"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" בפתיחת פרשתנו פרעה מוטרד מחלומותיו ובוחר לשתף בהם את חכמיו וחרטומיו. אך פתרונותיהם היצירתיים לא מקובלים על דעתו, כפי שמביא רש"י בשם המדרש: פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. את פתרון יוסף מקבל פרעה מיידית. מה מצא פרעה בפתרונו של יוסף שגרם לו להעדיף אתו על פני פתרונות חרטומיו המומחים? האם סבירותו? האם נכון לומר שסביר יותר שיהיו שבע שנות רעב במצרים מאשר שיוולדו לו שבע בנות וימותו? ודאי שלא! כל המכיר את הגאוגרפיה של מצרים יודע שמצרים אינה ניזונה מן הגשם הבא ומפסיק לעיתים, אלא מן הנילוס שמימיו אינם כלים. לצפות לרעב במצרים זה כמעט כמו לצפות לעצירת שלג בקוטב. לא נראה לומר שפתרונו של יוסף מצא חן בעיני פרעה בגלל סבירותו. אם כך מה מעלת פתרונו של יוסף? רמז לשאלתנו ניתן למצא בדברי פרעה עצמו : "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו". משהו בפתרונו של יוסף היה טוב, טוב למלך וטוב לעבדיו. ה'משך חכמה' מסיק שכאן ישנו עניין תרבות- מלכותי: יתכן מפני שעל ידו נתחזקה ממשלתו והוגדל והוקדש מעלתו בעיני ההמון שהאלקים מגלה לו עתידות ומיעצו בחלום וזה היה דרך העמים הקדומים להקדיש ממשלתם. על פי ה'משך חכמה' הפתרון מצא חן בעניי פרעה כי הוא מפאר את יחוסו ואת שלטונו. ופרעה בחר בו בחירה של כבוד ויקר בחירה של פוליטקאי ממולח. ניתן אולי להציע אפשרות נוספת, הפוכה במידת מה. אפשרות הקשורה דווקא למקום ממנו מגיע יוסף. פרעה מתבונן בעבד המגיע מבית הסהר, עבד שכנראה שאיפותיו הגדולות הם לצאת לחרות. באופן טבעי היה צריך עבד שהגיע להזדמנות כזו לעמוד מול המלך לבקש על נפשו. אולם, יוסף בוחר להתעלם ממעמדו העבדותי ולהתמקד אך ורק בפתרון החלום ובהשלכותיו. אצילות מעין זו לא פגש כנראה פרעה בממלכתו. יש באצילות זו התבוננות טובה ולא התבוננות אגואיסטית מתחננת ומתחנחנת. טובו של יוסף ודאגתו למלך ולעם בפתרון החלום שבה את ליבו של פרעה ולכן "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו". ומתוך כך ממנה אותו למשנהו. גדולתו של מנהיג נמדדת דווקא ברגעים מעין אלו. מנהיג אמתי מתגלה דווקא ברגעים של הזדמנות לקידום עצמי כבוד ושררה. גדולתו מאירה כאשר אינו מסוחרר משפע המוצע לו, אלא בוחר לעסוק בצרכי הציבור. לא בכדי מעלה מיד פרעה את יוסף מדרגת עבד לדרגת משנה למלך. ואנו שנמצאים שוב במערכת בחירות נתפלל שהקב"ה יזמן לנו מנהיגים שטובת העם והמדינה לנגד עינהם בכל מצב. מנהיגים שנוכל לומר עליהם שרוח אלקים בקרבם, ומתוך כך ראוים להנהיג את ישראל.
