סיפורם של המתנחלים נעשה בהיר כשמש, כשמבינים שהם נר הלילה החופי של העם היהודי.

סיפורי על נר הלילה החופי, מבוסס על סיפור מתוך הספר הנפלא 'ארץ ירוקה שלי'. אמור לי מה יחסך אל המתנחלים ואומר לך מי אתה. עשיתי לי סימן: אוהבי המתנחלים, הם יהודים ציוניים, ורק בהם אבחר להנהיג את עם הקודש.

לפני כמאה וחמישים שנה חי נער יהודי באחת מארצות הגולה, ונפשו כלתה לעלות לארץ ישראל. ביום ובלילה חשב הנער על ארץ הקודש, ולא יכול היה להסיח דעתו מחלומו, לעלות לארץ ישראל, כי ליווה אותו החלום בכל אשר הלך ובכל אשר עשה. והנער גדל והיה לבחור נבון שעיניו בורקות ובלוריתו עבותה, ובמלאת לו שמונה עשרה שנים ארז את חפציו ובא להיפרד מהוריו, כדי לעלות לארץ ישראל. אמר לו אביו: כיצד תתפרנס בארץ הקודש ואינך יודע מלאכה? למד עצמך מקצוע תחילה, לבל תצטרך לעזרתן של הבריות, וכדי שתוכל להעניק לארצך החדשה מידיעותיך וממומחיותך, ואחר תעלה ארצה. ציית הנער לאביו ולמד את תורת הרפואה. שנים רבות השתלם, וכשסיים את חוק לימודיו נשא אישה והוליד בנים, אך חלומו לא הרפה ממנו, והוא חפץ למהר ולעלות לארץ ישראל.

אמרה לו אשתו: כיצד נעלה לארצך והיא ארץ מדבר מוכת שמש ושממה, שעינם הרעה של שונאי ישראל מכה בה ללא הרף ופורעים ערבים אורבים בדרכיה? חכה נא מעט עד שיגדלו בנינו הרבים ואז נעלה עימך לארץ הקודש. שמע האיש בקולה של אשתו, ודחה שוב את נסיעתו. בינתיים נעשה האיש לרופא מפורסם, ומכל קצוות המדינה השכימו חולים לפתחו כדי שירפא את תחלואיהם, כי נודע האיש בטוב ליבו, בחכמתו ובכושרו הנפלא לרפא כל חולי, אך הוא לא ידע אושר, כי חלומו הלך עימו תמיד ונפשו כלתה לעלות לארץ ישראל.

שנים אחדות חלפו, ושוב רצה האיש לנטוש את מרפאתו ואת ביתו המפואר שבנה בארץ ניכר ולעלות לארצו, אך אימו הזקנה עיכבה בעדו ואמרה: זקנתי בני, הנה ימי ספורים ובקרוב אמות, ולא אוכל לשאת פרידתי ממך. ושוב נשאר האיש בניכר, כבר זרקה שיבה בשערו וקמטים עבים במצחו, אך חלומו עדיין פעפע בו ולא הניח, ויום אחד לא יכול עוד האיש לשאת את געגועיו לארץ ישראל, והוא ארז את כליו ואת חפציו, מכר את ביתו ואת מרפאתו, לקח עימו את הוריו הזקנים ואת אשתו וילדיו, ויצא עימם לדרך הנדודים הארוכה. ימים רבים נדדו מעיר לעיר, מארץ לארץ, עד שהגיעו לעיר נמל גדולה, שממנה הפליגו לארץ ישראל.

כעבור ימים אחדים נגלו להם מרחוק חופי הארץ. האיש התרגש עד מאוד ולא נפרד ממעקה הספינה, ממנה הביט לעבר אדמת הקודש של ארץ ישראל, עד שירד אל החוף. מייד כרע על ברכיו, נשק באהבה את אדמת ארץ הקודש, ובכה בכי קדוש. עוד הוא משתוחח אל החול, אשר על שפת הים, חש האיש כי נדקרה כף רגלו בעצם קטן ומוצק הנמצא בנעלו. הסיר האיש את הנעל מכף רגלו, ניער אותה והנה בתוכה פרי קטן ויבש ובו זרעים אחדים. היה זה נר הלילה החופי. ניער האיש את הפרי ונטע את זרעי הצמח, על חוף הים, ובירכו שיפריח את שממת החוף בפרחיו הנאים.

בנה האיש בית ביפו ויסד בה מרפאה, כי גם בארץ ישראל רבו החולים אשר התדפקו על פתחו וביקשו צרי ומרפא, מבוקר עד ערב. האיש היה מאושר מאוד, כי הגשים את חלומו. מדי יום אהב לצפות אל כפות הדקלים הנעות ברוח הים, בענפי הזית המכסיפים מרחוק כראשי שיבה, בשיירות החלוצים החוצות את ים החולות הזהוב, ובשמש השוקעת לאטה במי הים הכחולים, והוא בירך את הקדוש ברוך הוא, על שהביא אותו בשלום לארץ הקודש.

אך בני ביתו של הרופא, לא היו מאושרים כמותו. אמו ואשתו התלוננו רבות על החום הגובר והזבובים הטורדניים, ועל הפחד מעינם הרעה של נוכרים והפורעים הערבים, וילדיו התגלו כגורי אריות השואבים גבורת קדומים מהארץ הקדושה. מדי יום כשחזר הרופא אל ביתו מן המרפאה, היו בני הבית מפצירים בו, וזועקים אליו שיוותר על ארץ ישראל, והרבו לחלום על ירידה לארצות ניכר.

חלפו חודשים אחדים, והאיש מאס בחייו מפני טענותיהם הקשות של אהוביו, ושל אויביו, שדומה כי חברו להם בכדי לגרשו מארץ חמדה, ובליבו קינן הספק שמא עליו לוותר על ארץ ישראל ולהיכנע למקטרגיו. בלב כבד ועצב ירד האיש אל הנמל כדי לרכוש כרטיסי הפלגה, ובצעדו בגבעות החול שעל שפת הים זלגו דמעותיו באין מעצור, וקומתו שחה בעיצבונו, אך בעודו מתקרב אל הנמל, נחו עיניו פתאום על שטיח של פרחים צהובים, גדולים ונפלאים, הצומחים על גבעות החול. הוא הכיר שזהו הצמח, אותו נטע בעלותו לארץ, נר הלילה החופי.

אז זכר האיש את הפרי ששלף מתוך נעלו וזרע זרעיו בחולות השוממים, וחיוך האיר את פניו. הוא מיהר לחזור אל בני ביתו וסיפר להם אודות הצמח שעלה עימהם לארץ ישראל, ועתה הוא מכסה בשפעת פרחיו ההדורים את הגבעות עתיקות היומין. שמעו בני הבית את סיפורו של נר הלילה ובושו בהתנהגותם. נוכל גם אנחנו להכות שורש בארץ ישראל כמו נר הלילה החופי, אמרה אשת הרופא. יפה ארצנו ואין כמו פירותיה בכל העולם, שהיא נענית לנו היהודים, ומוציאה פירותיה בעין יפה, כסימן הגאולה של רבי אבא, אמר הסב. נתגבר ונכבוש ונתיישב בה לאורכה ולרוחבה, ונתחזק והיינו לאנשים בני חיל, ואז ישחרו לפתחנו חברים רבים, אמרו הילדים.

הרופא וקרוביו היכו שורש בארץ ישראל, הצמיחו עץ חיים לתפארה, וכשקמה מדינת ישראל, זכו צאצאיו של ידידנו הרופא להנהיג את צבא ההגנה לישראל אל הניצחון ולהיות בין מקימי המדינה היהודית.