לאור המחאה ההולכת וגוברת של בני הקהילה האתיופית, התחייב ראש הממשלה נתניהו שהממשלה שתקום תשנה מדיניות ביחס לשילובם של בני קהילה זו בישראל, ותוציא אל הפועל תכנית מקיפה למתן מענה לבעיות הקהילה. בין אם מדובר במס שפתיים בין אם לאו, נראה שקברניטי המדינה מתעלמים מהעובדה שזעקתם של בני הקהילה עמוקה ושורשית יותר. הזעקה החוזרת והנשמעת באירועי המחאה של הימים האחרונים זועקת את הרצון של בני הקהילה שנראה בהם ישראלים, וכחברה נתייחס אליהם כאל שווים בין שווים. לא עוד תלמיד אתיופי, חייל אתיופי, חבר כנסת אתיופי, אלא ישראלים, יהודים, שווים. מציאות זו נראית בעיני רובנו רחוקה, אולם ישנם מקומות בהם היא מתקיימת. כך לדוגמה בפנימיות ובכפרי נוער רבים בהם לומדים בני הקהילה לצד תלמידים מכל חלקי הארץ - חיים יחד, מבלים יחד וחולקים הן את רגעי הקושי והן את רגעי השמחה. שם בחיים המשותפים הנערים והנערות אינם חשים בהבדל כלשהו ובוודאי שלא ממדרים את חבריהם על רקע תרבותי זה או אחר.. הם לא מתייחסים לצבע של חברם, אלא רק לאדם שנמצא מולם, שהוא נער בדיוק כמותם. בישראל של 2015, אותם כפרי נוער הם איים של שפיות עבור אותם נערים יוצאי הקהילה האתיופית בתוך ים סוער של אפליה וגזענות. בשובם הביתה, מרביתם חוזרים לשכונות ממודרות שמרבית תושביהן הם בני הקהילה, שם הם מורחקים מהעין ומהלב של כולנו. כך נוצרה מציאות שבה מרביתנו לא מכירים באמת את בני הקהילה האתיופית. חלקנו רואה אותם באוטובוס, בסופר, ברחוב, בבחינת חזיון חולף. ההדרה שלהם מונעת מאתנו לראותם כשכנים, כחברים לספסל הלימודים, כחברים לעבודה. ההזרה שגורמת ההדרה המכוונת שלהם מותירה חלל המפנה מקום לסטריאוטיפים ולדעות קדומות, וכתוצאה מכך לגילויי גזענות בדרגות וצורות שונות. לא השכלנו ללמוד מהעבר. למרות שהשד העדתי המזרחי ממשיך ללוות אותנו עשרות שנים כחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי, חזרנו על אותן הטעויות גם עם בני הקהילה האתיופית. אולם עבורם האפליה קשה וחזקה מתמיד היות ש צבע עורם מגדיר וממדר אותם א-פריורי בעיני החברה הישראלית. כאשר צעיר ממוצא אתיופי פוגש שוטר, מורה, פקיד או סתם אדם ברחוב, המפגש או ליתר דיוק ההתנגשות היא על רקע של דעות קדומות. לכן תכניות מהסוג שהממשלה תקדם המתמקדות בחינוך, קידום כלכל ומקצועי של בני הקהילה האתיופית, לא יתנו מענה לזעקתם האמתית. תחת זאת, יש לקדם תכניות שיתמקדו בחברה ככלל– בחינוך בבתי הספר, בסדנאות לפקידים ועובדי ציבור, בקמפיינים הסברתיים לציבור הרחב. נדרשת היכרות לעומק עם התרבות, המנטליות והפרט. עלינו לדרוש מקברניטי המדינה צעדים אופרטיביים מקדמים שבכוחם לפתור את שורש הבעיה, הובלת שינוי אמיתי תפיסתי וחברתי ולא למען הקהילה האתיופית אלא לטובת החברה הישראלית הסובלת מעיוותים תפיסתיים חברתיים. בעיית צבע העור אינה הבעיה של בני הקהילה האתיופית אלא היא בעיקר הבעיה של החברה הישראלית, שמתגלה כחברה ממדרת, שוללת את האחר. החברה הישראלית חרף הצהרותיה הנאורות לא עמדה במבחן. כשלון זה משחיר את פניה ואת תודעתה. בני הקהילה האתיופית שהתחילו במהפכה החברתית ויש לקוות התודעתית הם המצפן של החברה הישראלית לקראת השינוי התפיסתי שנדרש ממנה ושהחל במחאה השבוע.
