עדנה כזו לא היתה לציונות הדתית כבר הרבה מאוד זמן. בשבועות האחרונים כולם רודפים אחריה, כולם רוצים פתאום לקרוא לעצמם ציוניים דתיים ולקושש קולות מקרב מצביעיה.

שלושה ניתוחים ניתן להציע למרדף הזה אחר קולותיהם של מצביעי הציונות הדתית: ההסבר הראשון האפשרי הוא שיועצי המפלגות השונות סבורים שהציבור הציוני דתי הוא ציבור תלוש, חסר כבוד עצמי ונעדר תחושת שייכות וגאוות יחידה.

הם מזהים בו טרף קל, מאגר מצביעים שטחי וזמין שניתן לקנות בקלות ובסיסמאות נבובות. הסבר שני שניתן להציע בא דווקא מן הכיוון ההפוך ומניח כי המרדף אחר הציונות הדתית נובע מהערכה רבה שרוחשות המפלגות לציבור הזה - לדרכו, לערכיו, למשקלו הסגולי ולתרומתו הרבה לכל מפלגה שתזכה לנתח ממצביעיו. על פי הניתוח הזה כולם באמת רוצים את הציבור הזה ומוכנים לעבוד קשה כדי להביא אותו.

הסבר שלישי אפשרי נעוץ בהנחה לפיה מדובר בציבור ערכי ואידיאליסט שמוכן להקריב את עצמו, לוותר על ביתו ועל האינטרסים שלו למען אידיאל גדול כדוגמת הבטחת המשך שלטונו של נתניהו. הציבור הציוני דתי, כך על פי ההסבר הזה, יהיה מוכן להקריב את כל היקר והחשוב לו למען מטרה נעלה ולכן יש סיכוי להעבירו מביתו הטבעי למפלגות אחרות.

המכנה המשותף לשלושת ההסברים הוא ששלושתם מביאים דווקא אל המסקנה כי על הציבור הזה להצביע רק למפלגתו הטבעית, המפלגה הציונית דתית היחידה - הבית היהודי.

שהרי ממה נפשך: מחד, ברור שאין לנו מה לחפש אצל מי שמזלזל בנו ומעריך אותנו כסמרטוטים שעומדים למכירה בזול. אם זה ההסבר למסעות הציד והשכנוע אז וודאי שאין לנו מה לחפש במפלגות שעושות זאת. מאידך, אם מעריכים אותנו ודווקא בגלל זה כל כך רוצים אותנו, ברור שיש לכך סיבה. הציבור הציוני דתי הוא אכן ציבור מיוחד באיכותו. האיכות הזו לא נוצרה מעצמה.

על גידולה וטיפוחה אחראי בית הגידול הציוני דתי, החממה שבה צמחנו כולנו - בהתיישבות, במוסדות החינוך, בתנועות הנוער, ובעוד מרכיבים חשובים באקלים המאוד מיוחד הזה שנקרא במילה אחת - הציונות הדתית.

אם זה בית הגידול שלנו והוא זה שאחראי לתוצרים הללו שכולם היום כל כך רוצים לקנות אז מה פתאום שנעזוב אותו ונלך לרעות בשדות זרים? אין בכך כל היגיון. לבסוף, אם החיזור אחרינו מייחס לנו אידיאליזם גדול ומבקש לחבר אותנו לשליחות גדולה, הרי שאת השליחות הזו נוכל לממש בצורה הטובה ביותר בבית היהודי.

מפלגה ציונית דתית גדולה ומשפיעה שאיתה ומתוכה נוכל לפעול בצורה הטובה ביותר לקידום הערכים החשובים לנו. לא במפלגה חילונית וחסרת חוט שדרה שמציעה לנו חדר ציוני דתי בבית הגדול שלה וגם לא מפלגה עם הנהגה חרדית ששיבצה, בקושי ולאחר מלחמות רבות, נציג וחצי 'משלנו', רק כדי לזכות בקולותינו ולרכב על גבינו בדרך אל הכנסת.

מקומה של הציונות הדתית בביתה שלה, במקום שבו היא - על גווניה וסגנונותיה - יכולה לצמוח, להביא את עצמה לידי ביטוי ולהשפיע טוב על עם ישראל ומדינתו.