הכוונה לבצע חיסול ממוקד ביהודה גליק היא רק חלק ממאבק ארוך זמן על ירושלים, בין האסלאם הרואה את עצמו כ"דין אלחק", "דת האמת", ובין היהדות (וגם הנצרות), שבראיית האסלאם הן "דין אלבאטל", "דת השקר". האסלאם בראיית עצמו בא לעולם לא כדי לחיות לצד היהדות והנצרות אלא בשביל להחליף אותן ולרוקן אותן מתוכנן, מנכסיהן ומהאנשים שיסדו אותן. כך אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, ישו ויוחנן – כולם הפכו בשיח האסלאמי למוסלמים. הר הבית הפך למסגד, כמו מאות כנסיות (ברמלה, בדמשק, באיסטנבול, בספרד ועוד) שהכובשים המוסלמים הפכו למסגדים. על פי גישת קנאי האסלאם, במאה העשרים קרו כמה תקלות: בשנת 1948 היהודים השתלטו בכוח הזרוע ובסיוע הנוצרים (הבריטים) על פלסטין הקדושה, בשנת 1967 היהודים כבשו את ירושלים, ומה יהיה השלב הבא? הם יבנו את בית המקדש, וכך תחזור היהדות להיות דת חיה, קיימת ורלוונטית. מכאן רואים קנאי האסלאם סכנה תיאולוגית לאסלאם, שכל "סיבת הקיום" שלו היא לבטל את היהדות (והנצרות). לכן בראיית קנאי האסלאם המאבק על ירושלים בכלל ועל הר הבית בפרט הוא מאבק תיאולוגי, לפני שהוא מאבק לאומי, פוליטי או טריטוריאלי. מי שלא מבין זאת, או מי שמסרב להבין זאת, טומן את ראשו בחול. מכאן נובעת הכוונה לחסל את יהודה גליק, שפעילותו מבטאת את הכמיהה היהודית לשוב לארץ, לירושלים ולהר הבית, ולחדש את הריבונות היהודית במקום המקדש. ברקע נמצא גם הגל האסלאמי הגואה בעת האחרונה, כשקנאי האסלאם רואים ברכה בעמלם המתבטא ב"מדינת האסלאם" ובהצלחותיה בשדה הג'יהאד בסוריה ובעיראק כמו גם בתקשורת החברתית. המושג "מדינת ח'ליפות" מנסר באוויר ויוצר אווירה טעונה המוציאה לפועל חלומות אסלאמיים על חיסול האיומים, על הבסת האויבים ועל המטרה העליונה – השלטת האסלאם על כל העולם. בשנת 2011 פורסם באוניברסיטת תל אביב, בעריכת אלי רכס ואריק רודניצקי, קובץ מאמרים תחת הכותרת: מיעוטים מוסלמיים במדינות רוב לא־מוסלמי: התנועה האסלאמית בישראל כמקרה מבחן. בקובץ זה פרסמתי מאמר בכותרת: "החזון העתידי של התנועה האסלאמית". את מאמר זה סיימתי בפסקה: המטרה האמיתית, שהתנועה איננה מסתירה אותה [היא] להקים בארץ ח'ליפות אסלאמית שבירתה ירושלים. לא פעם שמעתי את הדבר מראשי התנועה, [...] הם אף כותבים זאת בלא היסוס: מטרתם האמיתית היא להקים על חורבותיה של ישראל היהודית, הציונית, מדינה אסלאמית שבירתה אל־ֻקדס אל־שריף. את הקביעה הזו ביססתי על דברים שנאמרו לי במפורש מפי ראשי התנועה, והם עולים בעיקר מנאומיהם, משירים שחיבר שיח' ראא'ד וממערכונים המועלים בעצרות התנועה. מדובר ברוח כללית הנושבת מהשיח בתנועה ומדברי ראשיה בגלוי ובפומבי. אחרי שהמאמר פורסם פנו אליי כמה עמיתים וטענו בפניי שהקביעה הזו איננה מבוססת, ואמירות של ראשי התנועה הן סיסמאות בלבד ואינן מבטאות את האמת של כוונותיהם. טענתי אז, ואני טוען גם כיום, שאסור לעם היהודי לנסות ולתת פרשנות לדברי שונאיו ואויביו, ועליו לקבל אותן כפי שהן, ללא כחל וללא שרק. בעבר לא לקחנו ברצינות את איומי אויבינו, והתוצאה הייתה שואה נוראה ואיומה. לפני שבועיים, באמצע אוקטובר הנוכחי, נערכה בירושלים הפגנה של מנהיגים מהמגזר הערבי בישראל, והשתתפו בה – בין השאר – שיח' כמאל חטיב, סגנו של שיח' ראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וחברי הכנסת מטעם בל"ד, באסל ע'טאס וחנין זועבי. בהפגנה זו עמד שיח' כמאל ח'טיב ונאם ברמקול באזני המפגינים (תוספותיי בסוגריים, מ"ק): "המצב הכללי שהאומה (הערבית) חיה בו הוא מצב קשה, בשל מה שמתחולל במולדת הערבית ולאור מהפכות הנגד לאביב הערבי שמבצעים אויבי העמים (בעיקר סיסי במצרים, בן בריתה של ישראל, שסילק את האחים המוסלמים מהשלטון). לכן מצב הרוח הזה מחייב (שיקומו) אנשים נחושים, שיאמרו: אנחנו כאן מול המאורה (הציונית) אשר משחקת בכל המולדת הערבית. במרכזה של המאורה העושקת הזו אנחנו מדגישים את זכותנו לעמוד איתן, בסבלנות, ולהיקשר לאדמה כאן בירושלים. אכן, אמרתי ואני מדגיש: ירושלים איננה רק בירת המדינה הפלסטינית אלא בירת הח'ליפות האסלאמית ישרת הדרך (רמז לארבעת הח'ליפים הראשונים, המכונים "ישרי הדרך"), המגיעה, אינשאללה". דבריו של כמאל חטיב נפלו על קרקע פורייה, שכן שמענו את הדיבורים על ח'ליפות אסלאמית יוצאים משני מקורות עיקריים. הראשון הוא דוברי האחים המוסלמים במצרים, ובעיקר שיח' צפות חיגאזי, שזעק באזני המונים בקהיר בפתח מערכת הבחירות לנשיאות במאי 2012, שמוחמד מורסי, אם ייבחר, יביא לאיחוד מדינות ערב ויקים כך את מדינת הח'ליפות שבירתה לא מכה, לא קהיר, אלא ירושלים. אמנם הוא תיאר זאת כחלום, אבל מורסי לדבריו אמור להגשים את החלום. בתחילת יולי 2013 העיר הגנרל עבד אלפתאח אלסיסי את המצרים מהחלום, סילק את מורסי וחבריו והשליכם לכלא, לקבר או לחו"ל. המקור השני המדבר על מדינת הח'ליפות ומבצע את דבריו הוא "מדינת האסלאם", זו שיש בינינו עדיין מי שקוראים לה בשמה הקודם, דאע"ש. המנהיג שלה מציג את עצמו כח'ליף, ואת המדינה כ"מדינת ח'ליפות". האם היא הגשמת החלום של האחים המוסלמים, צפות אלחיגאזי וכמאל ח'טיב? אינני יודע, אבל למרות ההבדלים בין ההתנהגות של "האחים המוסלמים" ו"מדינת האסלאם" יש יותר מידיי דמיון בין האידיאולוגיה והחלום שלהם ו"מדינת הח'ליפות" הקלאסית, זו שהחלה בימי מוחמד במאה השביעית, ואנשי "האחים המוסלמים" ובכללם התנועה האסלאמית בישראל, זו של כמאל ח'טיב ושיח' ראאד צלאח. דברי כמאל ח'טיב לא זכו להד בתקשורת העברית בישראל. עודה בשאראת תקף אותו ב"הארץ" (27.10.14): "האם אנו צפויים לכונן משטרת צניעות שתעניש נשים שיילכו בלי רעלה? האם יקום לנו מערך של מרגלים שיעקבו אחר חייהם האינטימיים של התושבים, ובבוא העת ייסקלו הנשים שעברו על הוראות המוסר? האם יוקם שוק לסחר בשפחות, שיהפכו לרכושו של כל המרבה במחיר? האם נהיה עדים לעריפת ראשיהם של כופרים בכיכרות הערים? שאלות אלו אינן בגדר הפרזה — דברים דומים מתרחשים כרגע בקרב אלה שמקיימים משטר ח'ליפות ממש מעבר לגדר." בתקשורת הערבית בישראל קמה בעקבות דברי כמאל ח'טיב סערה לא קטנה, בשל העובדה שקרבנות "מדינת הח'ליפות" בסוריה ובעיראק הם – בראש ובראשונה – ערבים בישראל שאינם מוסלמים: נוצרים, דרוזים ואחמדים. ח"כ באסל ע'טאס מבל"ד, נוצרי בדתו, השתתף באירוע בירושלים, עמד סמוך לח'טיב אך לא הגיב לדבריו. מאוחר יותר, כשקמה הסערה, הוציא ע'טאס את ההודעה הבאה: "הדיבורים על ירושלים כבירת הח'ליפות האסלאמית הם דיבורים המוציאים מחוץ לכלל (את בני הדתות האחרות) והם חורגים מאחדות השורה הנחוצה בימים אלו כדי לצאת נגד התכנית הישראלית. במקום שירושלים תהיה מקום של קונצנזוס פלסטיני וערבי, הדיבורים הללו הופכים אותה למקום מחלוקת ותסבוכת דתית שאנחנו לא זקוקים להן". אחרים מאשימים את ח'טיב בגניבת המאבק הלאומי הפלסטיני והפיכתו למאבק דתי מוסלמי. ח'טיב נבהל מההד השלילי שדבריו עוררו בקרב הערבים בישראל, והוא הוציא את ההודעה הבאה: "אני מבין שיש אצל כמה אנשים הבנה שטחית לגבי ההיסטוריה, שכן מושג "הח'ליפות האסלאמית" איננו קשור עם ארגון דאעש או ארגון אחר. זו תקופה קודמת של ההיסטוריה האסלאמית ואשר תשוב בעתיד. בעבר קמה מדינת הח'ליפות האסלאמית אחרי מות הנביא מחמד, יתפלל עליו אללה וישים לו שלום, וח'ליף המוסלמים בה היה עמר בן אלח'טאב, עת'מאן בן עפאן ועלי בן אבי טאלב, עליהם השלום. (ח'טיב שכח את הח'ליף הראשון, אבו בכר). אנחנו כמוסלמים מאמינים בעתיד האסלאם למרות כל מה שקורה, והמדינה האסלאמית תחזור מחדש וירושלים תהיה בירתה. זה מתבטא בביטחוננו ובהיותנו משוכנעים שהכיבוש הישראלי הזה יסתלק, וזה לגבנו איננו רק תקוה או משאלה, אלא זה גם דברו של הנביא, שאמר שביום מן הימים תהיה ירושלים מקום מושב הח'ליפות האסלאמית. אלה שקשרו את הדברים שלי על הח'ליפות האסלאמית (עם דאעש) – ואני מדבר מלב ירושלים ומסגד אלאקצא – לצערי הם אומרים זאת בגלל הבורות והשטחיות שלהם בהבנת ההיסטוריה, ולכן הם קשרו את דבריי על הח'ליפות עם מה שמתרחש בעיראק וסוריה והארגון המתקרא דאעש." ח'טיב הוסיף: "אין קשר בין מה שאמרתי ובין מה שקורה שם (סוריה ועיראק) ועמדתנו בתנועה האסלאמית כלפי ההתנהגות של הארגון הזה ברורה וגלויה... הטרוריסטים האמתיים בעולם הם אלו אשר מנהיגים את "הברית נגד הטרור": אמריקה היא הטרוריסט הראשון אשר הרגה עשרת אלפים (כך. אולי מתכוון לעשרה מיליונים) של אינדיאנים, והיא הטרוריסט אשר הרס בפצצות אטום שתי ערים שלמות ביפן. הטרוריסט האמתי הוא נתניהו וממשלתו אשר הרסה ארבעים אלף בתים ברצועת עזה והרגה 2200 מהתושבים. הטרוריסט האמתי בעולם הוא בשאר אלאסד אשר הרג 300,000 אזרחים סורים בגלל שהם דרשו חרות והנה הוא היום הופך לשותף בברית הבינלאומית למלחמה נגד הטרור. הטרוריסט האמתי הוא עבד אלפתאח אלסיסי (בלי כינוי נשיא) אשר הרג בחמש שעות יותר מארבעת אלפי מצרים והנה הוא עכשיו שותף בברית הבינלאומית למלחמה בטרור" יתכן שכמאל ח'טיב משוכנע ש"מדינת האסלאם" ההיסטורית שהוא מדבר עליה איננה דומה ל"מדינת האסלאם" שקמה בשנה האחרונה בסוריה ועיראק. הבעיה בדבריו היא שספרי ההיסטוריה של האסלאם שכתבו מוסלמים מתעדים את "מדינת הח'ליפות" שהייתה במאה השביעית ואת המעשים שעשו שליטיה וצבאה לעמים הנכבשים, ואלו דומים להפליא למה שקורה היום בסוריה ועיראק. אז אולי מי שלא מבין את ההיסטוריה של האסלאם הוא שיח' כמאל ח'טיב?
