המלחמה המתנהלת על העיר הכורדית קובאני שבצפון סוריה מנקזת אליה את כל הכוחות הפועלים בזירה המזרח תיכונית בעת הזו: האסלאם הקיצוני המיוצג על ידי "מדינת האסלאם", המדינות הכושלות ובמקרה הזה סוריה, המעודדות בדמות קטר, הצבועים שאותם מייצגת תורכיה המתעצבנים ובראשם ארה"ב והמודאגים בדמות לבנון, ירדן וישראל. האסלאם הקיצוני הולך ומתחזק, ו"מדינת האסלאם" מצליחה להפיל תחת גלגלי הג'יפים שלה עיר אחר כפר, מוצב אחרי בסיס. קובאני, עיר כורדית סורית על הגבול עם תורכיה, סירבה להצטרף ל"מדינת האסלאם" ולכן נגזר על תושביה גזר הדין המקובל: שחיטה לגברים ומכירה בשוק העבדים לגברות. הכורדים לא מסכימים לכך, ומציגים קרב גבורה, עד הכורדי האחרון. משטר אסד קורא לקובאני "עין אלערב", אבל הכורדים מכנים אותה "עין אלכורד". זו לא רק סמנטיקה אלא ביטוי למאבק בינו ובין הכורדים: הוא רוצה מדינה סורית ערבית שתעלים את הזהות הכורדית, ואילו הם רוצים חבל כורדי אוטונומי, אם לא גם מדינה עצמאית, על חשבון סוריה, עיראק, תורכיה ואיראן. אסד הפקיר את הכורדים כדי ללמדם לקח, ומצידו הם יכולים להישחט, עד הכורדי האחרון. הממשל התורכי, ובראשו ארדוע'אן הנשיא ודבוטולו ראש הממשלה, גם הוא רוצה ללמד את הכורדים לקח, נוסח "רציתם ישות כורדית, תסבלו את דאע"ש". אלא שמאתיים אלף כורדים שברחו לתורכיה בחודש האחרון, יחד עם 15 מיליון כורדים תורכים אינם מוכנים לראות את אחיהם בקובאני נשחטים ונמכרים לעבדות, כשהצבא התורכי הגדול והחזק עומד במרחק נגיעה ולא נוקף אצבע. בהפגנות שארגנו כורדים בתורכיה במחאה על הבטלנות התורכית נוכח המתרחש בקובאני נהרגו עשרות מפגינים, כשהמשטרה התורכית – לו רק יכלה – הייתה גם היא משתתפת בחיסול הכורדי האחרון. אובמה מבסס את מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון על פעולות על הקרקע שמבצעים שותפים תוך מעורבות אמריקנית ומערבית אחרת המתבטאת בהפצצות מן האוויר. כך הוא רוצה לנצח במלחמה נגד "מדינת האסלאם". הוא מוכן אפילו להקל על איראן את העניין הגרעיני די שזו תשלח נשק ותחמושת לכורדים על מנת שאלו יוכלו להגן על עצמם. הכורדים מאשימים את ארה"ב שהמתינה שלוש שנים לפני שנקטה פעולה בסוריה, שכן – על פי גישתם – מקור הבעיה הוא אסד, והבטלנות הבינלאומית מולו הביאה למוות איטי של הממשל הסורי, והאיטיות הזו מאפשרת למדינת האסלאם לצבור כוח, נשק, כסף ולוחמים, כדי לחסל את הכורדים עד האחרון. אובמה כועס על ארדוע'אן – חבר של כבוד בנאט"ו שלא מאפשר לנאט"ו לפעול בסוריה משטחו – על חוסר האיכפתיות שהוא מפגין כלפי מדינת האסלאם ואדישותו כלפי הגורל העגום של אנשי קובאני, אבל פוחד לומר מילה אחת, כי ארדוע'אן ידרוש ממנו להתנצל, כפי שדרש וקיבל מג'ו ביידן, סגן הנשיא. וושינגטון רועדת מפחד שמא נשיא תורכיה הקריזיונר ידרוש מאובמה לסלק את הבסיס האמריקני מאינצ'רליק, בסיס המהווה אבן יסוד בפריסה הצבאית האמריקנית באזור, גם מול רוסיה ואוקראינה, מעבר לבעיה של הכורדי האחרון. מדינת האסלאם משתפת פעולה עם ג'בהת אלנוסרה – ענף אלקאעדה – כדי לקיים את הבטחתה ש"אחרי שתחסל את העכברוש מדמשק הוא תחסל את העכבר מבירות". חיזבאללה מנסה לעצור את השטף, אבל המלחמה הולכת ומתקרבת ללבנון. העיירה הלבנונית ערסאל הנמצאת על הגבול עם סוריה משמשת כבר כמה חודשים שדה קרב מתמשך בין הג'יהאדיסטים הסונים אנשי "מדינת האסלאם" וג'בהת אלנוסרה מצד אחד והג'יהאדיסטים השיעים אנשי חיזבאללה מצד שני, המנסים בשארית כוחם לעצור את פלישת המלחמה לתוך לבנון. עמידתה האיתנה של קובאני מעודדת את חיזבאללה, ואם זו תיפול, נצראלל חושש שגורלו יהיה כמו גורל הכורדי האחרון. ירדן משתתפת במבצע האווירי נגד "מדינת האסלאם" וחוששת מנקמה. מזה שבוע שהיא חסמה את גבולה עם סוריה בפני פליטים, מחשש שאנשי "מדינת האסלאם" יחדרו לירדן במסווה של פליטים כדי לפתוח בתוכה חזית פנימית נגד השלטון. אלא שהפרה הזו כנראה כבר ברחה מהרפת: בקרב שש מאות אלף הפליטים הסורים יש לא מעטים כאלו המזדהים עם "מדינת האסלאם" והמודיעין הירדני כבר ערך בקרבם מעצרים, כדי שממלכת ירדן לא תמצא את עצמה נלחמת על שרידותה כמו הכורדי האחרון. קטר מנסה להצניע את תמיכתה ב"מדינת האסלאם" וצינור העברת הכספים לארגון עובר היום דרך אנשים פרטיים בקטר. התמיכה הזו נובעת משתי סיבות: האחת היא הזדהות עם מטרותיה של "מדינת האסלאם" להשליט את האסלאם בגרסתו המקורית והצרופה על כל באי עולם, והשנייה היא לקנות פוליסת ביטוח מפני פיגועים ואיומים מצד "מדינת האסלאם". בעברית קוראים לזה "פרוטקשן". ישראל מודאגת. נכון, גם ממחירי המילקי ומהאהבה שישראלים מפגינים לאחרונה דווקא כלפי ברלין, אבל גם מיציבות השלטון בירדן, מכוונות הזדון של חיזבאללה שהביא שני פיגועים בשבוע האחרון, מהתחברות ג'בהת אלנוסרה שמול הגולן יחד עם "מדינת האסלאם", מהסימנים הראשונים של "מדינת האסלאם" בעזה, בסיני, וגם בקרב המוסלמים ארחי ישראל, שכעשרים מהם הלכו אל שדה הג'יהאד בסוריה ובעיראק וחלקם כבר שוכני גן עדן עם כל מיני השכר שהם מקבלים בו עבור פעולתם הברוכה למען מדינת האסלאם, ונגד הכורדים, גם האחרון. כל השחקנים הללו ממתינים לראות מה יעלה בגורל קובאני, שכן כל צד יסיק מנפילתה או מהישרדותה את המסקנות המתבקשות. מעולם לא עמדו צדדים רבים כל כך, זמן ארוך כל כך, והביטו על קרב חשוב כל כך שהשלכותיו יהיו מרחיקות לכת כל כך. מעל בימה מכובדת זו אני שולח ברכת הצלחה גדולה ללוחמים הכורדים האמיצים של קובאני, עד לאחרון שבהם.
