צביעותם אומנותם. אין סתירה בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית. מי שדחף להעלאת הפן הדמוקרטי של המדינה היהודית והדמוקרטית למעמד עדיף על פני הפן היהודי – הוא זה שיצר את הצורך בהשבת האיזון באמצעות חוק הלאום, ואלמלא פעל כך, חוק זה היה מיותר באמת. הדמויות הבולטות בהתנגדות הקולנית לחוק הלאום הן עסקנים נאורים בעיני עצמם, הנושאים את שם הדמוקרטיה לשווא והמתיימרים להיות מנהיגים. מי שנכשל במבחן זכויות האדם והאזרח בקיץ 2005, ומי שהחריש אז, ומי שמחא כפיים לאוטובוסים של המגורשים בשעה שחלפו על פני התנחלות/קיבוץ נחל עוז (באזור חוטף עזה), ומי שהכשיר את שרץ האיסור הגזעני על יהודים לגור באזורים מסוימים בארצם ואיפשר את הגירוש הכוחני שלהם, ומי שה"חזון" שלו/ה הוא גירוש נוסף – אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו. מי שמקדש את הקמתה של מדינת לאום לאויב ואת שקר "פתרון" שתי המדינות – אינו רשאי להתנגד למדינת לאום לעם היהודי. שלום חזירי. מי שחותר/ת באופן בלתי נלאה לשלום חזירי, כלומר כזה המבוסס על איסור גזעני על יהודים לגור באזורים מסוימים בארצם, ועל הגלייתם הכוחנית, אינו רוצה שלום. "שלום" כזה איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו מוסרי, איננו ציוני – וממילא איננו שלום, ועל כן לא ייכון. גם החלטה "דמוקרטית" בכנסת איננה הופכת "שלום" כזה וגירוש כזה למותרים, כשם שהחלטה דומה לגבי ערבים הייתה נפסלת על הסף, ובצדק. גם הכשרת השרץ על-ידי בג"ץ אינה הופכת אותו למותר. השחיקה באמון החיוני של הציבור במערכת המשפט החלה כאשר זה נתן יד למעשה הפוליטי הפסול, בשם "השלום". מכחיש השואה מרמאללה. מחמוד עבאס, מכחיש השואה מרמאללה, מחכך ידיו בהנאה. חברי כנסת תמימים ו/או פראים מירושלים עושים את מלאכתו ומטרפדים את דרישתו הצודקת והמובנת של ראש הממשלה נתניהו להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הן הם עצמם חותרים נגד ההכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מנקודת ראות זו דווקא יש מקום להקדמת הבחירות, כדי להמחיש להם שמקומם באופוזיציה, ו/או מתחת לאחוז החסימה. חומץ בן יין. הדמויות הבולטות בהתנגדות הקולנית לחוק הלאום הן עסקנים נאורים בעיני עצמם. כל אחד מהם מוכיח שהתפוח נפל והתגלגל במורד, הרחק הרחק מן העץ. כך, ציפורה לבני, בתם של לוחמים אמיצים למען הקמתה של מדינת ישראל, שהפכה ללוחמת בלתי נלאית וללא אחריות לקעקוע מעמדה של מדינת היהודים כמדינה יהודית ודמוקרטית, בדרך להפיכתה למדינת כל אזרחיה, ובהמשך אל תהום מדינת כל אויביה. כך, יאיר לפיד, בנם של אבירי חופש הביטוי, שהצטרף למקהלת סותמי הפיות של כלי תקשורת מרכזי בישראל היהודית והדמוקרטית, ומי שהפך את מפלגת יש לפיד לגרורה של לבני. כך, בוזי הרצוג, בנו של מי שהדף במו ידיו את הוקעתה של הציונות כגזענות מעל הבמה העולמית של צבועים ואנטישמים, שעושה לילות כימים באמירות שהן ההפך ממה שאמר אביו, הנשיא השישי של המדינה היהודית והדמוקרטית. מי לא היה חותם? הדמויות הבולטות בהתנגדות הקולנית לחוק הלאום מנסות להיתלות באילנות גבוהים כמו דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. הטענה היא שאותם מנהיגים ציוניים אמתיים – ולא העסקנים בני ימינו – אף הם היו מתנגדים לחוק הלאום והיו נמנעים מלחתום עליו. מדובר ברתימה ובגיוס של ענקי העבר – שאינם יכולים למחות על שימוש מעוות במורשתם – לצורך קידום מאווייהם של ננסי ההווה. למה הדבר דומה? לאמירה היום שיצחק רבין אף הוא היה מתנגד לחוק הלאום והיה נמנע מלחתום עליו. האיש הרי נרצח כאשר החל להתפכח ולהבין לאיזו מלכודת מסוכנת גררו אותו האוסלואידים, כאשר נשאו את שם השלום לשווא וניצלו אותו לקידום ההרפתקה שלהם. רבין, בהתנגדותו למדינה פלשתינאית, היה ימני יחסית לראש הממשלה הנוכחי. דמוקרטיה - לא אצלנו חלק מן הדמויות הבולטות בהתנגדות הקולנית לחוק הלאום מדברות גבוהה גבוהה על דמוקרטיה, אם כי לא בבית ספרנו. כך ציפי זועבי שעל פיה בלבד יישק דבר במפלגתה הדועכת, אבל מנסה באמצעות 5-6 ח"כים לגרור מדינה שלמה לכיוון מנוגד לרצון הבוחרים. כך יאיר לפיד שבחר את עצמו ליו"ר יש לפיד לעולמי עד. מפלגותיהם של השניים – לפי הסקרים – עתידות לאבד כמחצית ממספר הח"כים שלהן, אבל מנסות להסתמך – אולי – על סיוע מבחוץ, מרמאללה ועד וואשינגטון. אבל, אין גבול לצביעות ולסחטנות שמגלות מפלגות "הפוליטיקה החדשה" והנקייה, כביכול. הצעה מפלגת – טלו קורה מבין עיניכם! חלק מן הדמויות הבולטות בהתנגדות הקולנית לחוק הלאום טוענות שהצעת חוק הלאום מפלגת, ועל כן פסולה. מדוע לא חשבו על טענה זו כלפי "שלום" אוסלו, או כלפי תוכנית הגירוש ("הינתקות" בשפת המכבסה של קדימה, מפלגתם המפלגת של הנקיים בעיני עצמם, שרון/אולמרט/לבני)? הגם דנינו בגזענים? מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, שגה השבוע שגיאה כפולה. ראשית, כעובד ציבור אין הוא רשאי להטיל איסורים על נבחרי ציבור או להגדיר חברי כנסת מסוימים כקיצוניים. שנית, מתי התבטא כך כלפי חברי כנסת ערבים ומתי אסר על עלייתם להר הבית ועל ההסתה שהם מסיתים שם, שהיא המשלהבת את הרוחות ומגבירה את הסכנה במקום הקדוש. חובתו לדאוג לסדר ולביטחון במקום, ולא לסגור אותו בפני יהודים כאשר ערבים מוסתים ומתפרעים. אם איננו מסוגל לכך, עליו להתפטר! פשע שנאה פשע שנאה איננו רק גילויי גזענות ואלימות של יהודים נגד ערבים. לא פחות מכך הוא כוונות של יהודים לנקוט גזענות ואלימות של יהודים נגד יהודים. כאלה הם, למשל, הדיבורים והכוונות לגרש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם ולהקריב את זכויותיהם – כבוד האדם וחירותו – למולך של דת "השלום". כן, גם זו היא מלחמת דת. לדת "השלום" יש כל המאפיינים של דת קיצונית, כולל הנכונות להקריב קורבנות "שלום". הנאורים בעיני עצמם אינם רואים בכך גזענות, בשעה שזו ההגדרה הנכונה של גחמותיהם: גזענות!
