אינני חסיד כדורגל, בלשון המעטה. מורי ורבי, דב עירון ז"ל שלימד אותי ערבית ועוד אלף דברים חשובים לא פחות, קרא למשחק הזה "תרבות של סוליה". הוא צדק. הוא עזב את עולמנו לפני עשרות שנים ולא זכה לראות איך מדינה שלמה, מראש ממשלתה ועד אחרון יושבי הקרנות, מהכותרות הראשיות של העיתונים ועד טורי הרכילות, כולם, אבל כולם, עסוקים בשאלה הקיומית החשובה ביותר של עמישראל מאז חורבן הבית, האם יסלקו אותנו מפיפ"א או לא? האם רג'וב ימשוך את הבקשה או לא? כאילו שהשאלה הגורלית הזו עומדת בזכות עצמה וכל דבר אחר תלוי בה. אכן, כל המדינה נשטפה בתסמיני החרדה של "תרבות הסולייה" וכל מי שהיה משהו בשלפוחית שלו הרטיב מרוב פחד שמא נסולק מפיפ"א. מי יגלה עפר מעיניך, דב עירון? אלא שכאן אני חייב ללמד סנגוריה על כולנו, כי יש משהו אמיתי בתחושת הגורליות הקשורה לעניין פיפ"א, והוא הרצון של "הפלסטינים" (קבוצת שבטים שכמה ישראלים יצרו להם את תודעת העם יש מאין) לא רק לסלק אותנו מפיפ"א אלא מכל המזרח התיכון. בשבילם ישראל חייבת להיעלם לא רק ממגרשי המשחקים אלא מכל "פלסטין" (ארץ ישראל שאדריאנוס קיסר קרא לה על שם אויבי ישראל, הפלישתים, שאין להם שום קשר עם שבטי הערבים שפלשו לארץ מאז המאה השביעית). אלא מה שלא אמיתי הוא תחושת הניצחון בגרוש שיש לרבים מאיתנו לאחר שג'בריל רג'וב (טרוריסט מורשע שנידון למאסר עולם ושוחרר בעסקת ג'בריל בשנת 1985) הואיל בטובו למשוך את הבקשה "הפלסטינית" לסלק את ישראל מפיפ"א. זה ניצחון זה? העובדה שהוא עדיין כאן היא תמצית הכישלון של ישראל במלחמת הקיום על אדמתה. ביום שהוא הגיש את הבקשה הוא היה צריך להיות מושלך, או לכלא ישראלי או לשטח לבנון, לדוגמה, על הפרה של הסכמי אוסלו האוסרים על הפלסטינים לפנות לגופים בינלאומיים שלא על דעת ישראל. אבל אנחנו אשמים, לא הוא, כי הבוס שלו, אבו מאזן, גם הוא לא הושלך מפה ת"ק על ת"ק פרסה לאחר שהגיש לאו"ם, לבית הדין הבינלאומי ולעוד עשרות ארגונים בינלאומיים אחרים בקשות הצטרפות. הוא ראש וראשון בשונאי ישראל שהחליט ברוב חוכמתו להעביר את מלחמת החורמה נגד ישראל אל שדות הקרב הבינלאומיים שבהם היא חלשה יותר, פגיעה יותר, לחיצה יותר ונהנית פחות מהיתרון שיש לה בשדה המערכה פה. תחת פיקוחו תמנהל המסע הבינלאומי להחרים את ישראל, הטיל עליה סנקציות ולמשוך ממנה השקעות. אבו מאזן מוביל תהליך שתכליתו להכניס את ישראל למגרה של מדינה מצורעת, שכל העולם – כולל יהודים – יתנערו ממנה. כך הוא רוצה להכניע את ישראל ולהשמידה. כן, האמת חייבת להיאמר: להשמידה. רוצים שוב? ל-ה-ש-מ-י-ד א-ת מ-ד-י-נ-ת י-ש-ר-א-ל. זה מה שהוא רוצה וזה מה שהוא עושה. לאט אבל בטוח. אלא שגם אבו מאזן לא יכול לרשום פטנט על הרעיון להחרים אותנו בכל בימה. את הרעיון הזה הוא קיבל מדבריהם חסרי האחריות של הלמוט אוסטרמן (הידוע בציבור בשם "אורי אבנרי") ומידידיו בשמאל הישראלי דוגמת אלון ליאל, יוסי ביילין, שימון פרס (אבי הזיית "המזרח התיכון החדש", שפעם – ברגע של איוולת – ישראל בחרה בו לנשיא), ועוד טפשים רבים אחרים העומדים ו"מזהירים" את עם ישראל מהידרדרות במצבו הבינלאומי אם לא יקים עוד מדינת טרור על הרי יהודה ושומרון עבור רוצחים מסוגו של ג'בריל רג'וב והספונסרים שלהם דוגמת מחמוד עבאס. הגיע הזמן להתעורר. הקרב איננו על מקומנו בפיפ"א אלא על מקומנו בארץ. הבעיה איננה הקבוצות של היישובים ביהודה ושומרון אלא היישוב היהודי בהתנחלות תל אביב. האויב הוא אותם זרים שאנחנו הבאנו אותם בשנת 1993 כדי לשלוט בחמולות של חברון, שכם וקלקיליה. הם מחפשים לגיטימציה לשלטון הרקוב והמושחת שלהם באמצעות מלחמה נגדנו, והם יעשו הכול כדי ליצור לעצמם תדמית של לוחמים מצליחים. אנשי הסמול שלנו הם המורים והמדריכים שלהם. בושה וכלימה. אנחנו חייבים להתעשת, להפוך את השולחן, לסלק מפה את כל צבא שכירי החרב שהבאנו מתוניסיה ולהעביר את השלטון בערים הערביות של יהודה ושומרון למשפחות המקומיות בצורת אמירויות עירוניות. ישראל חייבת להישאר לעולמי עד במרחב הכפרי כדי לוודא שלא צומחת לנו עוד חמאסטאן עם רצף טרוריסטי מהגבעות המשקיפות על דימונה ובאר שבע בדרום עד ההרים המאיימים של עפולה ובית שאן בצפון, דרך כל מישור החוף וירושלים. הגיע הזמן לומר את האמת: ארגון השחרור הפלסטיני שקם ב-2 ביוני 1964, שלוש שנים לפני אקיבוש, נועד לשחרר את פלסטין של אז, כלומר את תל אביב, חיפה, נהריה ובאר שבע, לא את חברון, שכם ורמאללה שהיו תחת כיבוש ירדני. עד היום הזה לא שינה הארגון לשחרור פלטין כולה את האמנה שלו, את המטרה שלו ואת הפיתרון הסופי של בעיית היהודים בכל העולם, שאותו התווה המנהיג המייסד של שקר הלאומיות הפלסטינית, חאג' אמין אלחוסייני, שנטל חלק פעיל בהשמדת חצי מיליון יהודי הונגריה בשנת 1944. אבו מאזן, ג'בריל רג'וב והרוצחים האחרים, שותפים מלאים לחלום של הפושע אמין אלחוסייני, והם מנסים בכל כוחם להגשים אותו בדרכים שלא יעירו את עם ישראל ולא יפקחו את עיניו לראות את האמת. אנחנו ישנים והם מובילים אותנו להשמדה, דרך המסדרונות הבינלאומיים, דרך בתי המשפט בעולם, ודרך פיפ"א. על פי גישת הארגון לשחרור פלסטין, כל הארגונים והמוסדות הבינלאומיים הללו הם פרודות גז שכשיגיע לריכוז הנכון הוא יחנוק את ישראל למוות איטי אך בטוח. כל שהם צריכים לעשות הוא לפתוח את ברזי גז ההרדמה מסוגו של התיאום הביטחוני כדי שלא נשים לב לגז האמיתי, הקטלני, שהם מרכזים סביבנו. זה לא קרב על הכדורגל. זו מלחמה על קיומו של עם ישראל בארץ ישראל כולה, מתל אביב עד אריאל, מחיפה עד קרית ארבע, מבאר שבע עד מעלה אדומים. הארגון לשחרור פלסטין כולה לא רוצה אותנו כאן בכלל, והגיע הזמן לומר את האמת: ההסכמים שנחתמו איתו מאז 1993 הנקראים הסכמי אוסלו היו טעות אסטרטגית ופטאלית של ישראל שהלכה כמו קבוצת ילדים תמימים אחרי ערפאת, החלילן מהמלין, שתקע אותם במערה חסרת מוצא. הגיע הזמן להעיף מפה לעזאזל את הרשות הפלסטינית לפני שהיא הופכת לעוד מדינת חמאס, באמצעות בחירות כמו שכבר קרה בינואר 2006, או בהשתלטות אלימה כפי שאירע בעזה ביוני 2007. למישהו יש יכולת להבטיח שזה לא יקרה גם ביהודה ושומרון? ומכיוון שאין לאף אחד בעולם דרך להבטיח שתסריט סביר זה לא יקרה, עלינו לנקוט צעד חיוני זה, וכל רגע שעובר מקשה את ביצוע הצעד הכל כך נכון ומתבקש. מתי נעשה את זה? אחרי שחמאס ישתלטו על המדינה הפלסטינית העלולה לקום ביהודה ושומרון? כמו שעשינו את זה בעזה? ותודה לטרוריסט המורשע ג'בריל רג'וב שגילה לנו את האמת, אם היינו זקוקים לגילוי הזה.
