ציון לשבח ועיטור המופת האזרחי למפוכחנו המכובד, המשפטן העיתונאי החוקר בן דרור ימיני, על ספרו ומחקרו המדהים ושמו 'תעשיית השקרים'. הכוונה כמובן לתעשיית השקרים של האקדמיה והתקשורת שטיפחו את רצח האופי של העם היהודי ושל מדינת ישראל היקרה שלנו. אנסה לסכם בקצרה את עיקרי מסקנותיי העולות מן הספר: לא היתה מעולם "נכבה" - קטסטרופה - לערבים הפלסטינים. כלומר, לא היתה מעולם לאומיות פלסטינית, בוודאי לא מדינה פלסטינית, לפני התעוררות התנועה הציונית. מעולם לא התקיימה ישות עצמאית, ערבית או מוסלמית, בשם פלסטין. להיפך, הנהגת ערביי ארץ ישראל בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסייני סירבה להכריז על מדינה משלהם. ערביי ישראל נמלטו עוד לפני מלחמת העצמאות, רבים נמלטו לאחר מכן, רק חלק קטן גורש במהלך המלחמה. רובם נותרו בשטח שיועד למדינה הערבית, על פי תכנית החלוקה, ברצועת עזה ובגדה המערבית. השטח שיועד להם בתכנית החלוקה, היה בידיהם, והם היו יכולים להקים בו מדינה. לא ישראל מנעה זאת. מדינות ערב מנעו זאת. מ- 1949 ועד 1967 לא היה כיבוש: רצועת עזה והגדה המערבית היו בשליטה ערבית במהלך 20 שנה. מדינה פלסטינית לא היתה קיימת, לא היה מאבק למען הקמתה, והמאבק היחיד היה נגד קיומה של מדינת ישראל. אין ולא היתה מעולם בעיית פליטים ערבים. היתה בריחה ערבית בהוראת מדינות ערב. הליגה הערבית, אנשי הועד הערבי העליון והוועדות המקומיות עודדו ערבים לעזוב מרצונם את בתיהם, גם באמצעות כלי התקשורת הערביים, בעוד כלי התקשורת היהודיים דווקא הפצירו בערבים להישאר. בכך מודה גם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס (אבו מאזן). המושג "נכבה" מקורו בשנת 1920 והוא מתייחס לקולוניאליזם הבריטי והצרפתי במזרח התיכון. רעיון הטרנספר לערבים – הוא רעיון ערבי. לראשונה, הציע אותו מוסא על עלמי, חבר הועד הערבי העליון ונציג הפלסטינים בליגה הערבית. זו היתה תכנית הקנטונים שהציע בשנת 1933, כשהבהיר שהוא תומך בכך שהקנטון היהודי מתל אביב לעתלית על רצועת החוף, יהיה עצמאי ללא כל ערבים. הציע זאת ד"ר אחמד סאמח אל ח'אלדי, אביו של ההיסטוריון הפלסטיני וליד אל ח'אלדי, כשהוא מגדיר הקמת מדינה יהודית ללא ערבים, שתכלול, פרט לרצועת החוף, גם את עמק יזרעאל, את בקעת כנרות, ואת אצבע הגליל. נורי אל סעיד, 14 פעמים ראש ממשלת עיראק, הציע לכונן מדינה יהודית בשטחים המאוכלסים יהודים, ללא ערבים. כך גם שר החוץ העירקי, ארשאד אל עומרי, שנעשה ראש ממשלת עירק ושר ההגנה. ראשי ממשלות מצרים ועבר הירדן, מוסטפא נחאס ותאוופיק אבו אל-הודא, גם הם תמכו בכך, לא בפומבי. כך הוצע בוועדת פיל הבריטית, שהוקמה בעקבות ההתקוממות הערבית בארץ ישראל בשנת 1936. הרעיון של הועדה היה לבצע חילופי אוכלוסייה של ערבים ויהודים, משני צידי הגבול, כדי למנוע טבח המוני ביהודים. המלך עבדאללה הראשון, סמיר אל ריפאעי הפלסטיני ירדני, ראש הממשלה איבראהים האשם, תמכו באופן גלוי בהמלצות ועדת פיל. נשיא סוריה חוסני אל זעים הסורי, הציע להעביר את הפלסטינים האחר מהגבול עם ישראל וליישבם מחדש בצפון סוריה. מפלגת הלייבור הבריטית תמכה בטרנספר. תמכו בו נשיאי ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט והרברט הובר, נשיא צ'כוסלובקיה אדוארד בנש, חתני פרס נובל לשלום סיר נורמן אנגל וכריסיטיאן לנגה הנורווגי, מדינאים סופרים ואנשי רוח, ובהם הפילוסוף ברטרנד ראסל. לא היתה מפלגה ציונית שכללה במצעה את רעיון הטרנספר, הרעיון לא נעשה מעולם לקו המוביל של התנועה הציונית, והתמיכה בו היתה המצומצמת ביותר בעולם. היתה "נכבה יהודית" – קודם לכל, השואה של השמדת יהודים ברחבי העולם, כיעד מרכזי של היטלר יימח שמו וזכרו. מנהיגי ערביי ארץ ישראל המופתי ופאוזי אל קאוקג'י, תמכו באופן מוצהר בנאצים, שהו בגרמניה בימי מלחמת העולם השנייה, ותמכו בכל דרך בהשמדת היהודים לא רק באירופה, אלא גם בארץ ישראל ובעולם הערבי. הם ונציגי הפלסטינים לאו"ם, האימאם חסן אל בנא מייסד ומנהיג תנועת האחים המוסלמים, יחד עם מועצת חכמי ההלכה של האיסלם הסוני אל אזהר, כמו גם מזכ"ל הליגה הערבית, הכריזו כי פניהם להשמדת היהודים בכל מקום על פני האדמה. הם אכן עשו כן – נקודות יישוב יהודיות רבות נפלו בידי הצבאות הערביים: משמר הירדן, מסדה, שער הגולן, בית הערבה, עטרות, נווה יעקב, הרובע היהודי, הרטוב, גזר, יישובי גוש עציון, ניצנים, יד מרדכי וכפר דרום. כולם נבזזו, נחרבו עד היסוד, וכמה מהם אף הועלו באש. ממשלות מדינות ערב החרימו את רכושם וממונם של יהודי ערב. הערבים החלו בפוגרומים ביהודים, ברדיפות, נושלו וגורשו – לא רק ממדינות ערב. יותר מ – 800,000 יהודים בארצות ערב הפכו לפליטים. מספר הערבים שעזבו את ארץ ישראל מרצונם, על פי קריאת מנהיגיהם, נמוך יותר ממספר היהודים שהגיעו כפליטים ממדינות ערב לישראל. היהודים נאלצו להימלט מארצות ערב בגלל גל הפוגרומים במצרים, בסוריה, בעיראק, במרוקו ובעדן. ישראל קלטה את הפליטים היהודים. שווי הרכוש שהותירו הפליטים היהודים עומד על שישה מיליארד דולר (לפי הערכים של 2007). מדינות ערב מסרבות לשלם פיצויים למדינת ישראל ולפליטים היהודים בגין היותן הצד התוקפן ומסרבות לקלוט את הערבים שהיגרו אליהם. יהודי אחד לא נותר בצד הערבי של ארץ ישראל המנדטורית עם תום מלחמת העצמאות. רבים מאלה שנותרו במהלך המלחמה, כמו בכפר עציון, נרצחו. הנכבה היהודית חמורה ביותר. הסבל הוא אדיר. זהו מחדל היסטורי שלא נשמע ולא הובא לסדר היום הציבורי הלאומי והבינלאומי. יש ג'נוסייד ערבי בערבים – זהו ג'נוסייד של ערבים ומוסלמים, בעיקר נגד ערבים ומוסלמים. בין עשרה ל-15 מיליון קרבנות לג'נוסייד הערבי בערבים. מה שמדהים הוא שתיקת העולם, נוכח חיסול שיטתי של מיליוני בני אדם, בידי הארגונים והמשטרים המוסלמיים והערביים. המניין הכולל של קרבנות מלחמת הערבים בישראל מראשיתו ועד היום, על פי האומדן המחמיר ביותר, עומד על 120,000. רוב האבדות הערביות במסגרת המלחמה הערבית בישראל, נגרמו כתוצאה ממלחמות שיזמו הערבים. באופן יחסי, מספר הישראלים שנפגעו מהאלימות הערבית גבוה הרבה יותר ממספר הנפגעים הערבים. ישראל לא חשבה ולא רצתה להשמיד מדינה ערבית כלשהי. אבל המטרה המוצהרת של צבאות וארגוני ערב היתה לחסל את הישות היהודית. מאז מלחמת העולם השניה, מלחמת הערבים בישראל היא המלחמה שבה מספר הנפגעים הוא הנמוך ביותר, ביחס למלחמות אחרות בעולם. יש אפרטהייד ערבי בערבים – זו ההתעללות והדיכוי מצד המדינות הערביות במיעוט הערבי הארץ ישראלי שברח אליהם, על פי קריאתם, כדי שיוכלו להשמיד את היהודים. תקופת השלטון המצרי ברצועת עזה היתה אחת התקופות האפלות והאלימות ביותר בתולדות ערביי עזה. בכל מדינות ערב, לא נעשה דבר כדי לפרק את מחנות הפליטים. הן מנעו שיטתית כל תהליך שיקום. המדיניות המקובלת בכל מדינות ערב, מנציחה את האומללות של ערביי ארץ ישראל, בין השאר באמצעות מניעת או שלילת אזרחות, כדי לטפח את אשליית השיבה לישראל. הכל כדי להנציח את בעיית הפלסטינים כפצע פתוח כנשק נגד ישראל. זאת למרות, שהערבים מפלשתינה המנדטורית היו אמורים להיות חלק מהאומה הערבית. הם תמיד היו ערבים וחלק מהמאבק הערבי. מדינות ערב יודעות היטב שיחסן לפליטים מפלשתינה המנדטורית הוא אפרטהייד. לשם כך הן חתמו ב-1965 על "פרוטוקול קזבלנקה", שהיה אמור להעניק לערביי ארץ ישראל זכויות עבודה ותנועה, אך לא אזרחות. המסמך הזה לא שינה דבר. ההתעללות נמשכת. תחת שלטון ישראל נהנו בדיוק אותם ערבים מהפריחה הגדולה בתולדותיהם. אין עוד קהילה בעולם הערבי שזכתה לקידום, בכל מדד אפשרי, כמו הערבים בשלטון ישראל. ערביי ישראל והן ערביי השטחים, נהנו תחת שלטון ישראל, החל מ- 1967, מעליה קבועה ברמת החיים, בתעסוקה, בשרותי בריאות ובתוחלת החיים, מירידה דרמטית בתמותת תינוקות ומצמיחה אדירה של ההשכלה הגבוהה. תוחלת החיים הערבית תחת שלטון ישראל היא גבוהה בהרבה מהממוצע העולמי, הכפילה עצמה מ- 48 שנים ל – 75 בממוצע. בתחום תמותת התינוקות היא ירדה בשני שליש והיא מההישגים הטובים בעולם. בתחום החינוך עם שיעור אוריינות של 91%, הערבים בישראל הם האוכלוסייה המשכילה ביותר בקרב מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. בגדה וברצועה יש 11 אוניברסיטאות, 13 קולג'ים אוניברסיטאיים ו-19 קולג'ים קהילתיים. יש להם השיעור היחסי הגבוה ביותר של בוגרי אוניברסיטאות בעולם הערבי. תשתיות החשמל והמים הערביות הן מהטובות בעולם הערבי. הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית הוא גבוה במיוחד. שופטים, רופאים, מנהלי בתי חולים, ראשי חוגים באוניברסיטאות, נשיא מכללה, מלכת יופי, זוכת המקום הראשון בתחרות הריאליטי "דה וייס", - הם ערבים. יש לערביי ישראל זכות הצבעה לכנסת ואזרחות ישראלית. יש להם חברי כנסת פעילים ואף רדיקלים. יש רוב יהודי מוצק התומך בשוויון אזרחי לערבים. רוב ערביי ישראל תומכים בהשתלבות במדינת ישראל וגאים בישראליותם. מנהיגים ערבים, ובכלל זה אחמד שוקיירי, שהקים את אש"ף, עזמי בשארה, חאפז אסד ועוד רבים אחרים, הודו שאין דבר כזה עם פלסטיני, וכי מדובר בהמצאה קולוניאלית. מפעל ההתנחלויות היא היחידי שמנע מהפיקציה הזאת להפוך למדינת טרור ערבית עוינת נוספת, ממש בליבה הפועם של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל. מפעל ההתנחלויות מנע את השמדת מדינת ישראל, מנע את מחיקת זהותה כמדינה יהודית, ומהווה חגורת בטחון מצילת חיים והגנה בעלת חשיבות אסטרטגית עליונה על קיומה של המדינה ועל זהותה היהודית.
