תנ"צ אפרים ברכה, שעמד באומץ ובנחישות בחזית המאבק בפשיעה המתגברת, שילם בחייו את מחיר הרשעות ורוע הלב המצויים בחברה הישראלית בכלל ובתקשורת בפרט. בשבועות האחרונים דמותו הוצמדה לקיר קלון, וכל חסיד שוטה, עיתונאי וטוקבקיסט הטיחו בו רפש. רכילות אכזרית נוסעת על גלגלי המדיה, וכל יד משמנת את צירי הרוע שבה. רבים בתוכנו קראו בצמא את דברי ההשפלה, אולי גם נטו להאמין להם, עד כי נדמה שהיו יותר אוזניים זדוניות מלשונות רעות. נורות האזהרה היבהבו, אך מי העלה על דעתו שחוקר משטרה מוכשר וקשוח - גם הוא בן אנוש רגיש, שיכול ליפול חלל בשדה הקרב של גורמים בתקשורת הישראלית, שמזמן שכחו מה משמעות כבוד האדם, אינם מקפידים על כללי אתיקה עיתונאית והופכים ברגל גסה את חופש הביטוי לחופש השיסוי. כבוד האדם הוא ערך יהודי בסיסי ומצוי בתשתית הדמוקרטיה הישראלית. חברה מתפוררת כאשר שמם הטוב של בני אדם הופך להיות כלי משחק ציני ומרושע בידי גורמים אינטרנסנטיים, שמפעילים כלי תקשורת. כך גם כאשר עיתונאים מסגירים מקורות ומפעילים השפעה בלתי הוגנת על עובדי ציבור בנושאים הרגישים ביותר בחייהם. מילים יכולות להרוג, החיים והמוות ביד המקלדת, בייחוד כאשר היד לא רועדת כשהיא מדפיסה עובדות לא בדוקות, חצאי אמיתות ורכילויות. בני אדם משקיעים שנים רבות עד שהם זוכים להוקרה על פועלם. כל מה שיש להם הוא שמם הטוב והערכת הסביבה שבה הם פועלים. ואז ביום אחד, ללא כל הכנה, האדם מוצא עצמו חשוף מול מתקפה תקשורתית בלי יכולת להתגונן. הנכס היחיד שיש לו נלקח ממנו ברגע, ובשל כך הוא מאבד גם את טעם חייו. בספר דברים נאמר כי כאשר מוצאים חלל בשדה, זקני העיר יוצאים אל מקום מציאת הגופה ואומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה... ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל". הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית, שדורשת מכולם ניקיון דעת, יושרה והגינות, תעשה גם היא את חשבון הנפש שלה. חובת התקשורת לחקור, לבקר, לחשוף ולהאיר לעין השמש, אולם את התפקיד הזה יש למלא באחריות. מן הראוי שאת שהתקשורת דורשת מאחרים - תדרוש קודם כל מעצמה; חשבון נפש שיכול להיות הנצחה לזכרו של איש משטרה מסור, שהפיל עצמו על צדקת משמרתו. מתוך "ישראל היום"
