היום התקיים בבנייני האומה בירושלים כנס חירום בעניין החקיקה כנגד התורה והדת בישראל. בכינוס, שהופק ביזמתו ובעידוד של הרב טאו, השתתפו הרבנים הראשיים לישראל כמו גם רבני ערים וראשי ישיבות מכל המגזרים. הנושא סביבו נסוב הכנס הינו "ההתקפה החמורה על התורה והיהדות במדינת ישראל בתקופה האחרונה”. לקראת הכינוס נסקרו בפני עשרות רבנים כעשרים חוקים שונים העומדים על סדר היום ופוגעים בסטטוס קוו, בזהותה היהודית של המדינה, בתא המשפחתי ובמעמדה של הרבנות הראשית. מדובר בכינוס מעניין שלענ"ד שם את האצבע על הנקודה הנכונה והיא לשים לב עד כמה החוקים במדינת ישראל יוצרים ניתוק בין מה שהעם חושב ומה שמותר לו לבטא. נוצר מצב אבסורדי שבו החוקים אונסים את השיח ומכניסים אותו בכח לתוך גבולות שאינם מתאימים לציבור ולמעשה אין לציבור כל אפשרות להביע את מה שהוא באמת היה רוצה. גם כאשר הציבור בוחר בנציגים ותולה בהם תקוות, בסופו של דבר נוצר נתק בין הציבור ובין נבחריו כיון שגם נבחרי הציבור אינם מצליחים לפרוץ את גבולות השיח שקובע החוק וממילא לא מצליחים להביא לידי ביטוי את מה שרצה הציבור. זה לא שלטון החוק זו עריצות החוק. בעקבות מצב זה ישנו קושי שבו נתקל כל מי שמבקש לקדם חקיקה יהודית, גם כאשר מדובר בחוקים שהם לכאורה הכי טרוויאלים עליהם אמור להיות קונצנזוס רחב כביכול. הבעיה שלנו, ציבור יראי ה', היא שטרם השכלנו לצייר לעצמנו, ולציבור בצורה בהירה למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "מדינה יהודית". מה שמאפשר לעריצות החוק הנוכחי להוסיף ולהתקיים היא העובדה שאנחנו טרם הצלחנו לפזר את הערפל סביב הכוונות שלנו, וכשיש ערפל כל אחד נכנס לפראנויה סביב הפחדים שנוגעים לו; אחד חושב שמדינה יהודית הכוונה חידוש ארבע מיתות בית דין, אחד חושב שמדינה יהודית תאסור עליו לעשות את הדברים שהוא נהנה מהם, אחד חושב שמדינה יהודית היא מדינה גזענית וכן הלאה. כל עוד לא הצלחנו לצייר בבהירות מהי המדינה היהודית אליה אנחנו מתכוונים קיימת בציבור חרדה מהמושג הזה, וכשבציבור קיימת חרדה אזי אפילו הצעות החוק הקטנות והשוליות ביותר, שמנסה ציבור יראי ה' לקדם, נתקלות בהתנגדות ונתפסות כחשוכות ופרימטיביות. צריך להשקיע את עיקר המאמץ בציבור ולא בכנסת. במקום לרוץ לכנסת עם הצעות חוק שוליות שלגביהן "לא אבדה תקוותנו" שאפשר להצליח להעבירן, צריך לפנות לציבור ולנסח טוב עבורו מהי המדינה היהודית עליה מדברים. פניה אל הציבור במקום אל הכנסת תאפשר לנו ללבן סוגיות יסוד כלליות ורחבות, במקום לעסוק בשוליים. ככל שנצליח לפזר את הערפל מעיני הציבור ולהמחיש לו שהמדינה עליה אנחנו מדברים היא בעצם גם המדינה שהוא היה רוצה, ואני מאמין שאלו הם אכן פני הדברים, אז תפתח בפנינו האפשרות לחולל שינוי אמיתי. רק כאשר יהיה ציבור רחב שמבין שהמדינה היהודית עליה מדברים היא המדינה שהוא רוצה, אפשר יהיה לפנות לכנסת ולשנות לא רק חוקים קטנים ואיזוטריים אלא גם חוקים קצת יותר משמעותיים ויסודיים. בתא המשפטי של תנועת דרך חיים בה אני חבר אנו עוסקים כעת בדיוק בנושאים הללו ומנסחים חוקים שיתנו לציבור תמונה שלמה וברורה עמה הוא יוכל להזדהות. בימים אלו אנו מסיימים את כתיבתה של סדרת חוקים שלטעמי עושים הרבה 'סדר בראש", אני מאמין שחלק גדול מהציבור ירגיש שהחוקים הללו מבטאים בדיוק את מה שהוא חושב. אני תקוה ששיתוף פעולה בין כל הגורמים שהדבר יקר לליבם, יוביל להתקדמות משמעותית של הפרוייקט.
