בעידן המודרני, כך הסבירו לנו נביאי השקר מן הליכוד, אין עוד צורך במפלגות מיגזריות. הליכוד, כך הבהירה לנו ציפי חוטובלי, יו"ר המטה הדתי-לאומי בליכוד, יעשה את העבודה לטובת הערכים הייחודיים של השותפה הכי טבעית שלו, הציונות הדתית. פרשני עיתון החצר של נתניהו, ישראל היום, הפציצו אותנו בטענה, שעבר זמנה של מפלגה מיגזרית דתית לאומית. "דתי לאומי אמיתי מצביע ליכוד", אמרו הסטיקרים. "יש לנו מספיק בכירים מהמחנה הדתי לאומי", הסבירו מלחכי הפינכה והתועמלנים. "הנה לכם ייצוג דתי לאומי מכובד: אלקין, חוטובלי, אדלשטיין, וסרוגים לא מעטים אחרים. הם ידאגו לכם. עבר זמנה של מפלגה מיגזרית". אז זהו, שלא! בדיוק הפוך. ממש הפוך. שוב ושוב מתברר שככל שהדבר נוגע לליכוד, הכל דיבורים. רק השבוע נענתה הממשלה לבקשת רה"מ נתניהו להעביר את הטיפול והאחריות בתחומים שהציבור הדתי לאומי טיפח, שיפר וקידם (גיורים, מערכת בתיה"ד, כשרויות ועוד), לידי השטיב'ל החרדי של ש"ס. הנה שוב התברר, שלא רק שיש צורך במפלגה דתית לאומית חזקה, אלא שכל קול שנתן הציבור הדתי לאומי לליכוד, היה במקרה הפחות גרוע קול מבוזבז, ובמקרה היותר גרוע, קול נטו למען קידום החרדיזציה מבית ש"ס. לא משקל נוצה ועוד התברר שאפילו משקלם של הקרויים דתיים לאומיים בליכוד, אינו שווה בעיני הנהגתו אפילו כדי משקל נוצה. נתניהו, כשם שהוא לא סופר את הבית היהודי ומותיר מתוך שחץ את המפלגה הציונית דתית היחידה לסוף התור, כך הוא נמנע מלספור את החוטובלים והאלקינים שלו. אז נכון שלפני הבחירות הזיל הליכוד דבש ונופת צופים על המצביע הדתי לאומי. המטה דתי-לאומי הבטיח לנו, ש"דתי לאומי מצביע ליכוד" ומכר לנו בדותות על החיים היפים הצפויים לאחר הבחירות. "ראש הממשלה", כתבה חוטובלי בדף הפייסבוק שלה, "ישקף את הברית עם הציונות הדתית בכך שהבית היהודי תהיה שותפה בכירה בקואליציה". אלא שבליכוד, כמו בליכוד, מדברים בשתי שפות. אחרי הבחירות מגלים לנו שהכל היה תרגיל הונאה גדול: נתניהו נחת, דבר ראשון, בחיק המפלגות האנטי ציוניות והתמסר לגחמותיהן, תוך כדי התעלמות מן האלקינים והחוטובלים ומצביעיו מן הציבור הדתי לאומי, שכל כך תמכו בו (איך אמר בנט בהופעת ערב בחירות באריאל? – "אם אתם לא רוצים להצביע לי, תצביעו ליכוד"). אחרי הבחירות לא נספר אף אחד: לא מצביעי הבית היהודי הוותיקים שערקו לליכוד, ובכללם מיטב ידידַי, שכנַי וחברַי לספסלי בתי הכנסת, ולא אותם ראשי מועצות ביו"ש, ואותם ראשי המכינות והישיבות, שנפלו בפח הכוזב: "דתי לאומי מצביע ליכוד". אחרי שקיבל את קולם ביצע הליכוד פניית פרסה בוגדנית, וביצע מכירת חיסול בשיטת 'הכל כלול', של כל סוגיות דת ומדינה, לגבאים מש"ס, עבדיה הנרצעים של הקיצוניות הליטאית. שוב הוכח שנתניהו סובל מתסמונת אי הכרת תודה, ומסינדרום ריצוי המפלגות החרדיות, שמניפות מולו אקדח חלוד: אנחנו הולכות לקואליציה עם בוז'י ולבני. אילו באמת היו נתניהו וחבריו לצמרת הליכוד רוצים להכיר תודה לציבור הדתי לאומי, אשר 'נכנס מתחת לאלונקה' כדי להצילו מקריסה, ולמנוע מעצמם כניעה מחפירה, ללא קרב, לגחמות ש"ס, היה להם על מה לסמוך. ככלות הכל, לבית היהודי 8 מנדטים בכנסת, לעומת 7 לש"ס ו-6 ליהדות התורה, ורק מכוח מתימטיקה זו (בתוספת סיפור תרומת האיברים של מצביעי הבית היהודי ברגע האמת לטובת הליכוד), היה הבית היהודי זכאי למניית זהב בקואליציה. יבוא ויטען מי שיטען, שלשתי הסיעות החרדיות יחד 13 מנדטים, ומכאן זכותם למניית הזהב. אלא שטענה זו אינה מחזיקה מים. מולה ניתן לטעון, ביושר, כי כל הח"כים הסרוגים בקואליציה, מונים גם הם יחדיו 13 ח"כים ויותר (ובכנסת כולה מספרם גדול יותר), כך שאין בטענה זו כדי להסביר את בגידת הליכוד, וריצת מנהיגו לקנוסה. הדוסומטר החילוני יתכן שאחד הגורמים הכמוסים לנהייתו של נתניהו אחר החרדים, היא תחושה שגויה המקננת בתוך תוכו, וכנראה גם בלבם של כמה מחבריו, כי החרדים הם המייצגים האותנטיים של היהדות. אלא שהדוסומטר שלהם כוייל בטעות לקבוע אותנטיות על פי אופנת לבוש זרה שנתפסת בטעות אותנטית – אופנת הגלימות השחורות של כהני הדת באירופה (להבדיל), ואופנת הביגוד של האצולה האוסטרו הונגרית במאה ה-17. הדוסומטר האמיתי, מר נתניהו וחבריו, אמור לבחון על פי מדדים אחרים: יהדות מכילה ולא מגרשת, יהדות מקרבת ולא דוחה, יהדות ידידותית ולא מנַדָה, יהדות מאירת פנים ולא כזו המערימה חומרע'ס ודוחק שלא שיערום אבותינו. אחד מגדולי פוסקי היהדות המכילה בדור האחרון, הרב עובדיה זצ"ל, קבע ש"אם יש למתגייר ידע סביר ויש סיכוי שיקיים מצוות, יש לגיירו". וכך גרס הרב הראשי עוזיאל זצ"ל, שעוד הרחיב מעבר לכך. והרדב"ז כתב כבר לפני 400 שנה, שקבלת המצוות היא רק "מצווה מן המובחר". וכך כתב הגאון רבי שלמה קלוגר, בעל 'האלף לך שלמה', שפסק כי קבלת מצוות אינה אלא מדרבנן ולא מדאורייתא (ותודה לרב חיים אמסלם, שליקט בספרו החשוב 'זרע ישראל' מקורות אלה ואחרים). בוודאי שאפשר למצוא בארון הספרים היהודי גם דעות מחמירות. בוודאי שיש. אפילו במחנה הציונות הדתית. אלא שהשאלה היא מה מעמדן בזמננו, כאן בארץ הקודש, המוצפת מאות אלפי עולים לא יהודים, שמחר-מחרתיים יינשאו ללא גיור ליהודים, וירחיבו לאין שיעור את אסון ההתבוללות, עד כדי סכנה מוחשית לשלימות העם ואולי לעצם קיומו. אבל הליכוד ונתניהו אינם רואים מעבר לטווח הקצר שמתחת לאף. האופק אינו נלקח בחשבון. ולכן עצוב שבעתיים, שכל כך הרבה דתיים לאומיים נתנו יד לביזיון הזה.
