מצאתי את הנרטיב הפלסטיני. חבר מספר כי יום אחד בא אצלו רוכב, פלח מכפר, להזמין אותו להשתתף בסעודת שמחה אצל שיח' השבט לכבוד נשואיו. נענה החבר ובא, ומשישב לצידו שאל אותו: יה שיח' סליימן יאריך השם ימיך ושנותיך, ייתן לך און ועוצמה. מה זאת עושה? מה ראית להביא אישה חדשה לאוהלך, וכי שתים ושלשים נשים צרות השוכבות בחיקך אינן מספיקות לך? נענע השיח' בראשו ואמר: אני לא אפסיק להתחתן עד אשר אמצא לי את האישה האדם. ענה החבר: חיי שאינני יורד לסוף דעתך. חייך השיח' וסיפר סיפורו. לנוח היו שלשה בנים, שם חם ויפת, וכיהודי אתה יודע זאת, הרי תולדותיהם כתובים על ספר דברי הימים. אבל היתה לו גם בת, אחת ויחידה, קומתה כתמר, עיניה כשקד, שיניה כעדר הקצובות. משהגיעה לפרקה ובטנה הייתה כערמת החטים והחלו לדבר בה נכבדות, הופיע יום אחד פרש דוהר מן המדבר, נפל מעל סוסתו לרגלי נוח ואמר: רבי ומורי, נפשי יוצאת אל בתך, אנא תנה לי אותה לאישה. שאלו נוח: בני, בית לשבתה בנית? נענה הפרש: בית אבי? שאל נוח: ארמון בנית לשבתה? סיקלת השדות נטעת הכרמים? נענה הפרש: עדיין לא. אמר לו נוח: לך חזור, סקל השדות, טע הכרמים והייתה לך הבת לאישה. יצא הפרש מעל פניו של נוח. זה הולך והנה זה בא, עלם חמודות, עיניו יורות ברקים, קווצות ערמון לו ושוקיו עמודי שש, נפל על ברכיו לפני נוח והתחנן, אבי ומורי, אל תסרב לי, אם לא בתך, לעולם לא יוקם לי זרעי. שאלו נוח: סיקלת השדות? וכרמים נטעת? נענה לו עלם החמודות: מלאו אסמי בר, יקבים יין !! שאלו נוח: ובית? בית לשבתה, מחסה בחורף מן הקרה ובקיץ מהחמה בנית? ענה לו עלם החמודות: לא אבי, עדיין לא. אמר לו נוח: לך חזור בני, בנה הבית והייתה לך הבת לאישה. יצא העלם מעל פניו ויילך. עוד לא נדמו פעמי ההולך והנה העלם השלישי הופיע. כולו מנעמים וכולו מחמדים, דבש תחת חיכו. אבי ומורי, התפלש העלם השלישי לעפרו של נוח. אהבתי את בתך, זריזה כאיילה, עיניה כשקד, שמעה יצא אל אפסי ארץ, בלעדיה מה לי חיים. אנא, על כפי אשאנה, תנה לי אותה לאישה. שאלו נוח: בני, בית לשבתה בנית? ענה לו העלם השלישי: ארמון, אבי, בניתי לשבתה ! שאלו נוח: סיקלת השדות? נטעת הכרמים? נענה העלם השלישי: ברכת האל שרויה בשדותיי, כרמי כרם חמודות מכל הכרמים! נסתתמו דרישותיו של נוח, נתנה לו לאישה, ומקץ שלשת ימי המשתה שילחם בברכה לדרכם. לא נמוג האבק ההולך אחרי ההולכים, בא העלם הראשון: אבי ומורי סיקלתי השדות, נטעתי הכרמים, כדבריך, איה הבת גל לי און וזהבה לי לאישה? יצא הצדיק בדורו עם שחר אל השדה, נשא עיניו למרום ויאמר: יוצרי ובוראי, הן ראית, בן חיל הנער וטוב הוא ואיך אשא פניי אליו, אנא עזרני נא הפעם. ויאמר האל, הנה הכלבה, ותיהפך הכלבה ותהי לאדם דומה לבתו. הכפיל נוח את ימי המשתה ומקץ ששה ימים הלכו באשר הלכו. אלה הולכים והנה העלם השני בא: אבי ומורי, הבית, הבית אשר אמרת נישא מכל הבתים, יפה מכולם, ארמון ! והיכן הבת כציפורה נחמדת וברה כלבנה לי לאישה? ויילך נוח שוב אל השדה וייפן אל אלוהיו ויאמר: אנא ריבון העולמים: גם העלם הזה טוב הוא ואיך אפר את נדרי, והבטחתי בשבועה. וייעתר לו האלהים ויאמר: הנה הפרה. ותיהפך הפרה ותהי דומה לבתו האדם. ויכפול וישלש נוח את ימי המשתה ומקץ תשעת הימים הלכו להם למקומם. ויהי מקץ ימים ונוח זקן, לבבו חמרמר, נפשו יוצאת מגעגועים אל בתו יחידתו. עם שחר, בעוד שלטון הלילה ושלטון היום נצים, יצא על אתונו ויבא בית הראשון, והשמחה רבה: האבא, החותן והסבא בא! וביום השלישי בהיות נוח וחתנו לבדם שאלו: נו, והבת? נשאה חן וחסד? ויאמר חתנו: אין כמוה בכל הארץ, מדברה נאה, אם טובה לילדיה, נאמנה לבעלה, בכל מעשי ידיה תתברך. אפס, ואולם יש בה מחסור קטן, עם כל עובר אורח שיח ושיג לה, דין ודברים. ויאמר נוח אל לבו, זו בתי הכלבה, על כל מי שעובר היא נובחת. ויבוא בית השני, והשמחה גדולה, ונכדיו סביבו וההמולה רבה. ומקץ שלושה ימים, משום נימוס, שאלו לו לחתנו: והבת בני, הנך שבע רצון? ויאמר החתן, יפה ממנה אין בכל הארץ, טובה ומיטיבה לבעלה ולילדיה. אפס, בל אחטא בשפתי, יש בה מגרעת אחת: לפתע פתאום, קוצפת היא, רוקעת ובועטת כאחת הנשים מן השוק. נאנח נוח ויתעצב אל לבו, זוהי בתי הפרה, חלוב וחלוב ותשבע נחת ולפתע בלי כל סיבה מכה היא ברגלה בכד והחלב ניגר ארצה ולא עוד זאת, מצליפה בזנבה. ויבוא בית השלישי ונכדיו כגדיים סביבו וחתנו מארחו בכל טוב ומקץ שלושה ימים שאלו נוח: ועתה בני רווית נחת, עלה יפה הזיווג? ויען חתנו ויאמר: אבי תבורך, אין כבתך, אשתי, אחת אשר כולה מתום ומתום בכל הארץ. מדברה נאה, מחנכת ילדיה לטוב, נאמנת על בעלה, בכל מעשי ידיה תתברך, השבח לאל, אלחמדללה! אורו עיני נוח ויאמר אל לבו: זוהי בתי האדם. ומאז, נאנח השיח' סליימן איש הכפר בנגב ויאמר: נחלקו הנשים לשלוש: נשים כלבות, נשים פרות ונשים בנות אדם. שתיים ושלושים נשים היו לי בימי חלדי, כולן פרות וכלבות, זאת חנין, וזאת פחימה, וזאת קם, אולי זו תהיה בת אדם.
