ראשי ארגון "שוברים שתיקה" חברו אל המרים שבאויבי עם ישראל ומדינת ישראל הבאים להשמיד את מדינת ישראל ,תוך שהם מציגים עצמם כ "לוחמים ולוחמות מספרים על השטחים". בטרם אמשיך, אסייג את דברי שיתכן והמהלכים שהם מקדמים נובעים משילוב של אידיאולוגיה ערכית,תאוות פרסום אישית, נאיביות,טיפשות וחוסר ההבנה לתוצאות של מעשיהם הכל כך חמורים שנותנים חומר תעמולה לקוראים להשמיד את מדינת ישראל. רקע. מדינת ישראל נמצאת בדור הרביעי של הקרב על חייה מול מדינות ערביות מוסלמיות שאליהם חברו אנטישמיים נוצרים בעיקר מאירופה. הדור הראשון היו מלחמות צבא בצבא והוא אפיין את השנים 48-73. אחרי מלחמת יום הכיפורים (היו קרובים ביותר להכריענו) הם הבינו שצבאית לא יצליחו. אזי עברו לדור השני בשנות השבעים וחלק מהשמונים,שבהן ניהלו את הקרב להשמדת מדינת ישראל דרך "המלחמה הכלכלית" החרם הערבי והאמברגו. גם אסטרטגיה זאת קרסה הדור השלישי היה מלחמת טרור המתאבדים של האינתיפאדה השנייה כשעראפת (זוכה פרס נובל לשלום) שולח גלי מתאבדים כדי לגרום לציבור הישראלי להתיאש ולעזוב את הארץ ולרסק את הכלכלה. ניפוץ תשתית הטרור על ידי צה"ל גרמה להם להבין שהם חייבים להיות הרבה יותר מתוחכמים ואז עברו לדור הרביעי, ואולי המסוכן ביותר, שתכליתו ערעור מעמדה הלגיטימי של מדינת ישראל בקרב מדינות המערב באמצעות התקשורת ומובילי דיעה. החרם האקדמי על המחקר הישראלי, הפגנות סטודנטים בקמפוסים בארה"ב ואירופה נגד ישראל, היוזמה להוציא את נבחרת ישראל מפיפ"א, מימון עקיף של עמותות וגופים ישראלים (אולי גם את שוברים שתיקה) הם תולדה של האסטרטגיה הרביעית במלחמה להשמדת מדינת ישראל. הכספים מגיעים מדינות כמו קטאר וסעודיה ואחרות, שהעמידו לטובת הלוחמה מאות מיליוני דולרים (סכומים זעומים מבחינתם) ויעמידו עוד מליארדים ככול שיצטרכו למימון, בין היתר של,עיתונאים ועורכים של כלי תקשורת באירופה,צפון אמריקה, אוסטרליה וכל שאר העולם, מימון מעבדות וקרנות מחקר של פרופסורים באקדמיה ושל אוניברסיטאות במטרה להדק את החרם האקדמי, מימון פעילות של תאי סטודנטים כולל יהודים בארה"ב,אנגליה ושאר נקודות מפתח בעולם ועוד. זאת מלחמה ללא חומרי נפץ וללא הרוגים. אבל המלחמה הזאת מסוכנת בטווח הארוך לישראל הרבה יותר מהקרב על סיני ביום הכיפורים או בימים הקשים של האוטובוסים המתפוצצים באינתיפאדה השנייה. עיתון ה"ארץ" וגדעון לוי הפכו להיות כלי להציג שגם בישראל יש גורמים רציניים מאד שמסכימים איתם. ציטוטים וכתבות מתוך עיתון הארץ משותפים על ידם בכל הזדמנות. ארי שביט,לשעבר אחד הכתבים המובילים ב"ארץ", הפך עם ספרו החדש לכוכב תקשורת בארה"ב וכל יהודי אמריקאי שמתעניין בישראל רואה בו מומחה מספר אחד לישראל. על הרקע הזה, היציאה של "לוחמי ולוחמות" של "שוברים שתיקה" ופרסום והפצת ארס על צה"ל ומדינת ישראל מספקים לכל לאסטרטגים של אויבינו תחמושת מדהימה,מקורית ויעילה להמשיך ולשמוט בעיני אזרחי "המדינות הנאורות" ובראשם לציבור האמריקאי את הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. דוגמא לנזק הבלתי הפיך שגורמים האנשים שעומדים מאחורי התארגנות "שוברים שתיקה" היא התערוכה בציריך שבשוויץ שתיפתח החודש ובה מיצג מיוחד של התערוכה הנודדת של הארגון המציג: (מתוך NRG ) עדויות של חיילי צה"ל לשעבר שטוענים כי צה"ל ביצע הרג פלסטינים שלא לצורך ומנציחים את הטענה כי ישראל היא "מדינה כובשת". העדויות עוסקות, בין היתר, בפעולות צבאיות נגד פלסטינים וב"הפרה של זכויות אדם" לכאורה מצד חיילי צה"ל במסגרת שירותם. הכנס יתקיים במתחם האירועים "Culture Helferei" באמצעות ארגון "Medico International", שבסיסו בגרמניה ובשוויץ והוא פועל באפריקה, במזרח התיכון, בדרום אמריקה ובאסיה. באתר הרשמי של הארגון נכתב כי מטרתו להיאבק למען זכויות אדם: "אנו תומכים בפרטנרים מקומיים במטרתם ליצור תנאים כלכליים, חברתיים ותרבותיים שיאפשרו לכל אדם לחיות בכבוד". הארגון מממן אירועים בישראל וברשות הפלסטינית, בין השאר מטעמם של ארגונים ועמותות כגון "שוברים שתיקה", "זוכרות" ועוד. אני בטוח שגם התערוכה הזאת ממומנת בעקיפין ובתחכום על ידי הקרנות של קטאר וחבורתם במטרה לקעקע את זכותנו להתקיים. מאחורי "שוברים שתיקה" עומדים ישראלים שלדעתי חצו מזמן את הקווים האדומים. איבי נתן היקר ז"ל הלך לכלא על מפגשים עם עראפת, עזמי בשארה "הפוגע בבטחון ישראל" לא הזיק 5% מהנזק שהאנשים הללו מזיקים בשם חופש הביטוי והזכות הדמוקרטית. אני מכבד כל אדם ואת דעותיו, אבל האנשים הללו הם לא אנשי שמאל בעיני (שאין מחלוקת שהשמאל אוהב את מדינת ישראל לא פחות מאנשי הימין). ראשי "שוברים שתיקה" הפכו עצמם במודע או שלא במודע לאויבים מדינת ישראל. בימים אחרים ראשי "שוברים שתיקה" היו נשפטים לשנים ארוכות בכלא על פגיעה בבטחון ישראל. אני קורא לחברה בישראל,מימין ומשמאל, להגדיר מחדש את המונחים "פגיעה בביטחון ישראל" ואת חומרת הענישה על הפגיעה כדי שרשויות החוק יוכלו להתמודד עם פגיעות מבפנים.
