התפרצותה השבוע של אווירת הבחירות למחוזותינו, דוחקת הצידה את אחת המחלוקות הציבוריות הנוגעות למהותה וצביונה של המדינה הזו, מחלוקת ששם הקוד שלה הוא 'חוק הלאום'. זו באמת השאלה היסודית המעצבת את אושיות קיומנו בארץ הקודש: האם מדינת ישראל תגדיר עצמה מדינה יהודית שיש בה מקום רק ללאום היהודי (עם זכויות אישיות אך לא לאומיות למיעוטים שבתוכה), או שמא תהיה מדינת כל אזרחיה – קרי: כל ערבייה ומסתנניה – כמיטב חזונם ההזוי של חוגי השמאל הקיצוני, המתוגברים באחרונה ביאיר לפיד וציפי לבני, מתנגדי חוק הלאום. כך בדיוק אמרה ציפי לבני לפני פחות משבועיים: "לא אתן את ידי לחוק הזה. זה חוק רע... אנטי דמוקרטי ומנוגד למגילת העצמאות" (ערוץ 2, 23.11). ממש באותו יום אמר יאיר לפיד, בכנס ידידי אוניברסיטת ת"א: "לא בן גוריון, לא בגין ולא ז'בוטינסקי, היו מאשרים את החוק הזה". האמנם חוק הלאום מנוגד למגילת העצמאות, גב' ליבני? האמנם חוק הלאום מנוגד להשקפותיו של בן גוריון, מר לפיד? לא טעיתם??? המייסדים סלדו מהשילוב יהודית-דמוקרטית האמת היא בדיוק הפוכה. ממש הפוכה. ב"ג וחבריו נאבקו נגד מאמציהם של יפי הנפש דאז, להגדיר את המדינה בתואר יהודית-דמוקרטית. הם סלדו מהדרישה למדינה יהודית-דמוקרטית, וניצבו בעת ניסוח מגילת העצמאות כחומה בצורה כנגד נסיון לשתול במגילה את המונח יהודית-דמוקרטית. הם רצו להקים כאן בית לאומי לעמם, ולא את מדינת כל אזרחיה. ואל יספר לנו באבע מייסעס מר אהרון ברק, שבימיו האפלים בביהמ"ש העליון, שקד להעניק, כביכול בגיבויה של מגילת העצמאות, מעמד שווה ערך למונחים 'יהודית' ו'דמוקרטית', במסגרת מאמציו הבלתי נלאים לקעקע את יהדותה של המדינה ולעשותה מדינת כל אזרחיה, ערבייה ומסתנניה. אין זאת אלא שממציאי דגל היהודית-דמוקרטית, אימצו כנראה את הנחייתו של אותו גוי שחיק עצמות, שטען כי גם שקרים גסים (והוא התכוון כזכור להפצת כזבים ועלילות נגד העם היהודי), ייתפסו כאמת לאמיתה, אם רק יחזרו עליהם שוב ושוב. נבחן את המגילה עצמה. היא פותחת במלים: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". בהמשך צויין כי היהודים גורשו בכוח ע"י הרומאים, אך מעולם לא הפסיקו לערוג לא"י ותמיד חלמו לחזור אליה. המגילה מזכירה את ההכרה הבינלאומית בקשר שבין עם ישראל לארצו ‏(הצהרת בלפור; החלטה מס' 181 של האו"ם מ–29 בנובמבר 1947‏), ומציינת כי הישיבה בארץ ישראל היא הבסיס ההכרחי ואף המקור לַקיום והיצירה היהודית: חיי רוח, דת, תרבות, מדינה. אף מילה על דמוקרטיה. אף מילה בעניין הדת המוסלמית או העם הפלשתיני (מונח מומצא שלא היה קיים ב-1948). אין חיות כאלה. אז נכון שהמגילה מבקשת שלא לקפח את זכויותיהם האישיות של המיעוטים החיים בה: מדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אבל כיצד בדיוק נפתחת פיסקה זו? – לבני ולפיד לא יאמינו: דווקא בזכותו של העם היהודי לבנות כאן את מדינתו היהודית: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות", ובאותה נשימה: "תהא מושתתת על יסודות וכו"... לאמור, למהות היהודית משקל עצום לעומת שיוויון הזכויות האישי המובטח למיעוטים. אמנם מובטח, אבל קודם כל ברמה האישית, ושנית – במדינה היהודית דווקא. לא היהודית-דמוקרטית. ואל יגידו לנו שרק במקרה נעקרו המונחים דמוקרטיה ודמוקרטית מהמגילה. לא במקרה. לא מקרה הוא שבסיפא של הכרזת העצמאות, לאחר עיגון זכות העליה היהודית וקיבוץ הגלויות, הוקדשו רק משפט או שניים לגבי היסודות האוניברסליים בחיי המדינה. האבות המייסדים, ששקדו לעקור מן המגילה את השם המפורש דמוקרטיה, מפני שהבינו שדמוקרטיה ומדינה יהודית אינם מונחים זהים. אינם שווי ערך. הערך הנעלה מבחינתם היה הקמת מדינה יהודית. כן, יהודית. נקודה. באנו לבנות פה מדינה יהודית, חברים יקרים. דמוקרטיה, במשמעותה העמוקה, עוד עלולה חלילה להוביל חלילה לביטול חוק השבות ולהכרה ב'זכות השיבה'. חוק יסוד: מגילת העצמאות פרופ' יורם שחר, מי שנחשב גדול חוקרי מגילת העצמאות ואופן גיבושה, מן המרכז הבינתחומי בהרצליה, העניק לנו רק השבוע תזכורת בסוגיה זו. שבוע לפני טקס הכרזת העצמאות, הוא מספר, העביר פנחס רוזן את טיוטת ההכרזה למשפטן צבי ברנזון, על מנת שיפיח בה 'רוח חדשה', חגיגית, כראוי למעמד ולמגילה עצמה. ברנזון, סוציאליסט ושמאלן בהשקפת עולמו, הציע להפוך את הפסוק: "אנו מצהירים בזה על הקמת מדינה יהודית חופשית ועצמאית", ל"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית חופשית, עצמאית ודמוקרטית". פרופ' שחר רחוק מלהיות מזוהה עם הימין, אבל נאמן למצפונו האקדמי, ולמרות אכזבתו הגלויה מסירוב האבות המייסדים לאזכר את המונח דמוקרטיה במגילה, מודה כי זו בדיוק היתה כוונתם: "העסקנים חדי העין ועזי המבע של אותו דור, התווכחו על דקויות וביטאו באמצעותן את כל גוני אמונותיהם הפוליטיות. אם היה מי מהם שהאמין כי דימויה העיקרי של המדינה חייב לכלול את תוארה הדמוקרטי לצד תוארה היהודי, ללא ספק היה הופך עולמות כדי להשיג זאת. בפועל, לא היה אחד מבני אותו דור, מלבד צבי ברנזון, שחשב כך... לא היה בקבוצת ההנהגה אף לא אדם אחד שלא היה מודע להשמטתה של הדמוקרטיה מאיפיונה הבסיסי של המדינה, ולא היה אדם שראה בכך טעם לפגם... [הם] ביטאו נאמנה ובמדוייק את מה שהיו מוכנים להעניק; ומה שלא העניקו — לא התכוונו להעניק" (הארץ 2.12). אז אל תספרו לנו, ה"ה לפיד ולבני, שחוק הלאום מנוגד למגילת העצמאות ולרוחו של ב"ג. אם באמת יקרו לליבכם רוחו של ב"ג ומגילת העצמאות, היה עליכם לפעול לחקיקת 'חוק יסוד: מגילת העצמאות' – ושלום על ישראל.
