קריאתו של בנימין נתניהו ביום הבחירות למצביעי הימין לצאת ולהצביע, כי "כמויות של ערבים מגיעות לקלפי ומוסעים באוטובוסים" – זכתה כזכור לקיתונות של ביקורת מבית ומחוץ. מאז הבחירות אין מפסיקים גורמי השמאל המתוסכלים לשוב ולהזכיר זאת, כדי לצייר את ראש הממשלה כגזען, וכדי להבאיש את ריחו של שלטון הליכוד. הגדיל לעשות היימן עודה, ראש "הרשימה המשותפת" (עד להודעה חדשה), הערבית, שכמובן ניצל את האמירה של נתניהו, כדי להכריז על גזענותו, פאשיסטיותו של ראש הממשלה, ובאותה הזדמנות התיישר עם קיצוני רשימתו, ובהם זחאלקה וזועבי הבוגדנים. אבל מה לנו עודה כאשר הנשיא אובמה בכבודו ובעצמו – לאחר ש"דורשי טובתו" הביאו לידיעתו את קריאתו של נתניהו לבוחריו – הציב סימן-שאלה על הדמוקרטיה הישראלית, לנוכח הדברים של בר-הפלוגתא שלו, ראש הממשלה. לא עמדה כאן שאלת "חוסר הבנת הנקרא". אובמה, ודוברי הבית הלבן ומשרד החוץ, נאחזו כמוצאי שלל רב באמירה ההיא, בפרשנות המוטית שניתנה לה, כדי לצאת בגינויים לא-מוסווים לישראל, על ההמרצה הלגיטימית של הבוחרים הפוטנציאלים תומכי נתניהו. הם נשמעו שם בוושינגטון כל-כך מודאגים, כביכול, שנדמה היה לרגע, שהם כמהים לדמוקרטיות מזרח-תיכוניות נאורות כדוגמת איראן, סוריה, תימן... הנה כי כן, כאשר רוצים לגנות את ישראל, להשמיצה ולבקרה, נאחזים אפילו במין אמירה שכזו, שהושמעה תחת לחץ השעות האחרונות של יום הבחירות המותח, ועל גבה ממהרים לצייר ישראל גזענית, ישראל לא-דמוקרטית, ישראל החריגה במרחב הערבי-איסלאמי-משובב-הלב, שמקיף אותה. העובדה שנתניהו נקט בצעד תעמולתי מתוחכם, כנגד מפלגה יריבה וקיצונית מן השמאל, שצבועה ברובה המכריע בצבעי האיסלאם המתלהם, רק העלתה את מיפלס השנאה אצל יריביו. העובדה שקמה מפלגה גזענית בדמות "הרשימה המשותפת", רשימה לערבים בלבד עם כמה "עלי תאנה" יהודים (אחד ברשימה והשאר בהצבעה), לא עוררה שום ביקורת והסתייגות, בוודאי לא מעל דפי "הארץ". יתר על כן, אם לדבר על גזענות, על מיגזריות, הרי שעיתון עברי זה מצטיין בהן בצורה ארסית. "הארץ" לא הסתיר את התייצבותו לימין רשימת השמאל הערבית, לא במערכת הבחירות שזה עתה נסתיימה, ולא במערכת הבחירות הקודמת. אז, בינואר 2013, פירסם "הארץ" מאמר מערכת בוטה, שכותרתו היתה: "צאו והצביעו". המאמר הנחשב קרא להשתתפות מאסיבית של המיגזר הערבי בבחירות. "על הערבים לצאת ולהצביע, למען השלום, שוויון ודמוקרטיה", לשון העיתון. ולא עוד אלא שפירסם את המאמר הראשי הזה מילה במילה גם בשפה הערבית, באותו עמוד (15.1.13). חלפו בדיוק שנתיים, ושוב נמצאנו במערכת בחירות, ושוב מאמר ראשי של "הארץ", כאילו העתקה של קודמו, וכותרת דומה: "ערבים, צאו להצביע". במאמר נאמר: "על חברי הרשימה הערבית לגרום לציבור הערבי לצאת לקלפיות ועל הציבור הערבי להבין את שעת החירום, ולהשתתף בבחירות. רק כך תוקם אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין". הנה כי כן, קריאתו של "הארץ", החוזרת על עצמה מידי בחירות ובחירות, הינה גזענית במובהק. העיתון ה"נאור" הציב בשתי מערכות הבחירות הצמודות עמדה פרו-ערבית, שמייחדת מיגזר בחברה הישראלית ומבודדת אותו משאר 80 אחוז האזרחים, וקורא לו לצאת בהמוניו לקלפיו. המטרה – להפיל את שלטון הליכוד, שנוא נפשם של עמוס שוקן וחבר כתבלבלריו. ללא ספק, צביעות השמאל וחלקים גדולים מן התקשורת, ההתלהמות של הבית הלבן המתוסכל מן הדמוקרטיה הישראלית, על שאיננה "בוחרת נכון", ההקצנה של הרשימה הערבית בראשות עודה חביב-שמאלנינו, צפה כקצף מעל פני המים העכורים, רק בגלל קריאה פוליטית-לגיטימית של ראש הליכוד, אמנם בשפה לא-תיקנית שעליה הוא התנצל בפומבי. התיסכול עוד גבר לנוכח הכישלון הקולוסאלי של השמאל, שכבר חגג במוצאי יום הבחירות את נצחונו על פי הסקרים המטורללים. אז מה נותר לכל המאוכזבים? – פשיטא. לנסות לצייר את ניצחון הימין כלא-לגיטימי, באמצעות עלילות כזב. אני קצת מכיר את בנימין נתניהו, באופן אישי, ולא מהיום. אני מכיר את בית גידולו. אין אדם, מנהיג יהודי, הרחוק מכל גזענות שהיא, משנאת ערבים כשלעצמם, יותר מבנימין נתניהו. אין מפלגה שרחוקה מאפליית ערבים יותר מאשר הליכוד. אין לכחש עם זאת, כי יש כעס, יש זעם בקרב שכבות נרחבות בציבור היהודי והליכודי, על העמדות האנטי-ישראליות שנוקטים ראשי ההנהגה הערבית בישראל. מנהיגם ה"מתון" היימן עודה, עוד ילעיט אותנו בהן מעל בימת הכנסת ה-20. מנגד, יש קבוצות ויש עיתונאים יהודיים, ששנאתם העצמית מעבירה אותם על דעתם, עד כדי השתעבדות רעיונית לתעמולה הערבית הגזענית. הללו עשו כל מאמץ להפיל את שלטון הליכוד ונתניהו, גם בעזרת תמיכה ועידודה של מפלגה ערבית, שעויינת את המדינה היהודית ואת הרוב היהודי, שמבדלת עצמה מכלל האוכלוסיה בישראל. היימן עודה וחבריו להנהגה – שלא כמו מרבית ציבור הערבים אזרחי ישראל - משחקים בזירה הפוליטית הישראלית, אבל רואים את עצמם יותר כפלשתינים מאשר ישראלים. הם נהנים מתמיכת ביטאון עברי המשמאיל והולך משנה לשנה. למרבה הרווחה, מפלגות השמאל, "הארץ" והערבים נכשלו בשתי המערכות האחרונות, בדמוקרטיה היחידה במזה"ת, לידיעת מר אובמה. "הארץ" הוכיח עצמו לכל אורך מערכת הבחירות, כמו גם בימים רגילים, למי שלא הבין זאת עד כה, כי הוא עיתון שנגוע בגזענות, בפרו-ערביות מובהקת, בשנאה בלתי מוסווית למגזרים נרחבים בחברה הישראלית. עמדתו המוצהרת היא שמאל-קיצון. מעיתון עברי-ציוני הוא נהפך זה מכבר לביטאון "הרשימה המשותפת" הערבית, עם קמצוץ של "מרץ". היחס לאזרחים הערבים בישראל, זאת תקוותי, ישתנה לטובה תחת ממשלת הליכוד הבאה. הצבעת רובם לרשימה המשותפת ולשמאל הקיצוני לא תהיה להם לרועץ. נהפוך הוא, אני סמוך ובטוח שהיחס יילך וישתפר. לצד הזכויות המגיעות להם, כאזרחים שווי-זכויות, יש לדרוש מהם מילוי סביר יותר של החובות. לנגד עיני ראש הממשלה נתניהו צריכה לעמוד דוגמת ראש הממשלה מנחם בגין, שהביא – עוד כראש האופוזיציה – לביטול המימשל הצבאי בכפרים הערביים, ודוגמת השר משה ארנס, שיזם בזמנו תיקונים רבים והביא לשיפור מצבו של המיגזר הערבי. האם זה מופרז לצפות מהם, כאזרחי ישראל, להפגין פחות גזענות ויותר נאמנות?
