לפני כשבועיים, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, העלתה כרמלה מנשה, במסגרת תכניתה "עולים על ב" בקול ישראל, את השאלה: "מהי הדינמיקה שמובילה אנשים רגילים להיות רוצחי המונים, תוך הבנה שהסכנה טמונה בכל אחד מאתנו?". השאלה ראויה לדיון ציבורי, ואל יאמרו הצדקנים שאין לשרבב את לקחי השואה למציאות העכשווית. השרבוב נעשה בעצם קיום הדיון בצמידות ליום השואה. בדיון לקחו חלק חיילים לאחר שראו את ההצגה "הכיתה שלנו", ובעיקר החוקרת ד"ר מלי איזנברג מבית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן. כמובן שבמהלך הדיון ברדיו הוזכרו פרשת הרצח ההמוני בכפר קאסם ומושג הפקודה הבלתי חוקית בעליל. בין השאר קבעה החוקרת שדינמיקה כזו מתבססת על דה-הומניזציה של האחר, כלומר הצגתו כלא-אנושי. עוד אמרה החוקרת, בהתייחסות לשאלה הנ"ל, שמסוכן לומר שדינמיקה כזו לא יכולה לקרות גם אצלנו, וטענה שדרך הפריזמה של השואה יש לשאוף "לחינוך להומניזם, לדמוקרטיה, לביקורתיות, לריבוי פנים". כרמלה מנשה סיפרה על קציני צה"ל המבקשים לעסוק גם ברוצח ולא רק בקורבן, והטוענים שחשוב שקצינים יבינו את מגבלות הכוח. לא יעזרו כל הדיבורים על הגנה על בית המשפט העליון, כשהוא עצמו פגע אנושות במעמדו בשעה שאיפשר את ביצוע גירוש ההמונים ולא קבע באופן נחרץ שהדבר מהווה הפרה גסה של כבוד האדם וחירותו עד כאן דיון ראוי ושאלה חשובה. אבל, נראה שהמשתתפות בדיון, על אף שהסכימו שמסוכן לומר שדינמיקה כזו לא יכולה לקרות גם אצלנו, לא הפנימו את העובדה שדינמיקה כזו כבר קרתה גם אצלנו. נכון, לא מדובר ברצח המונים אלא "רק" בגירוש המונים ובנכונות לגרש עוד ועוד המונים. אחרי שנים רבות של דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה לציבור של אזרחים נאמנים שבנו את בתיהם בארצם, אחרי הפעלת "טובי" הפסיכולוגים בצה"ל להכנה מנטלית של אנשים רגילים לביצוע גירוש המונים, נשלחו קציני צה"ל וחייליו לפני כעשר שנים לבצע פקודה בלתי-חוקית בעליל – כזו שלא רק אסור לבצעה, אלא קודם כל אסור לתתה – הלוא היא הפקודה לגרש אזרחים נאמנים מבתיהם בארצם. לא יעזרו כל הדיבורים על הצורך ב"חינוך להומניזם, לדמוקרטיה, לביקורתיות, לריבוי פנים" אם המדיניות הרשמית של ממשלה בישראל היתה להפוך חיילים רגילים למגרשי המונים. אין טעם בדיבורים יפים על מוסר, על כיבוד האחר ועל כבוד האדם וחירותו כאשר המצע של מפלגות שלמות בישראל קורא לחזרה בקנה מידה גדול יותר על גירוש המונים. גם "שלום" ואפילו שלום אינם מצדיקים פשע שנאה כזה. אבל, בישראל פשע נגד יהודים אינו נקרא פשע שנאה, והיועץ המשפטי לממשלה ממלא פיו מים בהקשר זה. לא יעזרו כל הדיבורים על הגנה על בית המשפט העליון, כשהוא עצמו פגע אנושות במעמדו בשעה שאיפשר את ביצוע גירוש ההמונים ולא קבע באופן נחרץ שהדבר מהווה הפרה גסה של כבוד האדם וחירותו. אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על "גלולת רעל" לחוק יסוד, אבל להכשיר ולאפשר פגיעה אנושה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הלקח מהדיון - "מהי הדינמיקה שמובילה אנשים רגילים להיות רוצחי המונים, תוך הבנה שהסכנה טמונה בכל אחד מאתנו?" - הוא שיש לעשות הכל למניעת דינמיקה שתוביל את חיילי צה"ל לבצע גירוש המונים, יהודים או ערבים.
