יש בעיה ברחוב בלפור. עניין משפחתי שאי־אפשר למחוק בתואנה של סיפורי בחירות. יש תלונות, תביעות ופשרות משפטיות שנמשכות שנים – יותר מדי מתלוננים, יותר מדי עדים וסיפורים מכדי להאשים את כולם בקונספירציות זדוניות נגד נתניהו ואשתו. ואחרי שזה נאמר, לא ברורה התביעה של כמה עיתונאים לצאת בקמפיין נגד הליכוד בעוון שרה אחת. במדינת ישראל יש ראש ממשלה אחד, ולצידו ממשלה נבחרת. אין בחוק אחריות לשום בעל או רעיה. אין אחריות למי שמשפיע על פי ההערכה בלבד על מצב רוחו של הנבחר. כך בישראל, כך בכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם. לאורך שנים ידעה מדינת ישראל נשות ראשי ממשלה עם שיגעונות כאלה ואחרים. מאבטחי אישים ותיקים יכולים לספר את מה שהדעת אינה נותנת. המפורסמת שבהן הייתה פולה בן־גוריון שנודעה בגנבותיה. ולמרות זאת הקים בעלה מדינה, צבא, מוסדות ממשל ומפעל מפורסם לטקסטיל בדימונה. היו נשים אחרות צנועות וראוותניות, שקטות וצעקניות, זה תמיד היה מעניין ותמיד סטה מהעיקר. הסיפור של רעיית ראש הממשלה לא קשור לשמאלנים עוכרי ישראל, אלא ליחסים עוכרי שלווה. אני מכיר כמה שטוענים שבבוא היום יפתחו את פיהם. חלקם שימשו כבעלי תפקידים משמעותיים. יום אחד, כשנתניהו כבר לא יהיה ראש ממשלה, הם ידברו, כך לטענתם. בעיניי זו בריחה ובושה. אם יש בעיה שמשפיעה על גורלה של מדינת ישראל, חובה עליהם לדבר היום. למה הם מחכים? אם אין מדובר בבעיה משפחתית, אין צורך לדבר היום וגם לא מחר. עד היום אף אחד לא שיכנע אותי שהבעיות של נתניהו נובעות בגלל משפחתו. היתרונות של האיש וחסרונותיו נובעים מבחינתי אך ורק מאופיו. גם שאלת העובדים הפגועים לאורך השנים (ושוב, אני לא חושב שמדובר ברצף של סיפורי בדים) דורשת תהייה. אם יש עניין פלילי, אז איפה אנשי החוק? לאן נעלמו שומרי הסף שאחראים על מבחן בוזגלו ואנשי שררה? אם אין עניין פלילי אלא רק בירורים כספיים ותלונות על התנהלות – עזבו אותנו בשקט. נדרשות פרופורציות מתאימות. זכותם של אנשים לפרטיות, זכותם של בני זוג לשמור את השלדים הפרטיים בארון. ויש, כמובן, את אלה שמנסים לנצל את המציאות המשפחתית ומנסים להגיע לראש הממשלה דרך אשתו – גם זה טבעי בעיניי, למרות ההיררכיה. בכל מקום עבודה יש כאלה שמתחנפים דרך אשת הבוס. תפקידו של הבוס הוא לזהות את החנפנים ולנפות אותם שלא יפריעו. הוויכוח עם נתניהו הוא על דרכו המדינית והפוליטית לא על דרכו המשפחתית. גם במדינה שבה פוליטיקאי מועלה כקורבן יש לו זכות להיות על המזבח לבד. מי שמצביע לנתניהו לא עושה זאת בשל משפחתו, אלא אך ורק בשל מה שהוא. ניסיונו, החלטותיו לאורך השנים. מי שמתנגד לו ימצא כל דבר. נתניהו לא עשה שלום כיוון שהמציאות לא מאפשרת ולא בשל אשתו. הוא שיחרר מחבלים בעסקת שליט כי כך החליט. הוא נלחם וריסן במבצע צוק איתן מתוך תפיסת עולמו, והאחריות על כתפיו. והוא נוסע לנאום בקונגרס כי כך חשב שנכון למדינה ולעצמו. האם אני חושב שלאשתו אין השפעה עליו? לא. אבל האחריות היא אך ורק שלו. הוא זה שמנווט, מוביל מחליט, מבצע. אם לא עשה משהו מהפעלים האלה, זו גם אחריותו. באופן אישי אשמח לראות בשנים הקרובות אדם אחר עומד בראש הליכוד, הגיע הזמן לרענן כוחות. מול המשבר הדיפלומטי בעולם יש צורך להציב מימין תוכנית חלופית להסכם שלום. לספק תשובות, לקבל כמה החלטות משמעותיות. הליכוד יכול להגיע לקהלים רחבים יותר. נתניהו הוא המנוע של המפלגה, אבל גם הבלם המרכזי שלה. כשזה יקרה – יום אחד – נתניהו יהיה ראש ממשלה לשעבר, החנפנים ייעלמו אולי גם המקטרגים. המשפחה תישאר. כמו כל משפחה, עם סודותיה וענייניה. פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות"
