שלום לך סתיו שפיר. הקשבתי רוב קשב לנאום שלך במליאת הכנסת. קיבלת את זכות הדיבור בטענה שהשר בנט הכפיש אותך, כשציין שאת רואה בהמנון המדינה שלנו "שיר גזעני". נשארתי במיוחד כדי לשמוע האם תכחישי את הדברים המיוחסים לך. לצערי, לא הכחשת. במקום זה, נשאת נאום חוצב להבות בו השתלחת באנשי הבית היהודי שלדבריך שכחו את הנגב ואת הגליל. שקר, סתיו. אין כמעט ישוב בנגב ובגליל שאנשי הבית היהודי אינם פעילים בו במסירות אמתית. משפחות שלמות שנדדו ממתחם-הנוחות שלהן והעתיקו את חייהן לשדרות, לאופקים, ולדימונה, לנצרת, לעכו ולמעלות. אבל בעינייך הם ראויים לא לשבח אלא לגינוי, משום שהם העזו לפעול במסגרות הקשורות לציונות הדתית. שלי נעליך מעל רגליך כשאת מדברת על התרומה שלנו לפריפריה. לפני שאת מצליפה בלשונך בשר השיכון אורי אריאל, כדאי שתאזיני למה שאמר עליו בדיוק השבוע ראש עיריית דימונה: "משרד הבינוי והשיכון בראשות השר אורי אריאל מוכיח לנו השכם והערב מאז השר נכנס לתפקידו, כי הוא אכן שר של ארץ ישראל השלמה: הוא דואג לבניית דירות ומוסדות ציבור בכל רחבי המדינה, בנגב ובגליל, בצפון, בדרום ובמרכז, ביהודה ובשומרון, בגוש עציון ובבקעת הירדן ובכל מקום שנדרשת שם בנייה. העיר דימונה בפרט והנגב בכלל, מוקירים ומעריכים את תרומתו של השר לפיתוחם הפיזי ולרווחתם". וגם למה שאמר עליו ראש מועצת ירוחם: "ביחד עם השר אריאל יצרנו פתרון איכותי למחסור בדיור בירוחם ובמדינה אחרי יותר מ-20 שנה ללא בניה מאסיבית בירוחם. אנו לקראת מימוש החזון של צמיחת ירוחם והפיכתה לעיר. פיתוח ירוחם, חזרת הבנים הביתה ועידוד ההתיישבות בה הם הציונות והם הערובה לחיזוק החברה הישראלית". אז באמת, סתיו, תפסיקי ללכלך. אם חוזרים על שקר הרבה פעמים, הוא לא הופך בגלל זה לאמת. אבל הסיבה האמתית שבגללה אני טורחת להגיב לך, סתיו, אינה בגלל ההכפשות והשקרים שלך. אלא בגלל הפחד עליו דיברת. אמרת שאנחנו מפחדים, סתיו. זה נכון. כשאנחנו חושבים על האפשרות של ממשלת שמאל, יש לנו סיבות טובות מאד לפחד. וחשוב לי להסביר לך למה. כשקיבלתם את הגה השלטון ב-92', סתיו (אני יודעת, את היית אז רק ילדה בת 7) – הבאתם לנו את אוסלו: טיהרתם את רב המרצחים יאסר ערפאת. איפשרתם לו להביא ארצה גדודים של מחבלים מתוניס. להלביש אותם במדים, ולקרוא להם "משטרה פלשתינית". חילקתם להם נשק. נתתם להם את עזה. ואת יריחו. ובהמשך ערים נוספות ביהודה ושומרון, שהפכו חיש קל לערי מקלט לטרור. איפשרתם להם לרצוח בעינויים את כל הערבים ששיתפו פעולה עם ישראל במשך שנים. שהיו נאמנים לנו והצילו חיי יהודים רבים. הפקרתם אותם ויחד אתם הפקרתם גם את ביטחוננו. הסכמי אוסלו שהבאתם עלינו, סתיו, מילאו את הארץ דם, אימה ודמעות, למעלה מ 1,600 הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונכים. יצרתם יש-מאין את הרשות הפלשתינית, שכל המערכות האזרחיות שלה ספוגות בהסתה ארסית לרצח יהודים. קחי למשל את המחבל מגשר מעריב בתל אביב. הוא בן 23, סתיו. נולד בדיוק כשעליתם לשלטון. הספונטאניות המזעזעת שבה החליט לקחת סכין ולצאת למסע הרג אכזרי היא תוצאתית לחממת-אוסלו בה גדל. הוא, וכל חבריו בני-דמותו, שמהללים בטלויזיה את מעשה הזוועה שלו, נושמים וסופגים הסתה לטרור מיום שנולדו: מגן הילדים, דרך בית הספר והקיטנה, תכניות הטלויזיה ואפילו התשבצים בעיתון. גם את, סתיו, גדלת לתוך המציאות הזו. מגיל 7 אינך מכירה מציאות אחרת. אבל לפני שהבאתם עלינו את אוסלו, מי שהסית לרצח יהודים היה נרדף כטרורסיט, ולא זכה לכבוד השמור למנהיגים וראשי מדינות. את המפלצת הזאת, שבידה האחת דוקרת ויורה ורוצחת באכזריות, ובידה השניה חותמת על כתבי אמנה בינלאומיים – אתם יצרתם. כשקיבלתם את הגה השלטון ב 99, הבאתם עלינו את הבריחה המבישה מלבנון. עם הפקרת בני בריתנו מצד"ל. זו הבריחה שדירדרה פלאים את ההרתעה, שיצרה אצל נסראללה תחושת נצחון, ואצל ערפאת את התובנה שהטרור משתלם. זו הבריחה שהביאה עלינו את האינתיפאדה השניה. כשאחזתם אז בהגה השלטון, לא הסתפקתם בהסכם אוסלו האומלל, והלכתם למשא ומתן בקמפ-דייויד. גם, בקמפ-דייויד, הסכמתם לוותר על למעלה מ-90% משטחי יהודה ושומרון, לחלק את ירושלים, ואפילו לאפשר את זכות השיבה. אני לא בטוחה שאת מבינה את המשמעות של הויתורים האלה, סתיו. האזורים שהסכמתם אז להעביר לרשות הפלשתינית, יושבים בדיוק מעל הדירה שלך בתל אביב. ואת כל מה שהחברים שלך יכלו להגיד ב-93' שהם לא יודעים – בשנת 2000 הם כבר ידעו, וידעו היטב: שהנשק הפלשתיני מכוון גם אלינו, שערפאת לא ויתר על תכנית השלבים, ושכל מטר מרובע שמוסרים לרשות הפלשתינית – הופך לבסיס של טרור נגדנו. לולי הסרבנות של יאסר ערפאת, סתיו, הייתם באמת מצליחים להשיג "שוויון בין כל אזרחי המדינה" (כפי שאת מייחלת בנאומך חוצב-הלהבות), כי הייתם מביאים את רעננה, כפר סבא ונתניה למעמד בטחוני זהה לזה של שדרות ונחל-עז. הלכתם אל התהום הזו בעיניים פקוחות, למרות הניסיון הרע של השנים הקודמות. אני זוכרת היטב את ימי האימה האלה, שברוך ה' הגיעו לקיצם עם נפילת ממשלת ברק. גם השותפים החדשים שלכם, סתיו, בהחלט מפחידים אותנו. אנחנו עדין זוכרים איך ציפי לבני היתה השושבינה הראשית של ההתנתקות. עדיין צרובים בבשרנו הכאב והבושה של מלחמת לבנון השניה עם פרץ כשר ביטחון. ולא שכחנו את המפית עליה שורטטו גבולות הטרור החדשים שאולמרט וציפי הסכימו לתת לאבו מאזן. על פי המפה-שעל-המפית, סתיו, התכוונו השותפים שלכם לגרש מבתיהם עשרות אלפי יהודים, ועוד להעניק לרשות הפלשתינית שטחים מתוך "הקו הירוק" (בתמורה להסכמתם הנדיבה לגרש רק עשרות אלפי ולא מאות אלפי יהודים). לא לחינם אמרה אז הבדיחה, שהגענו אל סף התהום, וקדימה מצעידה אותנו צעד אחד קדימה.... אז מה הפלא שאנחנו מפחדים, סתיו? זה באמת מפחיד. אתם באמת יודעים לדהור אל התהום ללא מעצור. הוכחתם את זה פעם אחר פעם. המחשבה שהתסריט עלול לחזור על עצמו בשלישית, מדאיגה ומטרידה מאד. לכן, אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי שזה לא יקרה שוב. אסור שהשלטון יחזור לשמאל. כן, סתיו, אתם שמאל. שמאל מסוכן. גם אם תקראו לעצמכם "המחנה הציוני", ותתחפשו יפה עם דגל ישראל (אגב, לא ראיתי את זוהיר בהלול בתשדיר עם הדגל), גם אם תעדיפו להסתיר את דעתכם על המנון המדינה, על ה"נכבה", או על גיוס לצה"ל – אנחנו יודעים שאתם שמאל, ואנחנו זוכרים היטב לאן אתם יודעים לדרדר אותנו. לא ניתן לכם לעשות זאת שוב. ועוד דבר: גם אנחנו רוצים שלום, סתיו. לא גרם אחד פחות ממך. אנחנו רק לא מתבלבלים בין שלום ובין טרור. וכן, יש לנו תקוה. לא יאוש, סתיו, אלא תקוה. אנחנו מסתכלים אחורה על יותר מ 100 שנות ציונות, שאתם הייתם שותפים פעילים להן, רואים בסיפוק ובהודיה כמה התקדמנו – וצועדים בתקוה גדולה קדימה. ההבדל הוא שאנחנו לא שוגים בהזיות, סתיו. לא מתבלבלים בדרך. לא מוותרים על הכבוד הלאומי, לא על הביטחון הלאומי, לא על הסולידריות ולא על הזהות הלאומית שלנו. לא ניתן לכם למכור לנו שוב את ההזיות המסוכנות שלכם, בעטיפת צלופן של "שלום", ו"תקוה", ואפילו לא בעטיפת צלופן של "ציונות".
