חשבתי רבות בטרם מצאתי את המילים לתאר את החוויה ואת התפיסה שהתפתחה בי כגבר שיש לו עניין רב בלידה של צאצאיו. ולכן, גבר שאין לו עניין בלידת צאצאיו, או אישה החושבת כך, מוזמנים לעיין במאמר אחר. או אולי, דווקא הוא והיא, יותר מכל אחד אחר, ימצאו עניין רב במה שיש לי לשתף כאן. לכאורה, נפוצה הדעה, שאין לגבר מה לחפש בחדר לידה. יותר מכך, יש האוסרים את השתתפות הגבר בלידה. אין לי ספק שגברים עלולים לחשוב שהלידה שייכת רק לאישה, והאיש הוא צופה מן הצד. ניצב בסרט בו מככבת האישה. מה שחשוב לא פחות, האישה עלולה לחשוב כך. תופעה נוספת, חשובה לא פחות, היא תופעת הדולות. זו תופעה נפוצה, של נשים המלוות את היולדת בזמן הלידה, ועלולות בתוך כך, להפוך את האיש למיותר, אם לא לאבן נגף בתהליך הלידה. ובכן, אנקוט עמדה ברורה, ביחס לתופעות שציינתי. הגבר הוא האישיות החשובה ביותר, מלבד האישה היולדת, בתהליך הלידה. כל אלה האוסרים את השתתפותו של האיש בלידת אשתו, וטעמם עימם, כבודם במקומו מונח, אך אין חלקי עימהם. לאחר 12 לידות, אני יודע בוודאות גמורה, שהם טועים טעות גדולה מאוד. הם אינם מכוונים לאמיתתה של תורת אמת. גברים החושבים שהלידה שייכת רק לאישה, והאיש הינו צופה סביל מן הצד, אינם יודעים עד כמה הם טועים. האישה החושבת כך, טועה ובגדול. באשר לדולות, העיקרון המנחה הוא, שכל מה שהדולה נותנת לאישה היולדת, מסוגל הגבר לתת ובאיכות וכמות גדולה הרבה יותר, ללא שיעור. מי שמלווה את האישה היולדת, מימי קדם ועד בכלל, הוא האיש. אמנם, כל דולה היא אישיות בפני עצמה, ויש דולות שיודעות את סוד הנוכחות הנעלמת, רואה ואינה נראית, נוגעת ולא נוגעת. כמובן, שאיני מתייחס למקרים יוצאי דופן, בהם הקשר בין האיש לאישה איננו מיטבי, או שמסיבות כאלה או אחרות, אין האישה חפצה בנוכחות האיש, או שאין הגבר מסוגל להתמודד עם המעמד הנשגב של לידת צאצאיו. כשלעצמי, הגעתי ללידה, לכל לידה, כאיש המאוהב באשתו אהבה שאינה תלויה בדבר, והלידה היתה עבורי מעמד נשגב, ממש כמו מתן תורה. מכיוון שלא הייתי במעמד מתן תורה, קרוב לוודאי שהלידה, היא בשבילי המעמד הנשגב ביותר, האפשרי במציאות הקיימת היום. ראשית לכל, השתתפתי בכל התהליך שקדם ללידה. ההיריון היה עבורי פלא עצום ומרגש מאין כמוהו. מעשה היצירה המופלא ביותר בו שותף האדם והאלוהים. הרחם הגדלה והולכת בקצב החיים של הצאצא המתפתח לו באהבה ובנחישות, היתה עבורי המשכן בו התגלתה השכינה. ככל שאשתי התקשתה להלך עם כרסה בין שניה, התקשיתי לעצור ברגשות האהבה וההערכה לאשתי כאם ואישה בהיריון. ראיתי בה את היופי בהתגלמותו. אין בריה יותר יפה מאישה בהיריון. השתתפתי בהכנת התרמיל ובו צידה לדרך, בו תצטייד אשתי, בצאתה לחדר הלידה. באה שעתה של היולדת המזמרת ויפה שעה אחת קודם. והנה מגיעים הצירים. כל ציר מעורר בי עוד אהבה לאישה ולרך הנולד. הצירים מביאים אלינו את האמבולנס, ואת הפאראמדיק הנפלא. יוצאים לדרך, וזוהי חגיגה לכל דבר ועניין. אין שמחה כהתרת הספיקות, והנה אין ספק, הגיעה השעה הגדולה. אני באמבולנס עם אשתי. אין מקום יותר טבעי. אנחנו יחד. מתכוננים לקראת השמש הזורחת ובאה אל תוך ביתנו. מזדרזים להגיע בזמן לידיהם האמונות של האחיות הרחמניות בשערי צדק. אין כמו צוות חדר הלידה. מלאכים כאלה לא פגשתי בשום מקום בעולם הזה או בעולם העליון. הם הדבר האמיתי. איזו זכות להיות איש צוות בחדר לידה ובמחלקת יולדות. להביא חיים לעולם. שיא השיאים של גינס. מגיע הרגע בו נכנסת האישה לפני ולפנים. ואני עומד לפני הדלת של חדר הלידה והלב מלא עד גדותיו. אני רץ אל התהילים. רץ אל התפילות. שומע את הקולות. רואה את הפסוקים רצים לי והדמעות יוצאות ואני בוכה לפני ואחרי שהצאצא לעולם יצא. כואב את הצעקות של היולדת, צועק לה עידוד בגרון חנוק. מבין יותר ויותר, שזהו, החיים כבר לא יהיו אותו דבר, ואני כבר לא אהיה אותו אדם. פתאום גבר נולד. גבר חדש. קוראים לו אבא. ואכן, לא רק הרך הנפלא נולד. נולדת האימא. נולד כאן אבא. אם תשאלו אותי מה זה גבר בעיניך? התשובה תהיה: אבא. גבר זה אבא. אבא זה גבר. המשמעות של חייך משתנה לטובה בעוצמות אדירות. הנה מציץ הרך הנולד מבעד לדלת. אתה רואה את עצמך מתבונן בך. נשמה בתוך גוף. בשר מבשרך. צאצא אהוב ומדהים. אתה כבר לא ברשות עצמך. אתה עכשיו אחראי. יש לך אחריות על אישה וצאצא. לא עוד חופשי ומשוחרר. אתה עתה בן חורין ומאושר. בחרת להביא צאצא לעולם. בחרת להשתחרר מכל התירוצים שמונעים נישואין והבאת צאצאים לעולם. אתה גבר אמיתי. עכשיו אתה צוק איתן. עכשיו אתה בשביל האישה והצאצאים. אתה לא לבדך. יצאת מריכוז עצמי. אתה כבר לא ילד אנוכי. אתה חי למען הזולת. זו תורה של חיים. אז מי פה נולד? נולד פה גבר. הלידה מביאה אל תוך האיש עולם ומלואו. השמחה היא עצומה. הברית בין האיש לאישה נחתמה ביתר שאת וביתר עוז. כל פעם שנולד צאצא מתחזקת הברית. ועדיין לא מצאתי מראה אלוהי יותר מאישה שמקבלת באהבה והתרגשות את הרך שזה עתה נולד לנו, אל חיקה. זו התגלות אלוהית ממש. ההנקה הראשונה היא נשיקת שמים וארץ. אתה עומד אל מול פלא החיים, פלא הנשיות, ויחד עם זה, פלא הגבריות. בכוונת מכוון לא בחרתי לעסוק כאן בחידושי תורה. למרות, שיש לי. למשל, כאשר התבוננתי בתורת היולדת, בפרשיות תזריע-מצורע, בספר ויקרא, מצאתי גילוי מעניין. השאלה ששאלתי היתה, מדוע סמוכה תורת היולדת לתורת הצרעת? לא היה מתאים יותר לשבץ את תורת היולדת בסמיכות לפרשיות מתאימות יותר? מכיוון שהתקשיתי בכך, חזרתי לעיין, והנה נתחדש לי. תורת היולדת מובאת בסמיכות לתורת המצורע, כי הם הפכים גמורים. הבאתם יחד, מחדדת היטב את הניגוד. תורת היולדת מבטאת את שיא הקשר האנושי. בין שני אנשים, השונים מאוד זה מזה, האיש והאישה, נוצר קשר, ששיאו הוא בהבאת נשמה לעולם. אין שיא יותר כביר מיצירה משותפת של חיים חדשים. לעומת זאת, תורת המצורע, היא השפל הגדול ביותר בקשרים אנושיים. מפרשת מרים למדנו כי הצרעת באה בשל לשון הרע. האדם הוא המדבר. כאשר האדם משתמש ברוחו המדברת בכדי לפגוע בזולת, זוהי שפלות מאין כמוה. שפלות המביאה בעקבותיה נגעים. כאשר מסמיכים את תורת היולדת לתורת המצורע, מבינים עד כמה הם ההיפך הגמור זו מזה. ואכן, כך אני חווה את הלידה. זהו שיא הקשר בין האיש לאישה. מי יהין להיכנס ביניהם באותם רגעים קדושים של לידה? רק מלאכים ומלאכיות מורשים להשתתף בגילוי שכינה נשגב כזה. זוהי ההזדמנות של האיש ושל האישה להתעלות יחדיו אל האלוהים. אין החמצה גדולה יותר, מהטעות העלולה להיות, באם האישה עולה לבדה אל האלוהים. יהיה לזה מחיר כבד בזוגיות. אין החמצה גדולה יותר, מהבגידה הנוראה, שבמקום האיש המתלבלב לקראת אשתו וצאצאו, תתייצב אישיות זרה ותגנוב את ניצוצות הקדושה. לעניות דעתי, אין חטא גדול יותר, כלפי האיש, מלהפוך אותו מיותר בתהליך הלידה. זהו חטא כלפי האישה, כלפי הזוגיות, כלפי הרך הנולד. כל רגע של יחד זוגי בעת הלידה, שקול כמאה שנים של ייעוץ זוגי. זוהי האמת לאמיתה. חוויתי לידה 12 פעמים. כל פעם זו היתה הזדמנות אלוהית יחידה במינה לברית עם האלוהים ובין האיש והאישה. השתדלתי בכל לבבי, ובכל נפשי, ובכל מאודי, להתעלות אל האהבה והאמונה, שבכוחה של לידה, לחולל באיש. אני מודה שלא תמיד הצלחתי לנכס לעצמי נכסים ראויים מהלידה. ההישג המיטבי תלוי בהבנה בין האיש לאישה, תלוי במשפחה והסביבה הקרובה. כולם שותפים לטוב ולמוטב בהידוק הברית או חס ושלום בהחלשתה. לשמחתי, הרוב קובע, ולרוב אכן התחזקה הברית. חוזקה של הברית נבחן על פי החוליה החלשה שבה. החולשה שבה, זו הלידה. יצאתי מחוזק מכל לידה ולידה. גם כשהיו כאלה שלצערי, לא יכולתי להיות נוכח פיסית בהן. אבל, אין תחליף לנוכחות ממשית, אישית, בלידה עצמה. מסתובבת לה הדעה, שלעתיד לבוא, תהפוך האישה לאישיות העיקרית באנושות. לא זאת בלבד, אלא שיש המדגישים הדגשת יתר את משחק המילים, שהאישה היא עקרת הבית, מלשון עיקר הבית. אין מילים בפי להביע את מחאתי כנגד אמירות אלה. יש בהן רוע בלבוש של דעת תורה. זאת מכיוון שיש בדעה הזו הפרדה בין האיש לאישה. זו השקפה מוטעית. אין איש בלא אישה. אין אישה בלא איש. כל פתרון אחר הינו קטסטרופלי. כמו בלידה, האיש והאישה הם שותפים מלאים. גם בעתיד העולם. גם בבית. השותפות המלאה היא ההישג העליון ביותר. עיקר הבית הוא האיש והאישה. הם יחד. הם יצאו למסע משותף מהרגע בו בחרו להיות יחד. במסע הזה יש לידה. עוד אחת ועוד אחת. ועוד כמה שיבחר האלוהים לברך אותם. הלידה היא נקודת מפנה. היא התבגרות של קשר הנישואין. יש בלידה התחייבות נצחית להמשך המסע. אין צורך להתחייב ללכת יחד באש ובמים. ההתחייבות ללכת יחד למען הילדים היא ההתחייבות הגדולה ביותר. לא עוזבים באמצע. גם אם האיש השתנה והאישה השתנתה לא עוזבים באמצע. נולד כאן קשר של ברית עתיקה ולעתיד שמתעצם מצאצא לצאצא. גילוי נאות, הצאצא הראשון שלי, זו צאצאית. היא מדהימה. ולכן, כל שימוש בלשון צאצא, מתייחס לצאצאית בדיוק כמו לצאצא, ואפילו יותר. לא זאת בלבד, יש לי שבע צאצאיות, וחמישה צאצאים. אני אוהב את כולם ונדהם מכל אחת ואחד. גילוי נאות, כל מה שנכתב כאן הוא דעתי האישית בלבד. לא זאת בלבד, שכל אחת ואחד רשאים לחלוק על דבריי, אלא שאני עצמי, פעמים רבות חולק על דבריי. לכל כלל יש יוצא מן הכלל. כל מה שכתבתי הוא בעירבון מוגבל מאוד. מרובים הם הגוונים, מרובות הן הדעות, ואל תתנו להחלטיות ולנחישות שלי, ליצור אצלכם את ההתרשמות, כאילו אני חושב שדעתי היא האמת הבלעדית. נהפוך הוא, אני יודע בוודאות, שיש דעות אחרות, שונות וטוב שכך. למרות זאת, זו דעתי, נכון לעכשיו, מרגע הקישי במקלדת ועד לרגע סיום ההקלדה. אני מקווה, שתרמתי לכם מכוחי, ניסיוני והבנתי. זו אשתי. זה מי שאני. אלה הם ילדינו. אלה הם לידותינו. כך חוויתי את הלידה. את הלידות. את הזוגיות. אני יודע שקיימות גם לידות במימדים נוספים. אני יודע שבין איש לאישה נולדת שליחות, נולדים ספרים, נולדים קשרים חברתיים, נולדים חידושי תורה וחידושי תודעה. אלה הן יצירות מופלאות לכל דבר ועניין. ולכן, הרשו נא לי לסיים בתפילה שייפקדו כל הנשים המשתוקקות להיפקד. שייפקדו כל הגברים המשתוקקים לפקידה. שנזכה כולנו לזרע של קיימא, זרע קודש, בנים זכרים, ובנות נקבות. מאירים ומאירות את העולם כולו בתורה ומצוות ומעשים טובים. שכל היצירות המשותפות לאיש ואישה, יעלו לרצון לפני ריבונו של עולם. תודה לך אבא אוהב, מבין, איכפתי ומתחשב שאתה. תודה לך אבינו שבשמים על החסד העצום שאתה עשית, עושה ותעשה עימי ועם אשתי, על כל הטוב המופלא שנתת לנו. שנזכה יחד כולנו להקביל פני משיח צדקנו, להקים מלכות קודש, לבנות את בית המקדש, למחות את זכר עמלק, ולהביא שלום וברכה בארץ ובעולם.
