ישנו משפט אחד שנחרט בזיכרוני משנתנו הראשונה בשליחות. הזמינו אותנו לשבת בוועדה מקומית של מספר מתנדבים שמארגנים את יום העצמאות בקהילה של מנצ'סטר, בעוד מסבירים לנו איך זה עובד כל שנה ומה התכנית, ובעודנו מתרגלים לשוני באופי האירוע ממה שהיינו רגילים בארץ, אחד מחברי הוועדה פנה אלינו בניסיון אולי לגשר על הפער. "תראו, אנחנו מאוד מנסים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל בסופו של דבר, זה החג שלכם", הוא אמר. באמת, האמנם זה הוא החג שלנו? זו הייתה הפעם ראשונה שאי פעם חשבתי על זה. כל שאר חגי ומועדי ישראל, הם חלק אינטרגלי מלוח השנה היהודי שתמיד חיבר ומחבר בין יהודי העולם. אבל הימים הלאומיים שעבורי תמיד היו יום חג לכל דבר ועניין, מקבלים תפנית כשאתה נמצא בארץ זרה. כמובן שישנם עוד מספר עניינים 'טכניים' שמקשים על החיבור לאווירת היום, החיבור קשה יותר כשאזרחי המדינה לא מציינים את האירוע, בוודאי שאין יום שבתון, ובתי עסק ובתי ספר פועלים כרגיל כמו בכל המדינה. ובכל זאת, תושבי הקהילה פה, מרגישים צורך לציין, לחגוג ולחוות. אז של מי החג הזה בעצם? האם יש מחויבות ליהודי העולם לחגוג את יום העצמאות, ובאיזו דרך? האם החגיגה צריכה להיות כמה שיותר אותנטית ודומה לזו הישראלית? או אולי דווקא ישנו צורך להעניק לקהילות לעצב לעצמם את חווית החגיגות? כל שליח, בכל תנועה ובכל קהילה יודע שתקופת השיא שלו מגיע בשבוע ה'ימים' (זיכרון ועצמאות). זהו ה"היי לייט" ופסגת השאיפות לבצע את משימתו השליחותית כשכל עיני הקהילה נשואות אליו. באופן אישי, בדומה לשאר השליחים, אני מעורב ופעיל במספר רחב של פעילויות סביב יום העצמאות, החל בבתי ספר יסודיים, תיכוניים, סטדונטים בקמפוסים, אירועיים קהילתיים, שבתונים ואפילו מסיבת ר"ח לנשים באווירת יום העצמאות. הביקוש הגבוה נובע מאותה חוויה 'אותנטית' כביכול, שאתה, כנציג הרשמי של ישראל, מעביר ומספר מה זה יום העצמאות ומדינת ישראל. רגע לפני יום העצמאות השלישי שלי במסגרת השליחות, הולכת ומתבהרת ההבנה שעם כל הרצון של יהדות התפוצות לחיבור האותנטי, ישנו מרחב שבו צריך לעודד אותם לעצב את החיבור שלהם ולצקת תוכן שיהיה משמעותי עבורם. החיבור לישראל מצד יהודי העולם, אינו תמיד מובן מאליו כמו בימים עברו. ישנו דור שלם של בני נוער וילדים שלא גדל על מיתוסים ישראליים כדוגמת "ששת הימים" ו- "מבצע אוגנדה" אלא על חרמות ודה לגיטמיצה של ישראל בסביבה שהם הם חיים. ישנם תופעות ונתונים שלא תמיד ניתן להסביר בעובדות, חלק מהסיבות הם המבצע האחרון בעזה, אירוע חטיפת שלושת הבנים ועלייה בגילויי אנטישמיות באירופה ובעולם, שהובילה להקמת ארגונים חדשים של תמיכה בישראל, גבר העניין בפוליקטה וחברה הישראלית וגם ההתעניינות בעלייה וצמאון לקשר אמיתי. ישנם גם חווית שבתור ישראלי אתה לומד להעריך כמה הם לא מובנים מאליהם. עבורי כל שירת התקווה בכל אירוע גורמת לי לרעד בלב ולתובנה כמה תמיכה ואהבה יש כלפיי ישראל, גם אם לא נמצאים שם כרגע וגם אם קיימת ביקורת. בין אנגליה לצרפת מחברת מנהרת התעלה, שהיא מנהרה תת ימית בתעלת לה מאנש. בנייתה נעשתה משני הצדדים כשפועלים מכל צד עבדו עד שנפגשו באמצע. ישנו צורך היום לחיבור ובניית גשר בין האותנטי למחודש. ובין החברה הישראלית שחייה בארץ ישראל לבין יהדות התפוצות.
