כפי שפורסם בערוץ 7 אתמול, בישובים רבים ביהודה ושומרון ישנם בתים שהוקמו במרוצת השנים על קרקעות שהמדינה מתייחסת אליהן כאל קרקעות פלשתיניות פרטיות.

מדובר בישובים וותיקים וממוסדים ובמבנים שהוקמו במקרים רבים לפני שנים רבות, בתום לב ותוך מעורבות של רשויות המדינה השונות.

מבחינה משפטית, בדגש על הזירה הבג"צית, ההבדל היחידי בין מאות הבתים האלה למבנים שכבר נהרסו במגרון ובשכונת האולפנה בבית אל ולמבנים שכנגדם קיים כבר פסק דין סופי להריסה בעמונה ובעפרה, הוא 'רצונם הטוב' של ארגוני השמאל והחלטתם מתי והיכן להגיש את העתירה הבאה.

למרבה הצער, מדובר בכרוניקה ידועה מראש. ראשיתם של פסקי הדין החמורים בבג"צ בהתנהלות שערורייתית של פרקליטות המדינה, המשכם בחולשתה של המערכת הפוליטית שלא עמדה על שלה מול מערכת המשפט, וסופם בהנחות יסוד מטה-משפטיות ופוליטיות המונחות בבסיס הדיון בבג"צ, הנחות יסוד הרואות ביהודה ושומרון שטח כבוש ובהתיישבות הישראלית לא לגיטימית, בלשון המעטה.

התוצאה של כל אלו היא שרשרת של פסקי דין שיצרה הלכה משפטית שתחייב את הריסת מרבית הבתים האמורים אם וכאשר יובא עניינם לדיון בבג"צ.

מדובר באמת קשה ולא נעימה, אבל הגיע הזמן להודות בה ולהבין שהפתרון היחידי למציאות האבסורדית הזו הוא חקיקת חוק הסדרה על ידי הכנסת. חוק הגון, הגיוני ומתבקש, שמבוסס על עקרונות משפטיים מקובלים ושישנה את המצב המשפטי ויכפה על המערכת המשפטית את הסדרת הבתים חלף הריסתם.

חבל מאוד שיש גורמים בהתיישבות שנלחמים נגד החוק הזה ומנסים לשכנע שלא צריך אותו, שיש הבדל בין המבנים שעניינם נדון כבר בבג"צ לבין מאות המבנים הנוספים.

אותם הגורמים טועים ומטעים, הם עשו בדיוק את אותו הדבר בגלגול הקודם שבו עמד חוק ההסדרה על הפרק סביב הישוב מגרון. גם אז הם שכנעו את כולם שיש הבדל בין מגרון לאולפנה ושבתי האולפנה לא יהרסו. גם אחרי שהתברר שהם טעו הם המשיכו וטענו שהאולפנה ועמונה זה לא אותו דבר ושההרס ייעצר בבתי האולפנה. ושוב הם התבדו. כך קרה גם ביחס לתשעת בתי הקבע במרכז הישוב עופרה, שגם לגביהם הם היו מוכנים כמעט להישבע שלא יינתן פסק דין להריסה.

דברים שראיתי מרגבים אני רואה גם ממקום מושבי בכנסת ולכן אני טוען, ואני אומר זאת לחבריי בסיעה בכל הזדמנות, שחובה עלינו להתעקש על חקיקת חוק ההסדרה ולהתנות בכך את כניסתנו לקואליציה.