אני מבקש לפתוח בפניכם אחיי ואחיותיי היקרים את הדלת למרתפי המחתרת היהודית. המחתרת היהודית היא זו שהביאה לאישורה והטמעתה של תכנית ארצית (תמ"א) 35 כתכנית אב ארוכת טווח. תכנית זו, קובעת, למעשה, שהממשלה איננה יכולה להקים יישובים חדשים בארץ ישראל. הקמת יישובים חדשים תלויה במתכננת הראשית של משרד הפנים. הממשלה תלויה ברצונם הטוב של "פקידים מקצועיים" ואין בסמכותה, אלא להביע מדיניות בתחום ההתיישבות, אך לא להחליט. לא זאת בלבד, אלא שתמ"א 35 הגבילה סופית את מספר בתי האב (300-500) ליישובים רבים, גם בנגב ובגליל, המעמיד את רוב היישובים במסגרת סד תכנון סופי וסגור, החוסם אפשרות לצמיחה. זו מגבלה המופעלת רק על יישובים יהודיים. תמ"א 35 היא "הספר הלבן" של התיישבות היהודים בארץ ישראל. המחתרת היהודית מקיימת מאמץ שיטתי לפגוע בתמצית ההוויה היהודית והציונית. היא משתמשת במערכת החינוך, בתקשורת, באקדמיה, בבתי המשפט, בצה"ל ובזרועות הביטחון, בכדי לכפות עלינו הצרת צעדי ההתיישבות היהודית וחסימתה, ובתוך כך מקימה בפועל מדינה ערבית בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים, ובכל מקום שהוא מחוץ למדינת תל אביב. המחתרת היהודית כוללת בתוכה עיתונאים. בראש מערך התקשורת של המחתרת היהודית עומד עיתון "הארץ". במאמר מערכת שלו הוא תוקף הקמת יישובים חדשים בנגב, טוען שהקמת יישובים יהודיים חדשים עומדת בסתירה חריפה לעקרונות התכנון לטווח ארוך של ישראל, ותגרום להתנגשות מיותרת עם הבדווים בנגב. ירון לונדון בעיתון "ידיעות אחרונות" מכנה את התכנית להקמת יישובים יהודיים חדשות: הפקרות. עיתון "הארץ" פרסם את כתבתו של צפריר רינת התוקף את קרן קיימת לישראל. הוא מאשים את קק"ל בנטיעת עצים לצרכים קולוניאליים. במחתרת היהודית יש סוציולוגים: יואב פלד וגרשון שפיר. יואב פלד, בנו של האלוף מתי פלד, כתב עם גרשון שפיר את הספר "מיהו ישראלי?". הספר זכה בשיקגו בפרס הספר הטוב ביותר על המזרח התיכון לשנת 2002. הסוציולוגים האלה כותבים בספרם: "אם תתבצע, תהיה חלוקת ארץ ישראל בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית חדשה, תהליך של דה-קולוניזציה חלקית, אשר יציין את קיצו של תהליך הקולוניזציה הציונית, שראשיתו לפני למעלה ממאה שנה. בה בעת יאותת הדבר על שקיעתו הסופית של המפעל הרפובליקני של בניין האומה באמצעות התיישבות, ושל תביעות כלשהן לאזרחות הסגולה, אשר קיימה אותו ואשר שאבה ממנו את יוקרתה ואת ההגמוניה שלה". אין מה להוסיף. הם רוצים בחורבנה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. במחתרת היהודית יש גיאוגרפים כמו אורן יפתחאל וסנדי קידר. הם מכנים את כולנו "אתנוקרטיה מיישבת". הם מדברים על כולנו במושגים של דרום אפריקה. הם מכנים את כולנו "קבוצת המהגרים". מבחינתם אין דבר כזה "עולים". את הערבים הם מכנים קבוצת הילידים. אנשי שדרות לפי הגיאוגרפים הללו, הם לנצח קבוצת המהגרים. במחתרת היהודית יש ועדות מיוחדות. לדוגמא, ועדת קרמניצר. ועדה זו בחרה לאמץ בספרי האזרחות, אותם ילמדו תלמידי ישראל, חינוך אזרחי על פי הדגם הליברלי. ללא כל אזכור לחלופה הרפובליקנית. חברי הועדה ביקשו למנוע מהתלמיד הישראלי, את האפשרות לבחור, על פי שיפוטו, בין דמוקרטיה במתכונת ליברלית לבין דמוקרטיה במתכונת רפובליקנית. דמוקרטיה רפובליקנית רוצה בזהותה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית. אין טעות מזיקה ומסוכנת מההנחה, שעם הקמת המדינה עברה שעתה של החלוציות. ההפך הוא הנכון. רק בתוך המדינה יש שכר וסיכוי למפעל החלוצי, יש דברים שייעשו בכוח המדינה ובכוחה בלבד, אבל משימות רבות לא יעשו בלי התאזרות חלוצית ובלי צורות חיים חלוציות. כך ניסח את החזון שלנו דוד בן גוריון. היחס לחלוצים יהודיים ולזהות היהודית הוא המדד לבוחר. במדינת ישראל ובראש תנועות פוליטיות יש אתרוגים מזויפים. אסור להצביע להם. אסור לבחור בהם. מספרים כי שנה אחת שרר מחסור חמור באתרוגים. היה שם נוכרי אחד, אשר ביקש למכור אתרוגים מובחרים (מתנחלים). כשהרגיש במחסור הגדול ביקש לנצל את המצב הקיים ולמכור ביוקר. התקבצו עמך בית ישראל ובאו אל הרב וביקשו ממנו לייעץ עבורם מה ניתן לעשות במצב שנוצר. ענה להם הצדיק: עצה פשוטה יש לי עבורכם. עליכם לפנות אל הסוחרים (התקשורת) ולבקש מהם להזמין כמות ניכרת של אתרוגים עשויים מעץ, לצובעם בצהוב וירוק, ולמלא בהם את חלונות הראווה של בתי המסחר. במצב זה, כאשר ייוודע הדבר לנוכרי, ישתכנע כי מלאכתו נעשית בידי אחרים, ויסתלק לו. עשו הסוחרים כדבריו. תוך כמה ימים נתמלאו חלונות חנויותיהם של היהודים ב"אתרוגים". בראות הגוי כי התרבו "האתרוגים", הופרה מזימתו וחלף הלך לו, וכך יכולים היו היהודים לרכוש להם אתרוגים כשרים ומהודרים (הבית היהודי).
