כפי שבוודאי שמעתם, בסוף השבוע שעבר התקיימה בישיבת אורות האר"י בצפת התכנסות חיזוק, עידוד ותמיכה. הציבור באזור נקרא לבוא ולחזק את משפחות האברכים ואת בחורי הישיבה והצוות בשעתם הקשה. ההיענות לקריאה הזאת הייתה גדולה, ואל המקום הגיעו רבנים, אנשי ציבור, תושבי העיר והורי תלמידים. את הערב הנחה הרב אנגל מרבני הישיבה. הוא תיאר את המצב סביב הפרשייה הכואבת בישיבה ואת המצב עתה. לדבריו, כשהרב שמואל אליהו שליט"א קרא לו וסיפר לו על העניין, הוא דאג מאוד מההשלכות של הפרסום על מה שיקרה בישיבה. מן הסתם תלמידים יעזבו, חלק אולי יורידו את הכיפה, יהיה שבר גדול ומשבר שיפיל את הישיבה. כמה מן הדוברים בכנס דיברו על כך ששבר ומשבר הן מילים בעלות משמעות כפולה. המשביר הוא המפרנס, ואילו שבר זה השפע הניתן. משבר הוא גם כיסא היולדת. מקשיים צומחים דברים גדולים. הרב אנגל תיאר את המצב בישיבה היום בהתפעלות גדולה. מתברר שאף תלמיד לא עזב את הישיבה, ועל הורדת כיפה אין מה לדבר. אומנם הזמן שעבר הנו קצר מאוד. תופעות יש לבחון בממד זמן ארוך יותר, מה גם שיש אפשרות שתלמידים חושבים לעבור לישיבה אחרת ועדיין לא סיפרו על כך. אך בכל מקרה זה שהדבר לא קרה מיד זו תעודת כבוד לתלמידי הישיבה ולרבניה ראש העיר צפת דיבר על מקומה החזק והיפה של הקהילה בעיר. הוא ציין שחשוב לו מאוד שהקהילה הזאת תמשיך ותתקדם, תמשיך ותתרומם, וכי הוא ואנשיו דואגים למקום ולמשפחות בדרכים שונות כדי לעזור להם לחזור לשגרת חיים בריאה. הוא גם הזכיר את התמיכה ואת העמידה האיתנה עם הרב שמואל אליהו, רב העיר. הציבור ברחבי הארץ חייב תודה גדולה מאוד לרב שמואל אליהו שליט"א. לא קל ולא פשוט, בלשון המעטה, לצאת כנגד אישיות ציבורית. כנגד אדם שאתה עובד אתו שנים רבות, מתפלל אתו מדי בוקר ונחשב למקורב אליו. לא קל לעמוד מול הבודדים שמלעיזים ומפגינים נגד. הרב עשה ועושה קידוש שם שמים גדול בהתנהלות שלו סביב העניין הזה, מה שלצערנו לא ברור מאליו אצל כל אדם ורב. הוא מלווה את המשפחות ואת הבחורים במסירות נפש גדולה, לילות כימים. מעודד אותם ויודע גם לבכות, להדריך, לכוון ולתת סיוע נפשי ופיזי לכל דורש בישיבה ובסביבתה. בשבועיים האחרונים ביקרתי פעמיים בישיבה בצפת. ראיתי את הקושי ואת ההלם. את תחושת הבגידה ואת הבלבול והמבוכה. פגשתי חבורה חזקה ובריאה בנפשה. תלמידים שדואגים זה לזה, תומכים ומטים שכם. ליבון הדברים נעשה לאורך ימים ולילות. הם משחנ"שים, מתבדחים ואפילו שרים ורוקדים יחד. מהבחורים שאותם פגשתי שמעתי על כך שהם מתכוונים להישאר בישיבה. למרבה הפלא, הם מרגישים איזושהי תחושת הקלה ואוורור. שחרור מאיזושהי תלות שהעיקה עליהם. הבנה חדשה שעבודת הקודש שלהם היא כלפי ה' ולא כלפי אף אחד אחר. משהו שהעיב ברקע ופתאום נעלם. אכן חבורה חזקה ומיוחדת. מהכינוס ומהאווירה שהייתה בו עולה שהישיבה צועדת קדימה, מחפשת ראש ישיבה חדש, מעודדת ומחזקת את תלמידיה ואת משפחות האברכים. הרב חיים בזק, דיין בעיר, ואשתו הרבנית טובה, האחראית על השירות הפסיכולוגי, דואגים אף הם בצדדי הרוח והנפש כנדרש. הרב שמואל כועס על רמיזות בדבר ממזרים ומכריז שאין צורך בדיבורים על גירושין וכד'. צוות ר"מים נפלא וחזק, שחווה את הקושי בעצמו, מעניק תוך כדי ההתמודדות תמיכה גדולה בבחורים. מבחינתם הם מוכנים לקלוט את שיעור א' החדש בעוד קצת יותר מחודש. בכינוס דיברו גם הרב אברהם ליפשיץ, ראש מִנהל החמ"ד, הרב דוד לחיאני מצפת, הרב ישועה בן שושן, מנכ"ל הישיבה, הרב גד כהן וכן הרב דב זינגר, ראש ישיבת "מקור חיים" שעברה לפני שנה משבר קשה וצמחה ממנו. הרב זינגר דיבר על תורה של רבי נחמן מברסלב, שבה יש מצב שאדם לא רואה את נקודת האור והחיוב בדבר שהוא נמצא בו ואז הוא שואל "איה", ועצם השאלה מעידה על חיבור וקשר. הקב"ה מצפה לשאלה כזאת, ובזכותה הוא מצמיח ישועה חדשה. אכן ישועה חדשה צריכה הישיבה. שאווירת הליכוד והחוסן שקיימת עתה, תלך ותתגבר, תלך ותימשך. שצוות הישיבה ימשיך בעשייתו החיובית. שמשפחות האברכים ימצאו כוחות להתקדם ולהיבנות. להתפתח ולהיות שמחות ובריאות בנפשן. אסיים בברכת כהן הדיוט וברכת ויהי נעם ה' עליהם ועל מעשי ידיהם. אמן.
