בימים אלה אנו מציינים 41 שנים למלחמת יום הכיפורים, וכמובן, שוב מוזכרת התפישה השגויה - "הקונספציה" - שהובילה את ישראל לזחיחות דעת ולהתעלמות מכוונות האויב. נראה שישראל לא למדה את הלקח ושוב היא שבויה בקונספציה שגויה ובקריאה שגויה של כוונות האויב, עד כדי הצגתו כ"מתון" וכמי שניתן להגיע איתו לשלום. הגדיל לעשות יו"ר האופוזיציה, ח"כ בוזי הרצוג, שבאזכרה לנופלים במלחמת יום הכיפורים הזהיר מפני התפתות חוזרת לקונספציה שגויה, בשעה שהוא עצמו מטיף לצעד כזה. באזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים אמר הרצוג כי הלקח החשוב ביותר מן המלחמה הוא שאסור למדינה להיות שבויה בקונספציות, ועליה לבחון את מצבנו באזור בכל עת. מכאן הוא הסיק שעל ממשלת ישראל לעשות הכל כדי למצות ולו את הסיכוי הקלוש ביותר להתנעת תהליך מדיני ולחתירה להסדר. לו היה הרצוג נוטל קורה מבין עיניו היה מבחין שהוא עצמו נמנה עם מי ששבויים בקונספציה שגויה: הקישור השגוי בין שלום לבין מדינה פלשתינאית, בשעה ששני אלה הם דבר והיפוכו. למרבה הצער יש בינינו בעלי נטיות אובדניות רבים מדי, שעדיין מטיחים את ראשיהם וראשינו בקיר ועדיין מטיפים ל"תהליך שלום" הזוי והרפתקני, שעיקרו הסגרת לב הארץ לאויב וגירוש גזעני של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם, מעשה שהוא גם איוולת וגם פשע שנאה. כל מי שעיניו בראשו יודע שהירדן הוא גבול הביטחון של מדינת ישראל, ושאין אפשרות לחלוקתה של ארץ ישראל המערבית, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה היסטורית. אין ספק שראש הממשלה מבין עובדה פשוטה זו. על כן מצער שהוא עצמו שב ומדקלם פעמים רבות מדי את השקר של "פתרון" שתי המדינות, בשעה שהוא עצמו יודע שהפשרה הטריטוריאלית כבר נעשתה בעת חתימת הסכם השלום עם ירדן שרוב אוכלוסייתה פלשתינאי, פשרה שבמסגרתה ויתרה ישראל על 78% מארץ ישראל ההיסטורית והמנדטורית, במטרה לשמור בידיה את 22 האחוזים הנותרים, כבשת הרש של ישראל. ככל שישראל תתנער מהר ומוקדם יותר מהשקר של "פתרון" שתי המדינות, יהיה ברור לכל, גם אם לא ייאמר במפורש, שהירדן הוא גבול הביטחון של ישראל. הנושא של זכויות אדם ואזרח של יהודים וערבים ייפתר – אם בכלל – בהמשך, אבל לא על בסיס גזעני של גירוש בני אדם כלשהם מבתיהם. תפקידו של ראש הממשלה של מדינת היהודים הוא להבטיח אופק מדיני ליהודים ולא לאויביהם. באופק מדיני לאויב מטפלים הרצוג, לבני ומרעיהם. אם ברצונו של ראש הממשלה נתניהו לשפר את מצב המדינה, שנקלעה למשבר ביחסיה הבינלאומיים ולהאטה כלכלית, עליו ליצוק תוכן בהבטחותיו ל"אופק מדיני" ולקדם את האינטרסים של ישראל. בראש ובראשונה הוא חייב לשלול ולנתק את הקשר השקרי בין שלום לבין מדינה פלשתינאית, בשעה ששני אלה הם דבר והיפוכו. החזון הציוני, ולא "השלום", צריך לעמוד בעדיפות העליונה, ובראש הנושאים שבהם עוסקת הממשלה: ריכוז העם היהודי במולדתו יקל מאד מבחינה כלכלית ומבחינה דמוגרפית, ויגדיל את הסיכוי לשלום אמת.
