מאז שערכנו את הראיון הזה ב"העולם הבוקר", אני נסער. בראיון הייתי יחסית מאופק, אבל מאז אני בוער מבפנים, זה שורף אותי ולא מרפה. לא שלא ידעתי על מעללי "שוברים שתיקה", אבל לא תיארתי לאיזה מרחק הלכו החבר'ה האלה עם המזימה שלהם - להחיל על צה"ל אמות מידה מוסריות עאלק, שהדרך היחידה לעמוד בהן היא לא להלחם, להפסיד, להכנע. ל"שוברים" יש קוד אתי משל עצמו. הקוד אומר שצה"ל אמור להוציא בפינצטה את החמושים הנלחמים בו מתוך האוכלוסיה האזרחית הנותנת לו מחסה, או מאולצת לתת לו מחסה, ושאם לא ניתן לעשות זאת, אז יש להקריב חיילי צה"ל כדי לא לפגוע בחפים מפשע. ראו חוסר תשובתה של מנכ"לית הארגון לשאלתי - מה עדיף, חייל צה"ל אחד הרוג או אלף לא מעורבים עזתים הרוגים. מבחינתה, כך נראה, עדיף חייל הרוג. ואחד מול מאה? ומול עשרה? ואחד מול אחד מה? לי התשובה ברורה. דווקא פתגם ערבי אומר- "מאה אמהות יבכו, ולא אמא שלי". מי שרוצה שאמא ישראלית תבכה, הוא האויב. מי שמעדיף שאמא שלי תבכה ולא מאה מהצד השני עבר את תהליך ההזדהות המוחלטת עם האויב, המקובלת בעם שלנו אלפי שנים. התקשר אלי היום אריה בר-אור, אבא של רס"ן צפריר בר-אור ז"ל סמג"ד גדס"ר גולני שנפל בקרב הידוע בסג'עיה, אחרי שיום לפני הכניסה ביטלו לו ולחייליו את כל התכניות המבצעיות וכל האימונים ירדו לטמיון, בגלל החשש לפגוע בלא מעורבים, בגלל החשש מ"שוברים שתיקה". הוא הודה לי על הראיון הזה. הודיתי לו בחזרה על קורבנו הנוראי. הוא אמר שהוא רואה ב"שוברים שתיקה" אחראים חלקית למותו של בנו הנפלא. הסכמתי איתו בזעם. "צה"ל זרק את הקוד האתי שלו בצוק איתן", אמר נציג "שוברים" בפרלמנט האירופי לפני כמה ימים, ויצר נזק היקפי בלתי ניתן לתיקון. מתן כצמן הנפלא המופיע כאן בראיון וגם חברים שלי שעובדים קשה להסביר את ישראל באירופה אומרים ש"שוברים שתיקה" משאירים אדמה הסברתית חרוכה אחרי שהם מקפלים את המופע הנודד שלהם, הממומן בכספי האנטישמיות החדשה. הם עושים את זה בכוונה, כדי להביא את ישראל למקום כה מבודד על רקע מוסרי כביכול, שלא תהיה ברירה אלא להכנע וליישם את חזונם המנותק מכל מציאות מתרחשת במזרח התיכון. ל"שוברים שתיקה" אין קוד אתי במלחמה שלו בישראל. הכל הולך במלחמה של מיעוט זעיר, שבאין דרך אחרת לשכנע את העם בישראל בצדקת דרכו החליט לגרום לשנאה עולמית כלפי המדינה הנדירה ביופיה הזאת, שנאה שתביא אותנו לכניעה. הם טועים. גם אם נהיה מנודים כמצורעים חולי כלבת לא נחיל עלינו את כללי הלחימה ש"שוברים" מציעים, כי אז נמצא עצמנו על דיונה, לבושים כתום, עם איזה פסיכופט עטוף שחורים מאחורינו. בינתיים נתמודד עם הזעם הפנימי על כל תמימי אירופה שקונים את השקרים המבחילים של "שוברים שתיקה" - כי הם רוצים לקנות, מתים על הסחורה הזאת. נתמודד עם הידיעה שבתוכנו חיים ופועלים אנשים שעברו היפוך תודעתי ועכשיו עושים הכל כדי שנפסיד בקרב מול האיסלאם. נכבוש את הזעם, נקבל צרבת, נירק דם, ונזכור את כולם.
