בעוד ברית הדמים והחיים עם אחינו הדרוזים מקבלת משנה תוקף, ערביי ישראל הולכים ומתרחקים. אלו הפכו לאחים - ואלו נשארו בני דודים במקרה הטוב, ואויב במקרה הרע. אפשר לדון איזו אחריות (עקיפה?) יש לאבו מאזן ברצח המתפללים, אבל שאלה לא פחות מהותית היא מידת המעורבות של הח"כים הערבים באווירת ההסתה ובפעילות אנטי־ישראלית. בתחילת האינתיפאדה השנייה נסע לסוריה חבר הכנסת דאז עזמי בשארה, והביע שם תמיכה בפעולות ההתנגדות לישראל. ניסו להגיש נגדו כתב אישום אך התברר שהחסינות הפרלמנטרית תופסת. הוא המשיך לכהן בבית הנבחרים הישראלי גם לאחר שוועדת אור מצאה אותו אשם בעידוד האלימות באירועי אוקטובר 2000. גם לאחר שהפר את האיסור לבקר במדינות אויב, ונסע לסוריה ולבנון. ב־2007 התברר כי שימש סוכן מרגל של חיזבאללה והעביר לארגון מידע על מקומות אסטרטגיים בישראל. הוא ברח לקטאר. לפני כשנתיים החליט פרקליט המדינה שאין מקום לפתוח בחקירה נגד ח"כ אחמד טיבי בעקבות נאום השאהידים שלו מ־2011. אלו הדברים שאמר הח"כ המכהן טיבי בכנס ברשות הפלשתינית: "השאהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השאהדה. השאהיד משרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור". טיבי טען שדיבר על השאהידים שישראל הרגה, לא אלו שהרגו בישראלים, אלא שהמשך הנאום לא מותיר ספקות: "ברכות לאלפי השאהידים במולדת ובנכר, וברכות לשאהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק. אלה שהכובש רצה שיכנו אותם מחבלים, בעוד אנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת". מתיחת גבולות הדמוקרטיה הישראלית עד תום, ומעבר לכך. העזת הפנים לא כרוכה רק בסוגיות מדיניות־ביטחוניות. ב־2012 ליגלג על "אנסטסיה (מיכאלי) השופכת" ותיאר בשפת ביבים בעלת קונוטציות מיניות ומשפילות את מעשיה של מיכאלי. לפני שבועיים עלתה הצעת חוק של ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו על הגבלת הווליום של קריאות המואזין בשעות הבוקר המוקדמות. אפשר להתווכח על ההצעה, אך העניין הוא תגובתו של טיבי. תקראו. "היֹה היה צעיר מאנדיז'ן שבאוזבקיסטן, רוברט אילטוב קראו לו, שהרטיב בלילות, וההורים הפכו כל אבן כדי לדעת למה רוברט הצעיר מרטיב", כך טיבי, במליאת הכנסת. "הלכו למומחית, אנסטסיה מיכאלי שמה. מואזין אשם ולא אחר, קבעה. אז היה לו חלום לנסוע לארץ שאין בה מואזין. הגיע לכאן, נחת בלוד, הלך לים ושינן את השיר הבא: על גבי כיסא נוח, מעולף מהחום, מתחשק לי לברוח, על כנפי החלום. אל מפרץ לא ידוע, אי בודד בתוכו, כפר קטן ורגוע, מול הים התיכון. אבל הקולות של המואזין מזכירים לי את אנדיז'ן. עם בקבוק וודקה, הגזענות נראית כה יפה". אני לא בטוחה שיש עוד ח"כ בישראל שהיה עומד במליאת הכנסת ומקריא מן הכתב כי ח"כ אחר "מרטיב בלילות", או מדביק "בקבוק וודקה" ליוצא בריה"מ - שלא היו דורשים ממנו הבהרות. הנאום הגזעני והמכוער הזה עבר בשתיקה. טיבי, ששימש יועצו הקרוב של מנהיג הטרור ערפאת ומשתתף קבוע ביום השאהיד הפלשתיני, יורק עלינו מתוך הפרלמנט. הוא משל. הוא מכריז על עצמו ערבי־פלשתיני בכל הזדמנות, דורש את זכות השיבה הערבית וביטול חוק השבות, מכחיש את קיומה של היסטוריה יהודית בירושלים, עומד על כך שיבוטלו הדגל וההמנון. כל זאת כשהוא נהנה ממנעמי השלטון. טיבי ניצל לא אחת את החסינות וביקר במדינות ערב. נפגש עם נשיא סוריה אסד, שליט לוב קדאפי ומנהיגים נאורים נוספים. הזלזול שלו בדמוקרטיה הישראלית, שמבארה הוא שותה, החתרנות המדינית, בוטות דבריו, עזות המצח - כל אלה הם סמן להתרחקות ערביי ישראל מהמדינה. מתוך "ישראל היום"
