לראשונה מאז שההתנתקות התפוצצה לנו בפנים נוצרה הזדמנות להחליף את הדרך. להחליף את רעיון הנסיגות בסיפוח. להחליף את ההקפאה בבנייה מאסיבית ביהודה ושומרון. ההזדמנות הראשונה לעשות את זה היתה ב-96'. גם אז עמד נתניהו בראש ממשלת ימין-חרדים. אבל אז הוא נבחר על הסיסמא "עושים שלום בטוח", והרגיש מחויב ליישם את ההסכמים של הממשלה הקודמת. היום כבר בטוח שלא עושים שלום. ובכל זאת, כל ממשלה שקמה – כולל שתי ממשלות נתניהו האחרונות – ממשיכות ללכת באותו מסלול, בדרך שמאל. למרות שהמציאות טופחת על פנינו שוב ושוב ומוכיחה שכל שטח שנסוגונו ממנו הופך לבסיס טרור; למרות שהפלסטינים ממשיכים בטרור ובהסתה נגדנו; למרות שפעם אחר פעם המנהיגים שלהם בורחים כאשר מניחים להם הצעה על השולחן; ולמרות שברור שגם אם יחתמו עליה אין לחתימה שלהם שום ערך, כי דקה אחר-כך החמאס ישתלט על השטח ויקים בו מדינת טרור – למרות כל זה, ממשלות ישראל ממשיכות לשחק את משחק המשא-ומתן, כאילו אין ברירה אחרת, ומקבעות את התודעה שאין דרך אחרת. ב-2009 נתניהו יכול היה להקים ממשלת ימין חרדים של 65 חברי כנסת ולשנות כיוון. אבל בחר לצרף לקואליציה את מפלגת העבודה במקום האיחוד הלאומי, והתחייב בקווי היסוד לקדם את התהליך המדיני. ב-2013 לממשלת ימין חרדים היה רוב דחוק של 61. אבל נתניהו בחר בהרכב אחר, הזמין לממשלתו את ציפי לבני, מינה אותה לאחראית על המו"מ והתחייב בקווי היסוד לחתור להסדר מדיני עם הפלסטינים ולסיום הסכסוך. גם הפעם נתניהו יכול להתחמק מההכרעה, ולעטוף את עצמו בשכפ"ץ של ממשלת אחדות. אבל אם יעשה זאת הפעם, זו תהיה התעלמות בוטה מרצון הבוחר. בניגוד לכל הקמפיינים שלו בעבר, בבחירות האחרונות נתניהו ניצח רק משום שהבטיח באופן חד משמעי שלא ייתן יד להקמת מדינה פלסטינית, שיעמוד איתן מול הלחץ הבינלאומי ויהדוף את הניסיון לכפות עלינו ויתורים ונסיגות. העם הכריע באופן ברור שהוא רוצה ממשלת ימין, והגיע הזמן שהוא גם יקבל ימין. איך אמרו ארגוני השמאל: בבחירות האלה 'פשוט מחליפים'.
