בדרך כלל חג הסוכות מאופיין בישיבות משפחתיות בין דפנות הסוכות, ובבילוי משותף בו כולנו משלימים פערים האחד עם השני. השבוע שבו אנו חוגגים את חג הסוכות זהו זמן שבו אנו מחזקים את הקשרים עם הקרובים שלנו. השנה, לישיבה בסוכה ולחופשת החג המסורתית התלוו קמפיינים ציבוריים שביקשו לייצר שיח שפשוט התפספס בדרך. הראשון, קמפיין המילקי ויוקר המחייה. שבועיים שלמים שכולם דנים עד כמה יקר לחיות בארץ לעומת ברלין, עד כמה אנחנו פראיירים, ועד כמה לצעירים לא מתאפשר לחיות ולהתקיים בכבוד בארץ. הנושא השני הוא קמפיין 'שיר הסלפי' בפסטיגל שעתיד להתקיים בחודש הבא. יוזמי המחאה הציגו יריעה אחת מהפן הרדוד של מופעי הפסטיגל המסורתיים, באמצעות הבלטת שיר הסלפי המעודד נרקסיזם בקרב צעירים. שעות רבות ועשרות עמודי חדשות הושקעו בסיקור הנושאים הללו, כתבים הוקפצו לערים בעולם כדי להשוות את תנאי המחייה מול ישראל, פאנליסטים רבים במהדורות החדשות דיברו על הדרדרות הדור הצעיר שסופג שירים דוגמת שיר הסלפי. האמת היא שעם רוב הטענות בסוגיה הראשונה ניתן להסכים: יקר בארץ. גם עם חלק מטענות הסוגיה השנייה ניתן להסכים, שכן למעלה מ-30 שנה שהפסטיגל קיים בארץ , ומשנה לשנה האירוע הופך למפואר וגרנדיוזי יותר כאשר התכנים נדחקים לקרן זווית. בדרך להפקת אותו מופע הערכים היהודיים והזהות שלנו מטשטשים, ובמקום להציג תכנים הנוגעים למורשת חג החנוכה וסמליה בוחרים המפיקים לגזור קופונים מביצת הזהב השיווקית, תוך הכנסת תכנים רדודים שראוי היה להרחיק מילדנו. בין קמפיין לקמפיין ולקראת ערב שמחת תורה, האווירה החגיגית נמהלה בעצב. שמות שלושת הנספים הישראלים באסון השלג התפרסמו וברגע אחד הדאגה על יוקר המחייה, מחיר המילקי והדיון על שיר הסלפי התגמדו אל מול החדשות הרעות שהגיעו מנפאל. דווקא עכשיו, ראוי לציין את חוזקה של מדינת ישראל ואזרחיה, כאשר ההתמודדות וההירתמות המהירה לטובת הנפגעים והניצולים הוכיחה שוב את הרגישות והאחדות שלנו כעם. ובאשר לקמפיינים השליליים שחווינו בחג האחרון הרי שלא רק שהם משקפים תמונה בעייתית של היעדר זהות יהודית וישראלית, הם גם באים להחליש את החיבור השורשי, הלאומי וההיסטורי שקיים ביננו לבין הארץ לה ייחלנו במשך אלפי שנות גלות. 'אחרי החגים' כבר פה והגיע הזמן להפסיק להתעסק בסלפי ובמילקי, עזבו אתכם מהנושאים הללו. בואו נאחד כוחות לחיזוק הזהות היהודית והישראלית, זוהי משימה לאומית.
