של מערכת משפטית, שהסיטה הצידה עקרונות כמו הגינות, סבירות, צדק, דמוקרטיה, זכויות אזרח. הכל נרמס תחת המגפים המסומרות, האלימות, של המערכת שבגדה בהנהגת מזוז בעקרונותיה הבסיסיים ביותר. עכשיו באה שותפתו לדרך נלוזה זו, השרה ציפי לבני, ומקדמת במרצ את מינויו לעליון. לא חשוב מה הצבעתם בקלפי. תמיד יקבל האזרח שאיש אינו מתחשב בדעתו, שמאל קיצוני. ככה זה עובד בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
