הבעייה ומקורה חוק הגיור המוצע (ושכנראה הופל על ידי רה"מ) הוא פתרון לא נכון והצעה לא רלבנטית לבעייה אמיתית. בשקט בשקט צומחת וגדלה בעיית נשואי תערובת עתידיים בין תושבי מדינת ישראל. הנושא לא היה רלבנטי בעבר, מאחר והסביבה הטבעית של נוער יהודי במדינת ישראל היתה יהודית. למעט קומץ ישראלים שהתחתנו עם מתנדבים או פגשו מישהו בחו"ל, לא היו נישואי תערובת. מי שקרא את הדיווחים על אחוזים גבוהים בארצות המערב, ובתוכם ילדי יורדים, יעץ להם לעלות לארץ, בלי לקלוט שכאן טמונה פצצה מתקתקת. כידוע, העלייה מרוסיה בשנות ה80 הכילה כ300,000 לא-יהודים, כשליש ממספר העולים. תיקון לחוק השבות איפשר עלייה למי שיש לו סב יהודי. יש שסברו (מר"ץ, למשל) לכתחילה שצריך לדלל את המוגדרים יהודים לפי ההלכה במדינה, אבל ההרגשה הרווחת הייתה, למי שבכלל שם לב לסטטיסטיקה, שרוב העולים הטעונים גיור אכן יתגיירו. הרבה מאד אנשים עסקו במסירות נפש בגיור, אבל היו מעט תוצאות יחסית למספר הלא יהודים שעלו. רופאים רבים התנדבו להכניס המוני עולים מבוגרים ומאושרים מרוסיה, יהודים לפי ההלכה, לבריתו של אברהם אבינו. אבל באותה שעה, מספר הרבה יותר גדול של עולים לא ראה צורך להפוך ליהודי בכלל. בתי הדין לגיור הואשמו באחריות למצב על שלא הסבירו פנים לעולים – מקובל להאשים את הרבנים בכל דבר שאינו אידיאלי הקשור ליהדות, וכך נולד "חוק הגיור". אבל כמי שניהלה בתקופה הזו כפר נוער דתי מאוכלס ברובו בעולים, ובתוכו מכון גיור מכיל, מקבל ואוהב, אני יכולה להעיד שמקור הבעייה איננו בתי הדין. נוער והוריו שאינם יודעים מהי דת – בניגוד למי שמשנה את דתו – רואים שהשכנים שלהם בארץ נקראים יהודים אך אינם שומרים כלום, ואינם מבינים ואינם מרגישים את הצורך להתגייר, במיוחד אם מרשים להם לקבל אזרחות בלי זה. הרבה מאד תלמידים בכפר הנוער בניהולי לא התעניינו כלל בגיור למרות שהושקע מאמץ רב להראות כמה יפה להיות יהודי בארץ ישראל, והועברו לכפרי נוער חילוניים. תלמידה בת 17 אמרה לי: ״אני רבע יהודיה, רבע מונגולית, רבע רוסיה, רבע קווקזית ואני אוהבת את זה ככה״. נסיתי להסביר שאין דבר כזה רבע יהודי. ״מה זה משנה״, היא ענתה. ובאמת לה זה לא משנה. אבל למשפחה של הבחור היהודי שיתאהב בבחורה המרשימה הזו, זה ישנה מאד, ולא בגלל הבעייה הטכנית של איך להינשא במדינה שאינה מאפשרת חתונת גוי עם יהודי. ברור לי גם בלי סקר מדעי שאם נשאל באקראי הורה בישראל, מסורתי או חילוני,מה דעתו, הוא יגיד שרוצה שילדיו יתחתנו עם יהודים ושנכדיו יהיו יהודים לפי ההלכה – אפילו אם הוא אינו מודה על כך בגלוי כי בסביבתו הליברלית זה לא פוליטיקלי קורקט. ובינתיים, גדל דור הכולל עשרות אלפי ילדים של העולים הלא יהודים הנ"ל. הם ישראלים לכל דבר ואזרחים מהשורה– הם מדברים אותה שפה ללא מבטא זר, לומדים באותם בתי ספר, שייכים לאותה חברה, משרתים יחד בצבא. החברים לכיתה אינם יודעים מי יהודי ומי לא. השם אינו מגלה את זה, כי אם האבא יהודי, גם שם המשפחה יהודי. הם אולי יגלו את זה רק כשזה מאוחר מדי וזוג כבר התאהב. המימדים של התופעה מזעזעים. 1000 ילדים לא יהודים לומדים בבתי ספר ממ"ד (!) ויש כ50,000 בממלכתיים. מבחינה לאומית, קשה לקבל מצב כזה במדינת היהודים. איננו רוצים רשימות חיתון שיחלקו אותנו לרסיסים. אסור לנו "לפתור" את הבעייה על הנייר ע"י שינוי ההגדרות, ולתת כותרת "יהודי" למי שלא עושה כמעט כלום כדי לזכות בתואר זה. זו הונאה למתגייר שאינו מודע לכך ש"גיור" רפורמי, קונסרבטיבי או חסר מחוייבויות לא יוכר בהרבה מאד חוגים. רק גיור בסמכות הרה"ר מוכרת בכל העולם ובכל קהילה יהודית. אחריותו של משרד החינוך משרד הדתות, הרה"ר ובתי הדין לגיור מודעים היטב לפצצה המתקתקת– אבל היות ומדובר בתלמידים, משרד החינוך הנו האחראי להביא לגיור תלמידים בגיל תיכון, גיל בו תלמיד מסוגל לקבל אחריות על החלטתו. צה"ל מפעיל בהצלחה את תוכנית "נתיב", תוכנית גיור מוכרת ע"ר בתי הדין לחיילים וחיילות בה מתגיירים כאלף חיילים בשנה. מספר זה אינו מספיק וגם גיל גיוס הנו מאוחר מדי. חייבים לשים את הנושא על סדר היום של שר החינוך. עליו להישאר בתוך המסגרת מבחינה הלכתית, ולצאת מהקופסה של תכ"ל קיימות כדי לעורר מוטיבציה. איזו מוטיבציה? מה יכול להביא תלמיד טעון גיור להירשם ללמוד יהדות בשנות התיכון עמוסות המבחנים? לא קורס גיור, אלא מסלול יהדות ברמת 4 או 5 יח״ל כמקצוע בחירה לבגרות בכיתות ט-י"א בתיכון מ"מ, מקצוע מוגבר עם צבירה ותוספת ציון למי שמקבל 7 ומעלה במבחן הבגרות. בית הספר יפרסם על לוח המודעות שמותיהם של מי שרשאי להירשם למסלול, בעצם את מי שטעון גיור. התוצאות: • יחידות הבגרות ידרבנו תלמידים טעוני גיור להירשם. • מי שאינו יהודי ולא נרשם למרות ששמו מופיע ברשימה, מבהיר ברבים שהוא ממש לא רוצה להיות יהודי. יחסי חברות בשוגג לא יהיו יותר. • מי שנרשם ועובר (ומספיק שרק עובר) את מבחן הבגרות יוכל לגשת לבית הדין לגיור מייד בעודנו בכתה י"ב ואם יתקבל, להתגייס כיהודי. כדי שלא להיאשם באפלייה (אבל גם כדי שזה לא יראה כהטפה לחזרה בתשובה כלפי תלמידים יהודים), תלמיד יהודי הרוצה ללמוד במסלול זה יוכל להצטרף רק עם הסכמת הורים והנהלה. מה ישכנע אותם תלמידים להחליט להתגייר אחרי שיעברו את מבחן הבגרות? רק מורים מצויינים ומסורים שיחבבו את היהדות על תלמידיהם ויהפכו למשמעותיים בחייהם, למודלים לחיקוי. מורה כזה בתיכון הוא מורה לחיים. האתגר שיעמוד בפני שר החינוך יהיה למצוא אותו. עם תלמידי תיכון אפשר, מעבר לידע, לדון בשייכות, בברית הגורל והייעוד של העם היהודי, להבהיר את עיקרי האמונה, את לימוד התורה לדורותיה. אפשר לבנות חוויות כחלק מהתוכנית, לארגן רב, קהילה, משפחה או חברים מלווים, להביא מרצים אורחים, זמרים ומה לא. ובנוסף, תלמידי תיכון, בגיל שמחפשים זהות ועצמאות ובניגוד לילדים צעירים יותר, יוכלו לעמוד בפיתויים. ולדימיר, בן 16, התגייר בהיותו בכפר הנוער בניהולי. יתום מאם, הוא נסע הבייתה לשבתות, שם הסבתא הלא יהודייה שלו בישלה אוכל לא כשר – בשבת. קנינו לו פלטה וסירים, נתנו לו אוכל מוכן וכסף לקנות אוכל, והוא מצא מניין בשכונה. היה לו קשה אבל הוא התעקש ועמד בזה. ילד בגיל יסודי היה מרים ידיים. בכפר הנוער בניהולי, בניגוד לרושם הציבורי על מערך הגיור, כמעט כל מי שפנה התקבל על ידי בית הדין, עם עיכובים פה ושם. הכפר היתה חממה דתית למתגיירים, עם תפלה,שבת ואוירה דתית, הכנה לגיור התקיים במקום בלי לפגוע בפעילות אחרת – נוער יכל להתגייר ולקבל תמיכה בשלב ההסתגלות. אפשר לבנות דבר דומה בשכונות. אלכס התגייר וביקש להיקרא דוד כי אמר שרוצה להמר שם של מלך גוי למלך יהודי. אחר כך נלחם בעוז בבינט ג׳ביל. מריה התגיירה ושינתה את שמה למוריה וצמה אתנו בתשעה באב כי בביתה אכלו. הסבתה של יאנה צלצלה למחרת הטבילה של נכדתה והודתה לנו בבכי על כך שהיא (חב"דניקית) יכולה להדליק נרות שבת עם נכדתה האהובה. כהבאתי שתי אחיות למקווה,הרב ד"ר דני הרשקוביץ, אחד הדיינים, שאל אותן בשביל מה הן צריכות גיור. "עכשיו המחבלים ישנאו אתכן, תהיו חייבות סקילה על חילול שבת – בשביל מה?" והנערה הבוגרת מבין שתי הבנות, יתומות מאם (לא יהודיה) ואב יהודי (שלא ידענו היכן הוא), ענתה בהחלטיות ובגאון: "כי אני בחרתי". בכל ערב חג צלצלנו לכל בוגר שהתגייר לבדוק אם יש לו מקום לחגוג את החג – ואם לא, מצאנו לו מקום או פתחנו את הכפר בפניו. מורים יצטרכו לעשות את זה. יהודים מסביב לעולם הפגינו בסיסמת "שלח את עמי" כדי לשחרר את יהודי הדממה שחיו מאחורי מסך הברזל. היו סירובניקים שהקריבו את עצמם להגיע למולדת ונשלחו לגולג, חלק שמרו שם מצוות תוך סבל נוראי. ואז נפל הקומוניזם ואיתו המסך, הנשיא הרוסי מיכאל גורבצ'וב פתח את הדלת ליציאה המונית מרוסיה ומליון עולים הגיעו לישראל. עלינו לנסות להבטיח עד כמה שאפשר שעל דלתות הבתים שיקימו בארץ ישראל ילדי העולים האלו ובחירי ליבם היהודים כהלכה ירצו לקבוע מזוזות כשרות.
