מישהו יכול להסביר, כיצד ייתכן שטרם חקרו לעומק אנשי מדעי הנפש, את שורשי המהפך המתחולל שוב ושוב בהשקפת עולמם של מנהיגים פוליטיים, שבעלותם לגדולה מזדרזים להשיל מעליהם את כל העקרונות שבשמם עלו לגדולה, ופועלים ממש הפוך??? מישהו יכול להסביר את זרעי הפורענות של המחלה הזו, המתפרצת אי שם באוויר הפסגות השלטוני, והיא משכרת ומשקרת כל כך? איך זה שברגע האמת הם מאבדים את המצפן והמצפון? למשל, בנימין נתניהו, שהתמחה בהרס אכזרי של כל האידיאולוגיה הלאומית, אשר צמח על ברכיה מאז עמד על דעתו בבית אבא: ממשיך להקפיא את הבניה ביו"ש ובירושלים, כאילו היה קבלן הביצוע של מרצ והפלשתינים; מוסיף לרדוף את ההתיישבות למרות היותה קבלן הביצוע של האידיאולוגיה הבסיסית שמתוכה צמח; מוחק במחי יד את כל הישגיה החשובים של ממשלתו הקודמת בתחום יחסי דת ומדינה, מפקיר את מערכות בתיה"ד והגיור, ואוטם עצמו משמוע שוועת גרי צדק, עגונות ומתגרשות ושאר מדוכאי "ייקוב הדין"; מפזר כספים ללא חשבון לכיסו של ציבור שאינו מוכן לפרנס את עצמו, וזאת בניגוד לתפיסתו הכלכלית הבסיסית; מתעלל דווקא במפלגה הכי קרובה לו מבחינה אידיאולוגית שאמורה היתה לסייע לו ביישום אמונותיו הבסיסיות – וכן הלאה. אבל כל הרפיסות הזו, שאולי מקורה בחששות מפני מה יאמרו הגויים, מתגמדת לעומת ריקודי ה'מה יפית' שמציג כבוד הנשיא ריבלין, מול הצמרת המשפטית. מדהים איזה מהפך קולוסאלי עבר עליו מרגע שנכנס לבית הנשיא, והיה מאוייבה המוצהר של "כנופיית שלטון החוק" (כך התבטא בזמנו בשיחה עם יצחק לבני ב'שיחת לילה' ברשת ב') לגדול מגיניה? סליחה, זהו אותו ריבלין, שבעבר האשים את נשיא העליון דאז אהרון ברק בניהול "הפיכה שלטונית המסכנת את יסודות הדמוקרטיה"? זהו אותו רובי שהשים עצמו באחרונה למלחך פינכתם ושולי גלימתם של ברק, גרוניס ונאור? כיצד יכול מי שנפל קרבן שווא לעריצותה של "כנופית שלטון החוק שהעלילה עלי, ועד היום אני נמצא כביכול בחקירה תחת אזהרה כשאין בכלל חקירה, והכל כדי למנוע מינויי לשר המשפטים", להפוך עורו וחברבורותיו הליכודניקיות, ולטעון שאוי לנו אם חלילה נעקור אפילו גרם אחד מן הכוח העצום שניכסה המערכת המשפטית לעצמה בכוח הזרוע ובניגוד לחוק, בהיקף שאין לו אח ורֵע בעולם כולו? וורטיגו מסוכן האלו, מר ריבלין, זה לא אתה שאמרת בהיותך יו"ר הכנסת, ש"בקרב חלקים גדלים והולכים במימסד המשפטי, הכנסת פשוט מיותרת. כי מה הרי מבין ח"כ פשוט, פרימיטיבי כזה, לפעמים מושחת כזה, בענייני חוקה וחוקתיות שברומו של עולם? מה מבינים 120 הנודניקים האלה שנבחרו על ידי ההמון הנבער"? בדרך נלוזה זו הולך גם ח"כ משה כחלון, ראש 'כולנו'. מאז הצטרפותו למערכת הפוליטית מיצב עצמו לצד מדוכאי המערכת המשפטית והתבטא: "לא מעניין אותי הבג"ץ". אך מעת שהפך להיות המיועד לשר האוצר, הוא מתנגד נחרצות לפסיקת ההתגברות (לפיה תישלל משופטי הבג"ץ היכולת לפסול באורח שרירותי חוקים שחוקקה הכנסת ברוב לגיטימי) ולשינוי חיוני במיבנה הוועדה לבחירת שופטים. אז מה באמת קורה להם, שבהגיעם לפיסגה הם מתבלבלים עד כדי כך ונכנסים לוורטיגו מסוכן שכזה? האם זוהי תולדה של אוויר הפסגות המדולל והערפילי שבצמרת, שמסמא את חוש הראיה ומטשטש את יכולת הכרת המציאות כמות-שהיא? למה, למשל, צריך ריבלין להתנגד נחרצות לשינוי מיבנה הוועדה למינוי שופטים, כשהוא יודע-גם-יודע שהמיבנה הנוכחי של הוועדה, מעניק כוח בלתי מרוסן לשופטי העליון המשכפלים את עצמם בשיטת חבר מביא חבר ומסכל דריסת רגל בבג"ץ של מיגוון מיגזרי החברה הישראלית? התבהמות זו – וסליחה על חריפות הביטוי, המשקף מציאות הזויה – אמורה היתה לחייב את סיעת הבית היהודי לדרוש לעצמה את תיק המשפטים, ולמנות לתפקיד אדם נקי כפיים ובר לבב, שיפעל לניקוי אורוות יסודי, תחת העיקרון המיקראי של "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא" (דברים א', י"ז). נכון אמנם שעד כה טירפדה המערכת, ברוב רישעות וזדון לב צריך לומר, מינוי שרי משפטים ובטחון פנים שאינם לרוחה, ע"ע רובי ריבלין, יעקב נאמן, רפאל איתן ואחרים, שספגו עלילות שווא רק על מנת להדביק עליהם תווית 'נחקר' שמנעה מהם כניסתם הלא רצויה למשרדים הנ"ל, כך שהחשש לעלילות-שווא די גבוה; אבל מצד שני, הרי מישהו צריך סוף סוף לשים קץ לחגיגת שיכרון הכוח הזו, ואם לא עכשיו אימתי. המהפכה החוקתית שנולדה בחטא כל אדם בעל ערכי מוסר בסיסיים, מבין כי הגיע הזמן לסלק את הרפש המוסרי מן האורווה הזו, שניכסה לעצמה כוחות אימתניים, שאיש במערכת הדמוקרטית לא העניק לה, ובוודאי לא החוק ועקרון הפרדת הרשויות. תיק המשפטים צריך להיות היעד. מישהו בכל זאת צריך להזכיר למערכת המשפט, כי עִם כל היותה מרוממת מעַם, כידוע וכמובן, הרי גם היא כפופה לחוק; ושמי שממונה על חקיקת חוקים, היא הכנסת, ולא ביהמ"ש, גם לא היועץ המשפטי, ולא הפרקליטות. אם מי מהם מעוניין להשפיע על החקיקה, וזו זכותו, שיתכבד ויואיל להסיר את הגלימה ולפעול מתוך הכנסת. וצריך גם להזכיר למערכת, כי שיא דווקא גאוותה - המהפכה החוקתית המהוללת - נולדה בחטא, ביוזמתו של הנשיא לשעבר אהרון ברק, ללא שום דיון ציבורי מפרה. היה זה בשנת 92', כשוועדת החוקה, שלמרצ היה בה מעמד בכורה, הוסיפה כמעט במחתרת לחוק כבוד האדם וחירותו, בלחציו של כבודו, ללא שום דיון רציני וסיעור מוחות, את הסעיף התמים-למראה הזה, שהעניק מאותו רגע לבית המשפט העליון יכולת לבטל חוקים שעברו כחוק בכנסת. המהפכה הזו שנולדה בחטא צריכה למות מיתת נשיקה. הגיע הזמן שה"ה ריבלין וכחלון, וגם סיעת הבית היהודי, יחדלו מריקודי ה'מה יפית', ויתרמו חלקם יעשו לביעור החטא, ולקבורתו הסופית, תוך הפגנת אינטגריטי של ממש, ממרומי עמדה מוסרית של מחוייבות לציבור ולדמוקרטיה, לַאֱמת ולַצדק. וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
