הכלי החשוב ביותר החיוני להישרדות בימינו: צלילות. הכוונה כמובן, לצלילות הדעת. אותה צלילות הדעת שניתן להגיע אליה באמצעות הכרת המציאות כמות שהיא, והבנתה על פי המורים הרוחניים של עם ישראל. בספר שכותרת מאמרי היא כשמו, מצאתי דברי מורה רוחני המביא את ספר הזוהר פרשת לך לך, פרשתנו: תינתן לבני ישמעאל הרשות לשלוט בארץ ישראל כאשר בני ישראל יגלו ממנה. אבל לעתיד לבוא, כאשר יגיע זמן שיבתו של עם ישראל לארצו, יהיה על בני ישמעאל לוותר על זכויותיהם בה. צאצאי ישמעאל ישלטו על ארץ הקודש במשך שנים רבות כאשר הארץ תהיה ריקה לגמרי, כפי שבריתם ריקה היא. והם ימנעו את שיבת היהודים לארצם עד אשר יפוגו זכויותיהם. משמעות הדברים היא כדברי מורה רוחני, שחי לפני כחמש מאות שנה (רמ"ק על הזוהר, בראשית, קי"ט): באחד הימים עתידות כל אומות העולם להתכנס ולהתחיל לדבר שלום בינן לבין עצמן. לכל שיחות השלום הללו תהיה מטרה יסודית אחת: השמדת ישראל. העילה שלהם לכך תהיה העובדה שהיהודים הקימו לעצמם שלטון משלהם. ואף כי באותו הזמן יהיו היהודים נתונים בסכנה גדולה, בכל זאת הם לא יושמדו ולמעשה מתוך עצם מצבם זה תצמח ישועתם. עם ישראל אכן יהיה בסכנה גדולה, על פי הדברים האלו. לא יהיה להם מוצא לאן לברוח ולא יהיה להם על מי להישען. אולם בסופו של דבר תהיה סכנה זו לטובתם מכיוון שכאשר יהודים מגיעים לנקודה זו, אזיי הם מוכנים לשוב בשלמות אל האמונה בקדוש ברוך הוא. כאשר יעשו זאת, או אז תבוא הישועה. כל עוד אנו משליכים את יהבנו – בין בגלוי ובין בסתר – על מקורות אחרים, ויהיה זה החריפות היהודית, או כח כלכלי, או מדיני, או עוצמה צבאית. או אולי כוחם של "בעלי בריתנו" או הבטחות התקווה של ועידות "השלום" שלהם – הרינו צועדים במצעד האיוולת. עלינו לסמוך ולהתפלל רק אל הקדוש ברוך הוא. להתחזק בזהותנו היהודית. לשוב למקורותינו, אל התורה והמצוות. אל ארץ ישראל השלימה. או אז נגיע למדרגה שבה נהיה מוכנים לשוב אל השם יתברך ולקבל את הגנתו האינסופית. אנחנו מתקרבים מאוד מאוד לקראת הייעוד הזה. המורה הרוחני הגדול לדורנו לימד, כי האויב הגדול ביותר, המסכן את עם ישראל, הוא האויב הפנימי: כת הכפירה. הכוונה לתנועת הכפירה ביהדות, בתורה ומצוותיה, במדינת ישראל כמדינה יהודית, בארץ ישראל השלימה כארצו של העם היהודי, בעם ישראל כעם מקודש. וכך מתייחס אליהם המורה הרוחני בספרו 'לנבוכי הדור': הכופרים המה רעי לב, ואף על פי שהם יודעים שאין הכפירה עומדת כלל על יסוד ודאי, הם מתפארים שהם כופרים מוחלטים, ומתאמצים להשפיע מרוחם על העולם, ובזה הם ראויים להיות שנואים ומתועבים כמו שהם באמת. ועל ידי התגברותם הם מעוררים רעות וקטטות, ומשביתים שלום אנשים ישרים, בין בפועל בין בציור, עד שמזדמן הדבר שההכרח מביא לצאת כנגדם ברדיפות בפועל, שהם דומים לכלבים שוטים הנושכים ומזיקים, שאפילו להבחין אם הם חייבים בדבר או לא אין לנו, שאין אנו צריכים לראות כי אם את השיעור של ההיזק הכללי הנצמח מהם, כדי לעמוד על נפשנו מהם. הם אלה המטעים את הצעירים וגורמים להתרחקותם מאמונה ומתורה ומצוות. הצעירים נפגעו מתגרת יד הדעות הרעות באופן שנתקלקלו אצלם יסודות התורה ועיקריה, על ידי אותם הפקפוקים שהכניסו בהם הכופרים בעלי ההרס והשלילה. השלילה והכפירה היא רק שאיפה רפה של בטלנים ואנשים חולים, בעלי מומים בגוף או בנפש, וברוב בשניהם יחד, שחפץ החיים והבריאות עצמה מתעבת אותה ובורחת מפניה, כמפני כל מחלה מאוסה. עלינו לעשות הכל כדי להציל את הצעירים מפגיעתה הרעה של הכפירה. מורה רוחני מדגיש: כל זמן שתיקון עולם נמצא בידי תרבות העמים, אינם מוצאים את מנוחתם האמתית ופועלים רק להרס ולחורבן, למלחמות ולחרב איש ברעהו, עד שתגבר יד ישראל, ואז יקויים "וכתתו חרבותם לאתים" ואך שלום ישרור בעולם. "במחשכים הושיבני כמתי עולם" (איכה ה), ומתוך חשכה ואין אורה, כל העולם מתמלא קצף והרדיפות על ישראל מתרבות מיום ליום, והם הם חבלי משיח, שלבסוף יצמח מתוך זה עצמו רטיה גדולה. והעם ההולכים בחושך יראו אור גדול, וכל העמים יתייצבו נגד ד' ויתנפלו על ישראל, ובזה תיפסק לגמרי יניקתם של העמים מהקדושה של עם ישראל, ותתאחז הקדושה במקור קודשה, ויהיה ד' אחד ושמו אחד, ושמו הוא ישראל עם קדושו ('מעייני הישועה' קכה). בעקבתא דמשיחא, שהוא הזמן שבו צריך להתגלות ההבדל התהומי שבין ישראל לעמים בכל פרטיו ודקדוקיו, מתגברת השנאה על עם ישראל מכל העמים השונים, וכאשר תושלם השנאה הזאת בשלמותה, שלא תשאר שום אומה בעולם שתהיה מוקירה את ישראל, יתגלה ההבדל הזה בכל מלואו ואז תהיה הגאולה שכן כל הבדל שבין ישראל לעמים – גאולת ישראל ושחרורם מן העמים הוא, והמילוי הגמור של ההבדל הזה הוא המילוי של הגאולה השלימה (שם, רג).
