1. עשור לתכנית התנתקות. ארבע שנים לעסקת גלעד שליט. רק עכשיו מתברר כמה רבים התנגדו אז, או לפחות היו מלאים בספקות, ולא העזו לבטא זאת בקול רם. איזה מנגנון תקשורתי-ציבורי מתנהל פה בזמן אמת ולא מאפשר שיח פתוח שבו כל הקולות נשמעים? איך אפשר למנוע הפנינג כזה של מקהלה אחידה בפעם הבאה? 2. "התלבטתי רבות מה לומר בערב זה," פתח סא"ל שלום אייזנר את נאומו. זה היה במחנה רעים, באוגדת עזה, בשבוע שעבר. אייזנר, לשעבר סגן מפקד חטיבת הבקעה, תועד כשהוא מכה בנשק האישי שלו פעיל פרו-פלסטיני מדנמרק, במהלך הפגנה בבקעה. הסרטון שודר שוב ושוב, ואייזנר זכה מייד לטיפול המתבקש: דמות ב"ארץ נהדרת", גינוי גורף, השעיה עד לסיום התחקיר בנושא, חיבוק מטריד מהימין הקיצוני והדחה על ידי הרמטכ"ל. לבסוף, הסדר הטיעון עימו הוביל להתנצלות שלו על הטעות, לחודשיים של עבודות שירות ולסיום שירותו בצה"ל, כעת. "איך מסכמים בכמה מילים 24 שנים וחצי בצה"ל?", שאל אייזנר את הקהל, שכלל פקודים ומפקדים מכל השנים. "מבצע דין וחשבון, מבצע ענבי זעם, לבנון, אינתיפאדה שנייה, חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה, עמוד ענן, צוק איתן ועוד ועוד. אני אסכם כך: כל מה שעשיתי נבע מאהבה, גם הטעויות, וכן, עשיתי גם טעויות. אבל קשה לי להתעלם מכך, שמחר יבואו אל חדרי החקירות של המשטרה הצבאית חברים וקצינים, בגלל אירועי לחימה". אייזנר לא פירט אבל הקהל הבין היטב: הוא התכוון למח"ט בנימין, ישראל שומר, שנחקר אחרי שירה למוות בפלסטיני שיידה עליו אבנים, ולסא"ל נריה ישורון, שנחקר על "מטח הכבוד" שירה לזכר החייל דימה לויטס. בדבריו ניכר היטב הצער שלו. לא על כך שהתפרסם בכל הארץ כ"קצין המכה", אלא על תרבות ארגונית שמובילה לכך שהוא צריך להפסיק ולשרת. האם באמת טעות כזו צריכה להביא להפסקת כהונה? האם קצין כמו אייזנר לא יוצא מתקרית כזו, אחרי התנצלות והסקת מסקנות, קצין טוב ומנוסה ובוגר יותר? האם אין מקום ליישם מושגים כמו תיקון ותשובה, ולא רק הדחה וסילוק? האם המערכת צריכה להיכנס להיסטריה כמו אחרוני הטוקבקיסטים, או לתת גיבוי למי שאולי טעה, אבל יש לו עוד הרבה מה לתרום? זה נכון לגבי רבים אחרים. האם, למשל, ליאור לוטן שעבר עליהום פומבי, לא יהיה מעתה רגיש וקשוב וזהיר יותר? אייזנר חתם בציטוט מתוך ספרו של יואל פלגי, מראשוני הצנחנים בצה"ל, שלחם גם לצד חנה סנש: "ואילו אנו טרם השתחררנו ממלכוד עצמנו ועודנו נוהגים לפי הכלל: אם תצא ולא תחזור – גיבור תהיה, אם תצא ותחזור – תישפט, אם תשב ולא תעשה – תשפוט, ואולם העם הזה יוסיף להתקיים אם תמיד יימצאו לנו כאלה שיאמרו: מי ילך אם לא אני? והם ילכו בדעתם, שאם יחזרו – אולי יישפטו בידי אלה שלא הלכו". היום ערב תשעה באב. אחת הסיבות לחורבן ירושלים, לפי חז"ל, היא ש"דנו בה לפי דין תורה". רגע, אבל מה הבעיה? למה חז"ל מתנגדים לכללי התורה? אז זהו, שהם מסבירים שהעיר נחרבה כי דקדקו ושפטו בה רק לפי הדין, רק לפי הכללים היבשים, ולא נהגו לפנים משורת הדין, עם חמלה, עם שכל ישר, עם ראייה רחבה יותר. 3. עשרות שנים המאבק על השבת היה לכאורה פשוט: בצד אחד שוחרי חופש שרוצים לקנות ולנסוע, ומצד שני חבורה שצועקת עליהם "שאבעס". כנערה שצפתה ב"פופוליטיקה", ככה לפחות זה הצטייר בעיני. טומי לפיד נגד ישראל אייכלר. זו כמובן הייתה טעות. גם כי השבת היא של כולם, אבל גם כי בשנים האחרונות המציאות הקפיטליסטית גורמת לרבים לחשוב מחדש על ערכה של השבת. משפט כמו "אני אקנה שקית חלב מתי שבא לי", ייאלץ בסופו של דבר את המשק כולו לעבוד שבעה ימים בשבוע, נון סטופ. ביום שני בצהריים, בבית סוקולוב, נעשה השבוע צעד חשוב למען השבת. "הקואליציה לשבת שוויון" הושקה שם במסיבת עיתונאים, וסביב השולחן ישבו ביחד, בין השאר: אבי כץ, הבעלים של רשת "קופיקס", הפעיל החברתי ד"ר יובל אלבשן, נשיא התאחדות התעשיינים צביקה אורן, יור" התאחדות העסקים הקטנים יאיר קורח, מנכ"ל רשת "אושר עד" יהודה לניאדו ויו"ר תנועת "תיקון" ד"ר מאיר בוזגלו. לא כולם הגיעו בגלל אותו אינטרס. היו שם דתיים שהגיעו למען שבת קודש, היו מי שהדגישו את הערך התרבותי והחברתי של יום המנוחה, והיו שם בעלי עסקים שפשוט מפסידים מכך שהם לא פותחים בשבת. אבל בשורה התחתונה הם הולכים להיאבק יחד, משפטית וציבורית, על אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק שהוא אות מתה ושלאף שר לא נעים לאכוף אותו. "המנהל של AM:PM לא עבד שעה אחת בחייו בשבת", תקף אבי כץ, "וגם לא מנהל הסניף, אבל הקופאים והסדרנים הם סוף שרשרת המזון של עולם התעסוקה, ואותם מנצלים". יאיר קורח הוסיף: "התחלנו את המאבק בתל אביב עם 800 בעלי מכולות קטנות, והיום יש רק 500. מאות בעלי מכולות סגרו את העסק כי אף אחד לא אוכף את החוק, הם נרמסים". בעוד כמה שנים, הם הזהירו, אדם שומר שבת לא יוכל להתקבל לעבודה, ובטח לא לפתוח עסק קטן או גדול משלו. האם בשביל זה הקמנו מדינה יהודית דמוקרטית אחרי אלפי שנים? אחרי בית המשפט העליון, ורון חולדאי, וגדעון סער, תפוח האדמה הלוהט הזה נמצא בימים אלה אצל סילבן שלום. שר הפנים החדש טרם פרסם את מדיניותו לגבי הפיצוציות והמרכולים בתל אביב בשבת. הקואליציה החדשה מכוונת גם אליו, אבל המטרה היא מהלך נרחב יותר: לשכנע אנשים לקנות ברשתות שלא מאלצות עובדים לעבוד בשבת, לחזק את העסקים הקטנים והשכונתיים, לעבור מצעקות ה"שאבעס" אל המילה הפשוטה "שבת". "הקרב הוא על דעת הקהל, כך שיבינו שמדובר במאבק על זכויות אדם", הסביר ד"ר אלבשן. "אין היגיון בקריאה 'שבת חופשית' כאשר החופש בעצם נשלל מכל מי שנאלץ לעבוד בשבת".
